חדשות

ביהמ"ש המחוזי קבל את ערעורם של ההורים וקבע כי הוכח שרופאי בית החולים נהגו ברשלנות בעת הטיפול בתינוקת לאחר התפרצות הזיהום בדמה כתוצאה מחיידק האי-קולי, שכן הם לא התייעצו עם רופאי המחלקה למחלות זיהומיות כפי שהיה מצופה מהם לעשות. הדיון יוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הנזק

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של זוג הורים על דחיית תביעת רשלנות רפואית שהגישו נגד בית החולים "סורוקה" בגין פטירת בתם התינוקת כארבעה ימים לאחר לידתה בשל זיהום חיידקי ממנו סבלה. השופטת שרה דברת קבעה כי הוכח שרופאי בית החולים נהגו ברשלנות בעת הטיפול בתינוקת לאחר התפרצות הזיהום בדמה, שכן לא התייעצו עם רופאי המחלקה למחלות זיהומיות כפי שהיה מצופה מהם לעשות. הדיון יוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הנזק.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המערערים עברו טיפולי פוריות שלאחריהם הרתה המערערת לראשונה. כחודש לפני הלידה, הופנתה המערערת למיון יולדות בבית החולים סורוקה עקב צירים מוקדמים ותכיפות בהטלת שתן והקאות. לאחר ניטור, השגחה ובדיקת שתן שוחררה המערערת וניתן לה טיפול אנטיביוטי, אולם יומיים לאחר מכן הגיעה שוב למיון שם בוצעה לה בדיקת שתן נוספת אשר הניבה ממצא של קנדידה בלבד. כעבור מספר ימים נולדה התינוקת שסבלה עם לידתה ממצוקה ואושפזה במחלקת פגים, אך מצבה השתפר בהדרגה. עם זאת, לאחר 65 שעות חלה התדרדרות פתאומית במצבה כתוצאה מאלח דם שגרם להלם זיהומי, ולאחר שכל הטיפולים שקיבלה לא הועילו היא נפטרה. מדגימות שנלקחו מדמה של התינוקת ומההמטומה שנותרה בראשה בעקבות הלידה התברר כי אלח הדם נגרם על ידי חיידק האי-קולי.

בית משפט השלום דחה את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו ההורים נגד בית החולים, תוך שקבע כי אין לקבל את חוות דעת המומחה מטעמם לפיה התינוקת נדבקה מהאם טרם הלידה. זאת, מאחר שבבדיקת השתן שנלקחה מהאם לא נמצא חיידק האי קולי ממנו נפטרה התינוקת. תחת זאת, קיבל בית המשפט את עמדתו של המומחה מטעם בית החולים, שסבר כי מקור החיידק היה בתעלת הלידה, שם הוא מצוי באופן טבעי גם אצל אנשים בריאים.

בית המשפט אף דחה את הטענה כי החיידק חדר לדמה של התינוקת בשל לידת הואקום שיצרה המטומה בראשה, וקבע כי ההדבקה הייתה ככל הנראה מהעור. עוד נקבע, כי לא הוכח שחולשתה של התינוקת כתוצאה ממהלך הלידה או היוולדה בתנאים של חמצון לקוי היו הסיבה בלעדיה אין לחוסר היכולת שלה לגבור על החיידק שתקף אותה. בית המשפט קבע כי לאחר שהתגלה הזיהום היה על הרופאים לערב את רופאי המחלקה למחלות זיהומיות בילדים, אולם לאור שיעורי התמותה הגבוהים מאלח דם בילודים תחת כל טיפול שהוא, לא הוכח כי היעדר שיתוף המומחים היה הסיבה בלעדיה אין שבשלה לא הצליחה התינוקת להתמודד עם הזיהום ונפטרה.

בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה והורה להשיב את התיק לבית משפט השלום לקביעת שיעור הנזק. השופטת שרה דברת קבעה כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לפיה לא הוכח שהתינוקת נחלשה בתהליך הלידה או כי לידה בתנאים של חמצון לקוי הם שגרמו לקושי להיאבק בחיידק, שכן זו הייתה מבוססת היטב בחומר הראיות. בנוסף, לא מצאה השופטת לנכון להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לטיפול בתינוקת מיד לאחר הלידה.

למסקנה שונה הגיעה השופטת בכל הנוגע לטיפול בתינוקת עם גילוי הזיהום בשעה ה-65 לחייה. לשיטתה, משנקבע כי בית החולים התרשל שעה שלא התייעץ עם רופאי היחידה למחלות זיהומיות בילדים, יש בכך להעביר לבית החולים את הנטל להוכיח כי אין לרשלנות זו קשר סיבתי למותה של התינוקת וכי לא היה בהתייעצות כדי לשנות את אופי הטיפול או כדי להועיל לתינוקת.

השופטת ציינה כי מעיון בעמדות המומחים, היא לא שוכנעה כי הפניה למחלקה למחלות זיהומיות בילדים לא הייתה מביאה לשינוי כלשהו בטיפול בתינוקת וכי אכן לא ניתן היה לעשות שימוש בתרופות אנטיביוטיות אחרות מאלה שבהן טופלה. לפיכך, נקבע כי לא עלה בידי בית החולים להרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה. הדיון יוחזר לבית המשפט קמא לקביעת גובה הנזק, תוך קביעת סיכויי ההחלמה שהיו לתינוקת.

ע"א 10411-12-13