חדשות

מיצג אמנותי שהוצג בתערוכת הבוגרים בשנקר כלל כרזה דמיונית המסיתה להרג של מי שאורחות חייו אינן בהתאם להלכה, והנחזית להיות חתומה על ידי הרבנים התובעים, בהם הרב שלמה אבינר ורבני יישובים בשומרון. ביהמ"ש קבע כי מדובר בלשון הרע, אך ללא כוונת זדון ומבלי שנגרם נזק בפועל. הפיצוי שנפסק לכל תובע – עשר פעמים ח"י

בית משפט השלום קיבל חלקית תביעת לשון הרע שהגישו מספר רבני ישובים במועצה האזורית מטה בנימין, בהם הרב שלמה אבינר והרב אברהם גיסר, נגד מכללת שנקר וסטודנט מטעמה. במרכז התביעה עומד מיצג אמנותי שיצר הסטודנט אשר הוצג בתערוכת הבוגרים במכללה, שכלל כרזה דמיונית המסיתה להרג ורצח מי שאורחות חייו אינן בהתאם להלכה היהודית, והנחזית להיות חתומה על ידי הרבנים התובעים. השופטת אנה שניידר קבעה כי הרושם העולה מהאמור הוא שהתובעים מזדהים ותומכים עם המסר המוצג בכרזה, וכי היה על המנחה מטעם המכללה להזהיר את הסטודנט מפני פגיעה באנשים אמיתיים. עם זאת, מאחר שלא נגרם לתובעים נזק בפועל יפוצה כל אחד מהם בסכום סמלי של 180 שקל (עשר פעמים ח"י).

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעים מכהנים כרבני ישובים שונים במועצה האזורית מטה בנימין ועוסקים גם בהנהגת קהילות וציבורים ברחבי המדינה והעולם. בשנת 2010, הוצג בתערוכת הבוגרים במכללת "שנקר" מיצג שיצר אחד הסטודנטים, העולה לדעת הרבנים כדי לשון הרע כלפיהם. דובר במיצג אמנותי דמיוני שכביכול מתקיים בשנים 2020-2023 ומורכב בין היתר מדימוי של לוחות מודעות ציבוריים שעליהם מתנוססות מודעות או כרזות גדולות המכילות תכנים בוטים, גרפיים ומילוליים בעלי קונוטציה נאצית או פשיסטית. בין היתר הוצגה במסגרת המיזם כרזה שכותרתה "קול קורא", המתחזה להתבסס על דין תורה וההלכה היהודית ומסיתה למעשה הרג ורצח של ציבור מסוגים שונים בישראל, לרבות גופי השלטון והחוק, הציבור השמאלני וכל מי שאורחות חייו אינן בהתאם להלכה היהודית. על הכרזה הופיעה רשימה ארוכה של שמות רבנים הנחזים כחתומים עליה, בהם גם שמותיהם האמיתיים של התובעים.

בתביעה שהגישו טענו הרבנים כי פרסום הכרזה גרמה להם לנזק ולעוגמת נפש, שכן הם אינם דוגלים במסרים אלו. לטענתם, כלל הציבור נחשף למיצג לא רק באמצעות ביקור פיזי בתערוכה אלא גם באמצעות אתרי אינטרנט שונים בהם פורסם המיצג כגון "nrg", "סרוגים", "רוטר", ו"ערוץ 7". התובעים אף פנו אל נשיאת המכללה דאז (פרופ' יולי תמיר) ולמנכ"ל המכללה בדרישה להתנצלות ולהסרה מידית של שמותיהם מהכרזה, ואף צירפו לתביעה את מכתבו של הסטודנט שבו הוא מבקש להתנצל מעומק הלב בפני אחד התובעים על "טעות שנעשתה בהיסח הדעת וללא כוונת זדון".

התרחשות דמיונית עתידית

מכללת שנקר והסטודנט טענו מנגד כי מדובר במיצג אמנותי הנסב על התרחשות דמיונית עתידית, וכי אף שהתכוון לכלול שמות של רבנים בידיוניים בלבד נכללו בשגגה שמותיהם של רבנים קיימים ברשימה. משהועמד הסטודנט טעותו, מיהר על דעת עצמו לתקן את הדבר, וכבר ביום השני לתערוכה שונו כל השמות הפרטיים שבכרזה ועל כן אין ליחס למיצג לשון הרע.

השופטת אנה שניידר קיבלה את התביעה וקבעה כי שילוב שמות אמיתיים של רבנים יכול בהחלט להצביע על לשון הרע, שכן הרושם שמקבל אדם סביר הצופה במיצג היא שאותם רבנים החתומים על הכרזה מטיפים, תומכים או מזדהים עם תוכנו של המיצג כולו. זאת, גם אם אכן מדובר בכרזה דמיונית-אמנותית הנופלת בגדר הבעת דעה ונועדה לעורר דיון ציבורי בדבר הסכנות בהקמת מדינת הלכה, ולא נוצרה מתוך כוונה לפגוע באדם ספציפי.

כמו כן, ציינה השופטת, נראה שהסטודנט התכוון מלכתחילה להציג את אותה "שפה מסוימת" כהגדרתו אשר עלולה להוביל להקמתה של אותה מדינת הלכה ולקשור בינה לבין רבנים אותנטיים המשתייכים לזרם מסוים, ובכך לנסות ולשכנע את הצופים במיצג כי אנשים אלה אכן דוגלים במסרים שהוצגו. בעניין זה, לא שוכנעה השופטת מדברי הסטודנט כי התכוון מלכתחילה להציג שמות פיקטיביים ולשנות את השמות של הרבנים שהופיעו ברשימה שהוציא מהאינטרנט, שכן נשאלת השאלה מדוע טרח בכלל מלכתחילה לחפש שמות רבנים ולא המציאם.

פיצוי סמלי

השופטת קיבלה את עמדתה של מכללת שנקר לפיה כמוסד אקדמי מוטלת עליה חובה לשמור על חופש אקדמי ולא לפגוע בכל צורה שהיא בחופש הביטוי של סטודנט, ולא לפקח כ"צנזור" על עבודת גמר כלשהי. עם זאת, ציינה השופטת שניידר, ניתן היה לצפות מהמנחה מטעם המכללה שעבד עם הסטודנט על הקונספט של המיצג שיתריע בפני הסטודנט במהלך העבודה כי שילוב שמות אנשים אמיתיים עשוי לפגוע בהם. על כן, נקבע כי המכללה אחראית לפרסום לשון הרע במסגרת המיצג.

בחישוב הפיצוי הבהירה השופטת כי על פי הפסיקה, הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע, כשלשם השגת מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי. לצד זאת, אין גם להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם וכי בפסיקת הפיצוי יש להתחשב בין היתר בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד.

במקרה זה, ציינה השופטת, התובעים עצמם הודו כי לא נגרם להם נזק בפועל וכי התביעה הוגשה רק "למען יראו וייראו". עם זאת, היות ואכן דובר בפרסום לשון הרע יש לפסוק לתובעים פיצוי, בהתחשב בין היתר בכך שלא הייתה לסטודנט כוונה זדונית לפגוע בהם, בכך שהכרזה תוקנה תוך זמן קצר ובכך שהן הסטודנט והן המכללה התנצלו התנצלות כנה ואמתית, הן אישית והן פומבית. לפיכך, נפסק לכל אחד מהתובעים פיצוי סמלי בסכום של 180 שקל (עשר פעמים ח"י), ובסך הכול – 2,160 שקל. כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 12 אלף שקל.

ת"א 18078-07-11