חדשות

המנוח היה מעורב בתגרה אלימה, ספג חבלות שונות ונזקק לניתוח בידו. יומיים אחרי הניתוח סבל קריסה רב מערכתית כתוצאה מזיהום של סטרפטוקוקוס A, ונפטר מדום לב. ביהמ"ש קבע כי הטיפול שניתן לו, בשילוב עם אבחון מחלתו והיעדר התייחסות למצבו המתדרדר, היה רשלני ולקה בחסר מהותי

בית משפט השלום קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישה משפחת מנוח שנפטר מזיהום של חיידק טורף לאחר שעבר ניתוח בידו בבית החולים וולפסון. השופטת סיגל רסלר זכאי קבעה כי בית החולים התרשל באבחנה ובטיפול שנתן למנוח, וכי הראיות מובילות למסקנה בדבר התנהלות רשלנית ולקויה בטיפול שניתן. סכום הפיצוי שנפסק, בהפחתת אובדן סיכויי ההחלמה, עמד על כ-998 אלף שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המנוח היה מעורב בשנת 2007 בתגרה אלימה שבמהלכה ספג חבלות שונות בגל חלקי גופו. למחרת התגרה פנה המנוח לבית החולים וולפסון בשל כאבים שמהם סבל, ושם קיבל זריקת וולטרן וטטנוס וזומן לניתוח לטיפול בשבר, שנועד להתקיים מספר ימים אחר כך. למחרת פנה המנוח לקופת חולים "מכבי" בשל כאבים בידו, שם טופל שוב בזריקת וולטרן, ובהמשך התייצב בבית החולים לניתוח שנקבע לו.

יומיים לאחר הניתוח, הופיעה אצל המנוח קריסה רב מערכתית כתוצאה מזיהום של חיידק טורף מסוג סטרפטוקוקוס A, ועוד באותו לילה הוא נפטר מדום לב. בעקבות האמור, הגישו עיזבונו, אמו ואחיו תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים, בית החולים ומשרד הבריאות. התביעה נגד בית החולים נמחקה בהסכמה.

בדיקות מעבדה חריגות

לטענת התובעים, יש להחיל במקרה זה את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולכן על הנתבעים להוכיח מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למותו של המנוח. לשיטת התובעים, הפרו הנתבעים את חובת הזהירות כלפיהם והתרשלו בטיפול שהגישו למנוח, החל מזריקת הוולטרן הראשונה, עובר לזריקת הוולטרן השנייה והטיפול בבית החולים, כאשר לטענתם אחת משתי הזריקות שקיבל המנוח גרמו אצלו לזיהום.

במהלך ההליכים מונה מומחה מטעם בית המשפט וכן הוצגו חוות דעתם של מומחים מטעם הצדדים אשר הצביעו על האפשרויות והגורמים שעשויים היו לגרום למחלתו של המנוח, לרבות חומר הזרקה מזוהם, מחט מזוהמת, היעדר חיטוי העור כהלכה עובר להזרקה והמצאות חיידקים בגופו של המנוח בשל זיהום קודם. עם זאת, כל המומחים והעדים שללו את האפשרות כי המחט הייתה מזוהמת או כי חומר ההזרקה היה מזוהם, ולכן טענת מומחה התובעים התמקדה בכך שהתנאים שבהם ניתנו הזריקות היו ירודים ולכן גרמו לזיהום. גם האפשרות לפיה המנוח השתעל וגרם לכניסת החיידק לגופו במקום הזריקה נמצאה בלתי סבירה על ידי כל המומחים.

השופטת סיגל רסלר זכאי קיבלה את התביעה בחלקה ודחתה את הטענה כי מחלתו של התובע היתה תוצאה של רשלנות במתן זריקות הוולטרן. לשיטתה, האפשרות המסתברת והסבירה בנסיבות שפורטו היא כי החיידק חדר לגופו של המנוח כתוצאה מזיהום באצבעו או חדר ונוצר בנסיבות מעורבותו בקטטה, שכתוצאה ממנה סבל מחבלות שלא חוטאו מיד ובסמוך לפגיעה. השופטת שוכנעה עוד כי חיידקים אלו עשויים להימצא בגוף האדם גם ללא חבלה או זיהום ידוע, ולכן סברה כי מחלתו של התובע והחיידק הטורף הם תוצאה של "התיישבות" החיידקים במקום מתן הזריקה אשר היווה כר מתאים להתרבותם.

עוד נקבע כי הראיות מובילות למסקנה בדבר התנהלות רשלנית ולקויה בטיפול שניתן למנוח. בעניין זה, ציינה השופטת כי בחקירתו הנגדית הודה מומחה המדינה כי במועד הניתוח היה מקום לבצע בדיקה חוזרת של בדיקות המעבדה שהיו חריגות וחייבו הערכה של מצב המנוח כתוצאה מהן. עוד הסכים המומחה כי לא נמצאה כל התייחסות והערכה לדברים שעלו הבדיקות וממצבו הפיזי של המנוח באותו מועד. אשר להתנהלות רופאי המחלקה האורתופדית במועד זה, קבעה השופטת כי בתצהירי הרופאים ומנהל המחלקה לא נמסרה גרסה כלשהי להערכת המצב, לאבחונים או לדיון שהתקיים בבית החולים בהתייחס לממצאים או למצבו של המנוח בזמן אמת, אשר יש בהם כדי להצביע על בחינה מעמיקה ויסודית שנעשתה על ידי מי מהרופאים. כמו כן, המדינה לא מצאה לנכון לצרף לראיותיה תצהיר של הרופאה אשר שמה וחתימתה התנוססו על גבי הרישומים בגיליון הסיעודי, עניין אשר בהצטרף ליתר הגורמים מוביל למסקנה של התנהלות רשלנית ולקויה בטיפול שניתן למנוח.

סיכויי החלמה נמוכים

לכל אלו הוסיפה השופטת רסלר זכאי את הימנעותה הבוטה של המדינה מהעדתו של זיהומולוג בית החולים, אשר בהתאם לנטען ליווה לפחות פעמיים בייעוץ את רופאי הטיפול הנמרץ. לדעת השופטת, הימנעות בית החולים ממתן גרסה, הסבר או הנמקה רפואית לבחירה בדרך טיפול או בהימנעות מהתערבות כירורגית שמסתבר כי היתה הכרחית, "זועקת לשמיים". משכך, שוכנע בית המשפט לקבל את עמדת מומחה בית המשפט ומומחה התובעים כי הטיפול שניתן למנוח, החל מההתדרדרות במצבו במחלקה האורתופדית במועד הניתוח ובמהלך הבוקר שלמחרת, בשילוב עם אבחון מחלתו ומצבו המתדרדר, היה רשלני ולוקה בחסר מהותי.

עוד שוכנעה השופטת כי לולא התנהלות רשלנית זו סיכויי החלמתו של המנוח היו גבוהים בהרבה וייתכן כי ניתן היה למנוע את הסוף הטראגי.

עם זאת, השופטת ציינה כי המנוח לא רכש את התרופות שנרשמו לו בקופת חולים ובבית החולים אשר סביר מאוד כי היו גורמות לכך שמהלך מחלתו היה שונה. כן הוכח כי משקלו היה נמוך מאוד וכי היה מעשן כבד, צרך סמים ונהג לשתות אלכוהול. נוכח האמור, ולאחר בחינת הנתונים הנצרכים לעניין זה, קבעה השופטת כי נטילת האנטיביוטיקה היתה עשויה להפחית את עוצמת המחלה ומהלכה הסוער ומגדילה את סיכויו של המנוח להחלים, העומדים במצבו על 50%. רשלנות בית החולים באבחון המחלה והטיפול בה בערב הניתוח שעבר המנוח ולאחר מכן בעיכוב של שעות בהתערבות הניתוחית הפחיתו את סיכוייו להחלים בעוד מחצית כך שעמדו על 25% בלבד. משכך, על פי הנוסחה הנוהגת יש להפחית מסכום הפיצוי שיפסק לתובעים את גורם אבדן סיכויי ההחלמה בשיעור 33%.

ת"א 27779-08