חדשות

בית המשפט לענייני משפחה ביטל צוואה שבה הורישה המנוחה מחצית מרכושה לאדם שטיפל בענייניה הכספיים, בשל התערבות פסולה בעריכתה. בצוואה נוספת שבוטלה מחמת השפעה בלתי הוגנת, הורישה המנוחה את כל רכושה לצעיר בן 21 שעבד ככוח עזר בביה"ח שבו היתה מאושפזת, העביר את רכבה על שמו ועשה שימוש בכרטיס האשראי שלה

בית המשפט לענייני משפחה ביטל שתי צוואות שערכה ניצולת שואה ערירית, כשבאחת מהן ציוותה את מלוא רכושה לצעיר שעבר ככוח עזר בבית החולים שבו אושפזה, ובשנייה ציוותה מחצית מרכושה לאדם שטיפל בענייניה הכספיים. בין היתר נקבע כי התנהלותו של הצעיר, שסמוך להיכרותו עם המנוחה החל להשתמש ברכבה ובכרטיס האשראי שלה, מובילה למסקנה כי ניצל את המנוחה וגרם לה לפתח בו תלות עד כדי עריכת צוואה לטובתו, וכי גם התנהלותו של האדם שטיפל בכספיה מצביעה על "מעורבות עד צוואר" בעריכת הצוואה, המובילה לביטולה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עניינם של ההליכים בהתנגדויות לבקשות קיום שתי צוואותיה של המנוחה, שנולדה בפולין בשנות ה-20, שרדה את השואה והלכה לעולמה בשנת 2008 כשהיא ערירית, לאחר שבמהלך השנים סבלה ממחלת הסרטן.

בשנת 2003, חתמה המנוחה על צוואה בעדים בה ציוותה את רכושה בחלקים שווים לנתבע 1, אדם שעמו היתה בקשר במשך 65 שנה לאחר שאומצה למעשה על ידי משפחתו, ולעמותת "צער בעלי חיים", וסכום נוסף של 50 אלף שקל הותירה לבית החולים שערי צדק. בצוואה השנייה, שנחתמה כשנתיים לאחר מכן, ציוותה המנוחה את רכושה בחלקים שווים לנתבע 1 ולנתבע 2, בעל עסק לניהול ניירות ערך והשקעות שטיפל בענייניה הכספיים, סכום זהה לבית החולים שערי צדק, וכן ציוותה כי הנתבע 2 יקים קרן בניהולו שמטרתה טיפול וסיוע לבעלי חיים ולעמותות המטפלות בבעלי חיים. בשתי הצוואות נקבע כי הנתבע 2 יהיה מנהל העיזבון. בצוואה השלישית, שנחתמה בשנת 2008, ציוותה המנוחה את מלוא רכושה לתובע, עבד בתפקיד כוח עזר בבית החולים הדסה עין כרם והכיר את המנוחה באחד מאשפוזיה כשהיה בן 21, וקבעה כי הנוטריון שבפניו נחתמה הצוואה יהיה מנהל עיזבונה.

מצב קוגניטיבי ירוד

לאחר מותה של המנוחה, הגיש הנתבע 2 בקשה לקיום הצוואה השנייה, ואילו התובע הגיש בקשה לקיום הצוואה השלישית, שאליה התנגדו הנתבעים ובהמשך הצטרף אליהם גם בית החולים שערי צדק. במהלך ההליכים, מונה מומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעתו בשאלת יכולת המנוחה לערוך צוואה במועדים הרלוונטיים לשתי הצוואות.

בהתנגדותם לקיום הצוואה השלישית טענו הנתבעים להיעדר יכולת קוגניטיבית של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה וכן לעריכת הצוואה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה, תחבולה או תרמית. עמדת התובע היא שבצוואתה השלישית ביטלה המנוחה את צוואותיה הקודמות מרצונה החופשי, כשהיא בדעה צלולה ובהבינה את טיב הצוואה. לטענתו, המנוחה מצאה בו "ידיד יקר" שכן בתקופה האחרונה לחייה, כאשר מצבה הפיזי הידרדר והיא הייתה זקוקה לעזרה ולתמיכה, העניק לה כל שחפצה ועזר לה עד כמה שניתן כאילו הייתה סבתו. זאת, מבלי לצפות לתמורה כלשהי עבור סיועו.

השופט שלמה אלבז הורה על ביטולן של שתי הצוואות המאוחרות וקבע כי הנוטריון שערך את הצוואה השלישית לא הצטייד כנדרש בחוק בתעודה רפואית אודות מצבה הרפואי של המנוחה, שהיתה מאושפזת בבית חולים, על אף שהיתה מרותקת למיטתה והוא נאלץ להגיע לביתה, ובמיוחד כאשר דובר בציווי כל רכושה לבחור צעיר שפגשה זמן קצר קודם לכן. בנסיבות אלו, ציין השופט, על פי הפסיקה, עובר הנטל לתובע להוכיח את גמירות דעתה של המנוחה בעת שחתמה על הצוואה. השופט אלבז הסתמך על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט אודות מצבה הקוגניטיבי הירוד של המנוחה בעת חתימתה על הצוואה השלישית, וקבע כי היא לא היתה כשירה לערוך את הצוואה ועל כן דינה להתבטל.

היעדר רצון חופשי לצוות

השופט הבהיר כי אף שלא הוכח שהתובע היה מעורב בעריכת הצוואה או שידע על קיומה, התנהלותו מצביעה על כך שניצל את המנוח וגרם לה לפתח בו תלות עד כדי עריכת צוואה לטובתו. בין היתר, ציין השופט את העובדה שפחות מחודש לאחר היכרותו הראשונה עמה החל התובע לעשות שימוש במכוניתה ואף העביר את הבעלות בה על שמו, וכן עשה שימוש בכרטיס האשראי שלה לרכישת מכשירי כתיבה, דלק, ציוד ספורט ועוד. נוכח האמור, קבע השופט כי הנתבעים הרימו את הנטל הראייתי והוכיחו את קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדו של התובע כלפי המנוחה, באופן ששלל ממנה את רצונה החופשי לצוות.

השופט אלבז הורה בנוסף על ביטולה של הצוואה השנייה, שבה צוותה המנוחה את רכושה לשני הנתבעים. זאת, שכן מכלול העדויות והראיות מצביעים על מעורבות רבה של הנתבע 2 בעריכת הצוואה, בתוכנה, בניסוחה ובחתימתה. הנתבע 2 הוא זה שבחר את עורך הדין שניסח את הצוואה וכן מסר לו העתק מהצוואה הקודמת ואת יתר הנתונים שהיו דרושים לעריכת הצוואה. השופט הדגיש כי לא מדובר רק בסיוע טכני למנוחה, כגון הסעתה למשרדו של עורך הדין, תשלום דמי הנסיעה וכו', אלא בפעילות רבה וחדירה אל קרבי הצוואה, זימון העדים ואף נוכחות בחלק מתהליך החתימה. כל זאת, כאשר אין כל ספק שהנתבע היה איש אמונה של המנוחה וייעץ לה בעניין זה. משכך, קבע השופט כי מדובר ב"מעורבות עד צוואר" של הנתבע 2 בעריכת הצוואה, באופן המביא לביטול ההוראה המזכה אותו במחצית מיתרת הכספים לאחר תשלום חלקו של בית החולים שערי צדק.

עם ביטול הצוואה השנייה, קבע השופט כי חזקה שתוגש בקשה לקיום הצוואה הראשונה שבה זכה הנתבע 1 במחצית מהכספים, יחד עם עמותת צער בעלי חיים, ואם זו תקוים, הרי שחלקו של בית החולים שערי צדק לא ייפגע.

ת"ע 41360-09

לקריאה נוספת, ראו:

ביהמ"ש ביטל צוואה של ניצול שואה שנישל את משפחתו והוריש את רכושו לשכניו