חדשות

מנחם פרידמן, ששימש מנהל הסניף המרכזי של הבנק, יצר מנגנון שיטתי לגניבת כספים עבור אחרים – הוא אישר הלוואות בסכומי עתק על בסיס הצהרות עושר פיננסי כוזבות, מבלי לבדוק את יכולת ההחזר ותוך עקיפת כל מנגנוני ההגנה הפנימיים של הבנק. ביהמ"ש: הפסיקה החמירה בשנים האחרונות עם אזרחים נורמטיביים הבוחרים לבצע עבירות שלא מתוך מצוקה

בית המשפט המחוזי גזר 8 שנות מאסר על בכיר לשעבר בבנק לאומי, שהורשע בשורת עבירות מרמה, גניבה והפרת אמונים. הנאשם, מנחם פרידמן, ששימש כמנהל הסניף המרכזי של הבנק ובהמשך אף כמנכ"ל בנק לאומי לונדון, הורשע בגניבת סכומי עתק בדרך של מתן הלוואות משוללות היגיון ללווים בלתי ראויים. במסגרת גזר הדין עמד בית המשפט על חומרתם היתרה של המעשים, שבוצעו בידי מי שהיה בידו לעקוף את כל מנגנוני ההגנה הפנימיים של הבנק בהתחשב בעמדת המפתח שהחזיק בו ותוך ניצול מעמדו הרם והאמון שניתן בו על ידי מנהלי הבנק. נוסף למאסר בפועל, נגזרו על פרידמן מאסרים על תנאי, חילוט כספים שנתפסו ונחשדו כגנובים וקנס בגובה חצי מיליון שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

פרידמן הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה עבור אחר, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת מנהלים בתאגיד וכן רישום כוזב במסמכי תאגיד והחזקת נכס החשוד כגנוב.

בין השנים 2003-2007 שימש פרידמן כמנהל הסניף המרכזי של בנק לאומי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, וכן כיו"ר ועדת האשראי בסניף וחבר בוועדת האשראי העליונה של הבנק. בהמשך אף מונה לתפקיד מנכ"ל בנק לאומי בריטניה, ולכן עזב את עבודתו בסניף המרכזי ועבר להתגורר בלונדון. במסגרת תפקידו כמנהל הסניף המרכזי, קשר הנאשם קשר עם חברו והשניים יצרו מנגנון שיטתי לגניבת כספי הבנק עבור אחרים. במסגרת השיטה, שלח החבר למשרדו של הנאשם אנשים שביקשו הלוואות בסכום של מיליוני שקלים, והנאשם אישר להם את האשראי המבוקש על בסיס הצהרת עושר פיננסי, וזאת מבלי לבדוק את הנתונים המוצהרים או לבחון את יכולתם להחזיר את הכספים על אף כזבים שנכללו בהצהרות. באופן זה, שלח הנאשם יד בכספים עליהם היה מופקד בנאמנות תוך הפרת האמון שנתנה בו הנהלת הבנק.

בנוסף, התעלם פרידמן מנוהלי הבנק בכך שאישר הלוואות בשיעור של פי שלושה מסמכותו ללא העברת הבקשות לאישור וועדת האשראי, ולא דיווח לממונים עליו שהוא מצוי במצב של ניגוד עניינים בין האינטרס שלו ושל חבריו לאינטרס של הבנק. בנוסף, החזיק במגירות משרדו בלונדון סכום במט"ח בשווי 212 אלף שקל ללא הסבר סביר למקורו, ובמהלך השנים הפקיד כספים בחשבונו ובחשבונות בני משפחתו בסכום של למעלה מ-2 מיליון שקל, גם הם ללא הסבר סביר. סך האשראי שניתן באירועים בהם הורשע עמד על כ-22 מיליון שקל.

השופטת יהודית אמסטרדם הדגישה את מעמדו הבכיר של פרידמן וציינה כי הכפופים לו רחשו לו אמון רב וביצעו את הוראותיו "בעיניים עצומות". באופן זה, קבעה השופטת, שלט הנאשם ביד רמה בסניף ועלה בידו להסתיר נתונים. זאת ועוד, כבנקאי הבכיר בסניף השתמש הנאשם בכוח משרתו לביצוע העבירות, תוך ניצול תפקידו ונגישותו לקופת הבנק כדי לשלוח בה יד עבור אחרים. לאור האמור, ציינה השופטת כי קשה להאמין שאדם במעמדו של הנאשם, שיכול היה להגיע אף למשרה של מנכ"ל הבנק, יפגע בבנק בו עבד במשך 34 שנים על ידי מתן הלוואות ללא בדיקה ללווים בלתי ראויים.

השופטת ציינה כי מעשיו של פרידמן פגעו בערכים של חופש הרצון, חופש הבחירה וחופש הפעולה של מי שרומה, וכן נפגע הערך החברתי של אמון הציבור בעובדי הציבור ובטוהר המידות שלהם, וכל בפעילותו התקינה של המינהל הציבורי. עוד נפגעה זכותם הקניינית של מי שהיו בעלי הנכס. עוד צוין כי מדובר במדרג החומרה הגבוה של העבירות מהסוג הנדון, בשים לב לכך שעסקינן בגניבת סכום עצום בדרך של מתן הלוואות משוללות היגיון בידי מי שהיה בידו לעקוף את כל מנגנוני ההגנה הפנימיים של הבנק, תוך ניצול מעמדו הרם והאמון שניתן בו על ידי מנהלי הבנק והצבת עצמו בניגוד עניינים חמור בין טובת הבנק לטובתו שלו ושל רעיו. עוד הוסיף בית המשפט כי הנאשם ביצע מעשיו בשיטתיות החל משנת 2006 ועד שיצא ללונדון לצורך מילוי תפקידו כמנהל בנק לאומי לונדון. לכלל האמור, הוסיפה השופטת את הנזק הכלכלי הקונקרטי שנגרם לבנק שחלקו הגדול מצוי בידי בעלי מניות מהציבור. לפיכך, הועמד מתחם העונש ההולם בין 7 ל-10 שנות מאסר.

בגזירת העונש בתוך מתחם זה, התייחסה השופטת לעברו הפלילי הנקי של פרידמן, לגילו (63) ולמצבו הבריאותי. עם זאת, הבהירה השופטת אמסטרדם כי להיעדר עבר פלילי אין חשיבות, בשים לב לכך שזהו תנאי לקבלת עבודה בבנק.

השופטת התייחסה עוד לפגיעה שנגרמה כתוצאה מההד התקשורתי לו זכתה הפרשה, וקבעה כי עניין זה אמנם הוכר בעבר כנסיבה להקלה בעונש, אך זאת כאשר הפרסום נבע מפעולות של החוקרים עצמם, אשר הזינו כתבים במידע וגרמו להשפלת הנאשם בעיני הציבור. במקרה זה, עולה מהודעת הסניגור כי הכתבה האחרונה בעניין פורסמה לאחר הכרעת הדין, כאשר אשמתו של פרידמן כבר הוכחה, ולכן אין מנוס מלקבוע כי נסיבותיו האישיות הן במידה רבה תוצאות מעלליו שלו עצמו.

השופטת הוסיפה כי בשנים האחרונות ניכרת בפסיקה מגמת החמרה עם אזרחים נורמטיביים כביכול הבוחרים במודע לבצע עבירות ואינם פועלים מתוך מצוקה, מה גם שהנאשם לא עשה כל ניסיון לתקן את תוצאות מעשיו ולהשיב ולו מקצת מהסכום שהוצא במרמה על אף שיכול היה לעשות כן.

ת"פ 4123-09