חדשות

הקטין ששימש כסוכן משטרתי וביקש לקנות אלכוהול בפיצוציה היה בגובה 1.87 מטר, שקל 105 קילו והיה בעל זיפי זקן. ביהמ"ש דחה את טענת בעל הפיצוציה לטעות במצב דברים בשל החזקה שבחוק בדבר מודעות המוכר לגילו של הקונה, אך קבע כי הבחירה בסוכן שנראה בגיר מהווה הפרה של עיקרון המידתיות

בית משפט השלום ביטל כתב אישום שהוגש נגד בעל פיצוציה בעבירה של מכירת משקה אלכוהולי לקטין. עקב הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות שנגרמה מכך שאותו קטין היה למעשה "סוכן מדיח" של המשטרה, והיה בעל מבנה גוף גדול מאוד וזיפי זקן כך שנחזה להיות בגיר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

על פי כתב האישום, הנאשם עבד בפיצוציה בעיר לוד השייכת לאשתו ומכר בשתי הזדמנויות בקבוקי בירה לקטין. הנאשם לא כפר בעובדות, אלא טען כי העבירה של מכירת משקה אלכוהול לקטין היא עבירה שיש לסווגה כעבירה של מחשבה פלילית ולא עבירה של אחריות קפידה.

עוד טען הנאשם להגנתו כי אותו אדם שנכנס לחנות באותו היום, בשתי הזדמנויות שונות, היה בעל מבנה גוף גדול מאוד ועם זיפי זקן, וכלל לא נראה כקטין. בנסיבות האלה, טען הנאשם, לא היתה לו מודעות לעובדת היותו קטין ולכן עומדת לו ההגנה בדבר טעות במצב דברים. הנאשם ציין עוד כי אותו קטין פעל כסוכן שהופעל על ידי המשטרה ולא כלקוח רגיל. לשיטתו, הפעלת סוכן מדיח על ידי המשטרה, שנוטל חלק אקטיבי בעידוד ביצועה של העבירה, צריכה להיות שמורה לפשעים חמורים ולא לעבירה קלה יחסית כגון זו. נוסף על כך, השימוש בקטין שנראה כבגיר כסוכן מדיח מצדיקה את ביטול כתב האישום בנימוק של הגנה מן הצדק.

מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו עלה כי הקטין ששימש כסוכן משטרתי היה בגובה 1.87 במועד הרלוונטי ומשקלו היה 105 ק"ג. על כן, קבע השופט הישאם אבו שחאדה כממצא עובדתי כי האפשרות להסיק שמדובר בבגיר בשנות העשרים לחייו ולא בנער בשנות העשרה לחייו היא אפשרות סבירה ביותר.

השופט ציין עוד כי המחוקק יצר חזקה שבעובדה בדבר מודעותו של המוכר לגילו של הקונה. הפרכת החזקה יכולה להיעשות רק בדרך אחת – דרישת תעודה מזהה. אם המוכר לא ביקש לראות תעודת זהות, על מנת להיווכח לגבי גילו האמיתי של הקונה, תהפוך החזקה שבעובדה מחזקה הניתנת לסתירה לחזקה חלוטה. מכך, קבע השופט, מתחזקת המסקנה כי העבירה של מכירת משקה משכר לקטין היא עבירה של אחריות קפידה.

השופט אבו שחאדה דחה את טענת הנאשם בדבר טעות במצב דברים, לאור מראהו החיצוני של הקטין, וקבע כי החזקה שבעובדה שוללת את האפשרות להעלות טענה של טעות במצב דברים מקום שהנאשם לא דרש מהקונה להראות לו תעודת זהות על מנת להיווכח בגילו.

עם זאת, התקבלה טענת הנאשם לפגמים בהפעלת הסוכן המדיח המצדיקים שימוש בהגנה מן הצדק. השופט דחה אמנם את טענת הנאשם כי השימוש בסוכן מדיח שמורה רק לעבירות של פשע חמור, וציין כי אין כל מניעה לעשות שימוש בכלי זה גם בעבירות רגולטוריות כדוגמת העבירה של מכירת משקה משכר לקטין. אולם, האופן שבו הופעל הסוכן המדיח במקרה זה היה בלתי מידתי.

"לא השתכנעתי שבנסיבות העניין היה קיים צורך אמיתי בהפעלת סוכן מדיח, בין כלפי הנאשם ובין כלפי העסק שבו עבד", כתב השופט בפסק הדין. "לא הובא בפני הסבר על ידי המאשימה האם נבחנו אמצעים אחרים לצורך גילוי עבירות של מכירת משקאות משכרים לקטינים. לא השתכנעתי שבנסיבות העניין לא ניתן היה לגלות ביצוען של העבירות של מכירה של משקה משכר לקטין בדרכים אחרות שאינן 'סוכן מדיח'. במילים אחרות, לא הובאה בפני כל ראיה שבנסיבותיו של הנאשם ונסיבות העסק שבו עבד לא היה מנוס מהפעלת סוכן מדיח לצורך גילוי עבירה של מכירת משקה משכר לקטין".

השופט הדגיש כי הבחירה בסוכן שבאופן אובייקטיבי נחזה להיות בגיר מהווה הפרה של עיקרון המידתיות. עצם הבחירה בסוכן המסוים שהופעל יצרה "הזדמנות ייחודית" לנאשם לביצוע העבירה, דבר שיש בו בכדי לפגוע בתחושת הצדק וההגינות. על כן, בוטל כתב האישום שהוגש נגד הנאשם בעבירה זו.

ת"פ 51384-06-12