חדשות

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ עליזה לביא, הגיבה בדיון בכנסת לנתוני הדו"ח השנתי של איגוד הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. מנהל מח"ש: "הטרדה מינית היא עיוות מחשבתי. גבר לא מבין סיטואציה שהוא נמצא בה, שאם השוטרת הצעירה חייכה אליו זה לא בגלל שהיא רצתה לומר משהו אלא בגלל שהוא הבוס"

"קידמנו את הנושא בחקיקה והגדלנו הכשרות ומודעות, יישמנו הכשרות לשופטים בענייני נפגעות עבירה מינית ובכל זאת מספר הנפגעות ממשיך לעלות. חייבים למצוא מה חסר והיכן המצוקה". כך אמרה יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ עליזה לביא, בדיון הוועדה על תקיפה מינית במקום עבודה, שהתקיים על רקע הדו"ח השנתי של איגוד הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ח"כ לביא ביקשה לנצל את הפורום שהתכנס בישיבת הוועדה, שכלל את ראש מח"ש אורי כרמל ונציגי הפרקליטות והמשטרה, והדגישה כי הטרדות מיניות הן גם פגיעה כלכלית: "כולם צריכים להבין שהטרדות מיניות זה אובדן כלכלי למשק, וככל שנבין שזו לא רק בעיה של נשים, גורמים נוספים ישתפו פעולה". ח"כ לביא פנתה בשאלה למשטרה ולפרקליטות: "האם השומרים יודעים לתת מענה או שהם עסוקים בהטרדות שלהם? האם מתברר שהחוליה החלשה היא בפרקליטות?".

לדברי אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, "רוב הנשים לא רוצות להגיש תלונה, הן רוצות רק שההטרדה תופסק. מקומות העבודה כושלים בזה. המדינה יודעת לטפל בטרור. כאן יש טרור במקום העבודה. המדינה יודעת לתת פיצויים לנפגעי טרור. נפגעות התקיפה המינית נזקקות לטיפול פסיכולוגי לאורך שנים. המדינה לא שומרת על ביטחונן".

עו"ד לימור עמית פנקר מאיגוד הסיוע אמרה כי "הטרדה מינית נתפסת לפעמים כ'רק חיבוק', 'רק נשיקה'. לא מבינים שברגע שעוברים את הגבול כל מערכת היחסים משתנה והמוטרדת נכנסת לחרדות. מעבר למצוקה האישית, גם תפוקת העבודה שלה יורדת".

בדיון השתתפה גם ע', שהוטרדה מינית במקום העבודה, שסיפרה את סיפורה: "כילדה כששמעתי על נשים שהוטרדו ולא התלוננו, תמיד שאלתי את עצמי – למה היא לא אומרת? אבל כשהוטרדתי הייתי הטיפשה שלא אומרת כלום. זו מתמטיקה פשוטה. את יודעת מה הערך שלך לחברה ומה ערכו של המטריד – כל כך הרבה יותר מערכך, אז יותר פשוט שאת תיעלמי. הייתי חושבת איך להתלבש לא לעורר תשומת לב, איך להימנע מלעבור במסדרון שלו. זו לא הייתה הטרדה אלימה. רק 4-5 סשנים של חיבוק במהלך היום, כאילו לא מזיק, אולי אפילו לא בהכרח מיני, אבל את לא רוצה את זה. זה לא כיף לך החיבוק הזה. בחרתי לא לדבר והרגשתי טיפשה. למה את לא אומרת. רק כשגיליתי שעוד בנות עוברות את זה, אמרתי – תעשי משהו, בואי ננסה לעצור את זה".

אורי כרמל, מנהל מח"ש, הבהיר כי "ההטרדה המינית היא פגיעה בפרט, בארגון ובחברה. חשוב שכל מנהל יבין שכשאישה בצוות מרגישה לא בנוח, אי אפשר להניע תהליכים. המימוש העצמי שלה נפגע וזו אחריות של מנהלים".

כרמל התייחס לשאלת יו"ר הוועדה על ניקוי האורוות שנעשה במשטרה בנושא זה, והשיב: "המשטרה היא ארגון היררכי עם מפקדים עתירי כוח. בפיקוד המשטרה היום עומד אדם שמשתף פעולה, וגם ראש אגף משאבי אנוש אתו. ניקוי האורוות מתאפשר מחשיבה של מפקדים. מעמידים קצינים בכירים שלא דיווחו לדין משמעתי. ההטרדה היא עיוות מחשבתי. כולם מחייכים אלי, למרות שלא כולם חושבים עלי טוב. מפקדים לפעמים טועים לחשוב. גבר לא מבין סיטואציה שהוא נמצא בה, שאם השוטרת הצעירה חייכה אליו, זה לא שהיא רצתה לומר משהו, אלא בגלל שהוא הבוס".

אלי כהן קגן ממכון התקנים, שהיה שותף לניסוח "קוד מרצון" למניעת הטרדה מינית בעבודה, אמר כי "המעסיק והמנהל חייבים להבין שכמו שהם אחראים על הכספים, הם אחראים גם על נושא ההטרדות המיניות בארגון. זה לא תפקיד הממונה על שוויון האישה. זה התפקיד של המנכ"ל".

לדברי ח"כ תמר זנדברג, "הטרדה בעבודה היא אחד החסמים המרכזיים בשוק העבודה בפני נשים. זה משפיע על פריון, על קידום ושכר ועל אפקטיביות, על היכולת לנהל קשרים ועל איך שרואים אותך. אי אפשר לנהל את הדיון בנפרד מסוגיות תנאי עבודה שוויוניים, ייצוג נשים, פיטורין ועוני נשים. יש פער עצום בין החוק המצוין והתיקונים מצוינים שנעשו לאורך השנים ולאחרונה, למציאות היומיומית. כשהייתי חברת מועצת עיריית תל אביב היו רק 5-9 תלונות בשנה בארגון של 12,00 עובדים, רובן נשים".

ח"כ מרב מיכאלי הדגישה כי "הגישה הבלתי מוגבלת לנשים זו פריבילגיה של גברים שחלקם מסרבים לוותר עליה. זה לא תת תרבות, זו התרבות עצמה – היררכיה בין נשים לגברים. לאורך כל ההיסטוריה גברים היו בעליהם החוקיים של נשים. בתרבות הפופולרית זן מטרת קיומן – להציג את גופן. חשבנו שכשהתפוצצה פרשת איציק מרדכי הכל ישתנה, וזה לא השתנה"