חדשות

רצון הואשם בכך שלכד נשים למבנה קבוצתי של "פסאודו-משפחה" הסובב סביב פולחן דמותו, תוך הפקעת חירותן הנפשית והפיזית והבאתן לידי כניעה ובטלות בפניו. הקראת גזר הדין נדחתה בכמה שעות לאחר שרצון "נשכח" בכלא בשל תקלה במערכת הזימונים הממוחשבת של השב"ס

בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל על גואל רצון עונש של 30 שנות מאסר בגין עבירות מין במשפחה ומעשי סדום שביצע בנשים שחיו עמו. הקראת גזר הדין שנקבעה לשעה 9:00 בבוקר נדחתה בכמה שעות לאחר שתקלה מביכה במערכת הזימונים הממוחשבת של השב"ס הביאה ל"שכיחתו" של רצון בכלא באר שבע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

גואל רצון, שחי עם 21 נשים והוליד איתן 49 ילדים, הואשם בכך שלכד נשים למבנה קבוצתי של "פסאודו-משפחה" הסובב סביב פולחן דמותו, תוך הפקעת חירותן הנפשית והפיזית והבאתן לידי כניעה ובטלות בפניו, כדי לספק את צרכיו הכלכליים והמיניים. בכתב האישום יוחסו לרצון תשעה אישומים בעבירות של החזקה בתנאי עבדות, עבירות מין במשפחה, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשי סדום, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, בעילה אסורה בהסכמה, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות. בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת נורית אחיטוב, הרשיע אותו בשמונה מתוך תשעת סעיפי האישום, וזיכה אותו בסעיף ההחזקה בעבדות.

בכתב האישום פירטה הפרקליטות כיצד רצון מזה למעלה משני עשורים ועד למעצרו בפרשה, "השתלט ושלט שליטה ממשית על חייהן, רצונותיהן, מחשבותיהן, רגשותיהן ותפקודן של לפחות 21 נשים, תוך הפקעת חירותן הנפשית והפיסית והבאתן לידי כניעה ובטלות בפניו, והכל כדי לספק את כל צרכיו לרבות הכלכליים והמיניים. המשיב רתם נשים למרותו, וקבע לעצמו מעמד על ושל כל יכול, על ידי כך שהציג בפני הנשים, מצג שווא לפיו הוא ניחן בכוחות על טבעיים, שברצותו יכול הוא לרפא, להרוס, לברך, לקלל. עם הגיע הנשים אל 'הרמונו', המשיב שמט תחת רגלי הנשים את עברן וזאת על ידי כך שהסית אותן נגד משפחתן וניתק אותן מכל קשר חברתי ומשפחתי".

רצון מתואר בכתב האישום כמי ש"פיאר והאדיר את עצמו ואת מעמדו בפני הנשים, ובה בעת השפיל ורמס את כבודן של הנשים, אישיותן ואת דימויין העצמי בעיניהן, התעמר בהן על דרך ביזוין ופגע בשיקול דעתן וברצונן החופשי באופן ששיעבד אותן אליו ולרצונותיו". הוא הואשם בכך שלכד את הנשים אל תוך מבנה קבוצתי אנושי שלבש אופי של "פסאודו-משפחה" הסובב סביב פולחן דמותו, ובתוכו הפך את הולדת ילדיו למטרה מרוממת ומכוננת שעל הנשים לשאוף לה, וכל זאת כדי להאדיר את המשיב ובמקביל לשרת אותו ולספק את כל צרכיו. רצון הואשם בכך שנהג בנשים מנהג בעלים והתייחס אליהן כאל קניינו, ובין השאר חייב אותן לקעקע את גופן בדמותו ובשמו; חייב אותן לשנות את שמן ואת שם משפחתן באופן שתבטלנה את השמות שניתנו להן על ידי הוריהן ותחלפנה לשמות המצביעים על מחוייבותן ושייכותן אליו. כמו כן, חייב את הנשים לתת לילדיהן, אותם ילדו לו, שמות המפארים אותו ואת שמו.

"על מנת להעמיק את שליטתו בנשים, הפריד רצון בין חלק מהנשים לבין ילדיהם ולעיתים גם בין אחים, על ידי כך שהורה שחלק מהילדים יעברו להתגורר בדירה שאינה דירת אמם ובנפרד מאחיהם", תואר בכתב האישום. במסגרת שליטתו על הנשים ועל חייהן, הוא קבע כללים נוקשים ואורחות חיים שהקנו לו סמכויות וחייבו את הנשים, בהם כללי המותר והאסור במהלך כל שעות היממה והעונש שיוטל על מי שתפר אותם. בין היתר, הוא אסר על הנשים לעבוד בכל עבודה מחוץ לבית למעט במשק בית או טיפול בקשישים; חייב את הנשים לדווח לו בכל פעם, עת הלכו לעבודה ושבו ממנה, מהו מקום העבודה, מספר הטלפון בעבודה, שם המעסיקה.

רצון אסר על הנשים בדרכן לעבודה וממנה לסטות מהדרך, ללא רשותו, וזאת אף לא לשם קניית מצרך, חיוני ככל שיהיה. הוא אסר על הנשים לצאת את הבית, שלא לעבודה, אלא באישורו, וגם אז,  אך ורק בלווייתו או בקבוצות של שתי נשים לפחות. הוא הורה לנשים להתלבש באופן צנוע, ואסר עליהן לצפות בטלוויזיה, למעט תוכניות מסוימות, אותן קבע על פי ראות עיניו. כן אסר על הנשים להתחבר לאינטרנט, אלא באישורו. רצון אסר על הנשים לאכול אוכל מן החי, וגם אסר על הנשים לדבר עם גברים מעל גיל 13 בכל מקרה ותנאי.

רצון חייב את הנשים ללבוש חזות שמחה על פניהן כל אימת שיצאו את הבית בחברתו. הוא עיגן את תפיסת עולמו המעוותת בספר שנקרא "סדר משפחה", שם, בצד האיסורים וההוראות, קבע המשיב עונשים בדמות קנסות למפרה אותם. לטענת הפרקליטות, רצון פיקח ועקב אחר כל מעשיהן, תנועותיהן ותפקודן של הנשים, הן על ידי אמצעי ביקורת חיצוניים כדוגמת מצלמות, והן באמצעות דיווחים של הנשים על עצמו, ודיווחים של הנשים האחת על השנייה. הוא "השליט את מרותו על הנשים, בין השאר, על ידי כך שאיים עליהן והפחידן כי בהיותו בעל כוחות על, ביכולתו לקללן, לגרום לפגיעה בהן ובילדיהן ואף להמיתם. הנאשם השליט את מרותו על הנשים, בין השאר, על ידי כך ששעה שניסו להמרות את פיו, העניש אותן באי יציאה מהבית, במגורים במרתף, ובהתעלמות מצדו. ברצותו קירב אותן, ברצותו הרחיק אותן.

בסעיף האישום החמור מכל הואשם רצון בכך שהחזיק את הנשים בתנאי עבדות הללו, הכול כדי שיספקו את כל צרכיו לרבות הכלכליים והמיניים, "אף האפלים והבזויים ביותר, כראות עיניו, על פי בחירתו, בכל עת בכל מקום".

בכתב האישום תואר רצון כיצד ניצל את מעמדו ואת סגידתן של הנשים לו ובחר את מי מהנשים להפרות ואלו ילדו לו ילדים. הוא גם קבע מי מהנשים לא תהרה - ומהן מנע את זרעו. הנשים מימנו את כל הוצאותיו, החל מהמזון שהיה בא אל פיו, הוצאות הדירה בה חי, הוצאות טלפון סלולרי, הוצאות בריאות, וכלה בכל המותרות אשר היו לו: מכשירי חשמל מגוונים, מחשבים, ספרים, דיסקים וכן מימנו לו את כל טיוליו בארץ וברחבי העולם. בשל דרישותיו וכדי לממן את צרכיו, נאלצו הנשים לקחת הלוואות, וחלקן אף הגיעו לפשיטת רגל. רצון הואשם בכך שיצר אצל נשותיו תחרותיות מי תספק טוב יותר את צרכיו הכלכליים, וכך גרם להן לתת לו ככל שניתן יותר כספים ומתנות.  

לקריאה נוספת, ראו:

הכרעת הדין של גואל רצון: זוכה מהחזקה בתנאי עבדות, הורשע בעבירות מין