חדשות

כמה ימי מחלה מגיעים לעובד, מי רשאי להיעדר בשל מחלת הורה או ילד, מהם דמי המחלה הקבועים בחוק ולפי איזה חלק מהשכר יש לחשב אותם? עו"ד הלית כהן רזניצקי, מנהלת המחלקה המשפטית "כל עובד" בחברת חשבים, מבהירה את הסוגיות שבחוק

כמדי שנה, הגעתו של החורף מביאה איתה וירוסים, שפעות ומחלות שונות, ועובדים רבים נאלצים להיעדר בשל מחלתם או בשל מחלת בן משפחתם. מהי מחלה ומהם זכויות העובדים בהיעדרות בעת תקופת המחלה – בכתבה שלפניכם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

סעיף 1 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 מגדיר מחלה כ"אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי".

על פי סעיף 4 לחוק דמי מחלה, עובד צובר תקופת זכאות לדמי מחלה של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה בעדה קיבל דמי מחלה. בחודש עבודה חלקי, שבו העובד עבד רק חלק מימי העבודה, יצבור העובד ימי מחלה יחסיים. על פי החוק, יש לחלק את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בחודש ב-25 כאשר העובד מועסק שישה ימי עבודה בשבוע וב-21 ו-2/3 כאשר העובד מועסק חמישה ימי עבודה בשבוע, ולהכפיל ב-1.5.

עובד יהיה זכאי לתשלום דמי מחלה כל עוד עומדים לזכותו ימי מחלה. עובד במשכורת (עובד חודשי) יהיה זכאי על פי החוק לתקופת מחלה במשכורת כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים. עובד חודשי, שאינו עובד שבוע עבודה מלא (למשל עובד המועסק ארבעה ימים בשבוע בימים א'-ד') יהיה זכאי לתשלום ימי מחלה שחלו במנוחה השבועית, אולם עבור היום שהעובד שאינו עובד בו (בדוגמא המתוארת – יום חמישי) לא יקבל העובד דמי מחלה ויום זה לא ינוכה ממכסת ימי מחלתו.

עבור עובד בשכר (עובד שעתי או יומי) תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים.

לעובד בשכר שמשרתו אינה קבועה (אינו עובד שעות או ימים קבועים) יש לחלק ב-75 את מספר ימי העבודה של העובד בשלושת החודשים הרצופים המלאים ביותר ב-12 החודשים אשר קדמו למחלתו, ולהכפיל בתקופת המחלה שלו שבגינה הומצא אישור רפואי ללא ימי מנוחה שבועית וחגים.

היום הראשון – ללא תשלום

מכיוון שיום המחלה הראשון אינו מזכה בתשלום על פי חוק דמי מחלה, נשאלת השאלה האם יש לנכותו מצבירת ימי המחלה של העובד. לאור האמור בסעיף 4 לחוק, תיתכן פרשנות לפיה מכיוון שעל פי חוק דמי מחלה אין חובת תשלום בעבור יום המחלה הראשון, אין לנכותו מצבירת ימי המחלה של העובד. עם זאת, תיתכן פרשנות שונה, לפיה יש לנכות את יום המחלה הראשון מצבירת ימי המחלה של העובד. פרשנות זו מסתמכת על כוונת המחוקק למנוע מן העובד ניצול לרעה של זכאותו לימי מחלה.

עבור יום ההיעדרות הראשון לא יקבל העובד תשלום. עבור הימים השני והשלישי, דמי המחלה יהיו בשיעור 50% משכר יום רגיל. מיום המחלה הרביעי ואילך ישולם לעובד תשלום מלוא דמי מחלה, בשיעור 100% משכר יום רגיל.

לעניין עובד המועסק שבוע עבודה חלקי, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה כי מניין ימי המחלה והתשלום בעדם נעשים לפי תקופת המחלה המצוינת באישור הרפואי, ללא קשר לימי העבודה של העובד.

כמו כן, אין איסור לשלם דמי מחלה לעובד עבור היום הראשון למחלה. עם זאת, נקבע בפסיקה כי שינוי צורת התשלום מתשלום שכר מלא מהיום הראשון למחלה לתשלום על פי חוק מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המאפשר לעובד להתפטר בדין פיטורים.

רכיבי השכר, שיובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה הם שכר היסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.

כאשר מדובר בעובד ששכרו משולם לפי שכר בסיס ועמלות מכירה אישיות, שיעור דמי המחלה ייגזר משכר הבסיס בתוספת עמלות המכירה. יצוין, כי אופן חישוב עמלות המכירה לצורך חישוב דמי מחלה אינו מצוין מפורשות בחוק, אולם ניתן לראות בעמלות המכירה כתשלום לפי תוצרת. בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק, יש לחשב ממוצע ליום של עמלות המכירה בשלושת החודשים שקדמו למחלת העובד. 

על פי סעיף 7 לחוק דמי מחלה, דין דמי מחלה המשתלמים על ידי המעביד כדין שכר עבודה, ולכן חלה על המעביד חובה להפקיד לגמל בגין דמי מחלה המשולמים על ידו.

אין כפל תשלום

תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 קובעות כי חלה חובה על המעביד לשלם לעובדו דמי מחלה במועד שהיה משלם לו שכר עבודה אילו עבד, ובלבד שתעודת המחלה הוגשה לו לפחות שבעה ימים לפני המועד האמור. אם לא הוגשה תעודת המחלה שבעה ימים במועד, ישולמו דמי המחלה במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה שלאחר הגשת תעודת המחלה.

על עובד הפונה למעביד לקבלת דמי מחלה בעד ימי היעדרו להמציא תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו, שבה מצוינים הפרטים הבאים: שם החולה ומספר תעודת הזהות, אבחון המחלה, התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה – התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבוד, שם הרופא ומענו ותאריך הוצאת התעודה.

תעודת המחלה לגבי עובד החבר בקופת חולים תהיה מאת קופת חולים או מאושרת מטעמה. אולם, אם מדובר בתעודת מחלה שלא מאת קופת חולים והתעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכנה רשאי הוא להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק.

עובד הזכאי לתשלום מכוח חוק אחר, בעד תקופת אי כושר לעבוד מטעמי בריאות, אינו זכאי לדמי מחלה ביחס לאותה תקופה. עם זאת, לא תישלל זכאות עובד לדמי מחלה כאשר הוא מקבל תשלום בעד נכות, גמלה במסגרת ביטוח תאונות אישיות או פיצויים לפי פקודת הנזיקין.

סעיף 10 לחוק דמי מחלה קובע כי עובד שעבד תמורת תשלום בתקופת מחלתו לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעביד לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד.

עוד קובע החוק איסור על מעביד לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה כל עוד העובד זכאי לנצל את התקופה הצבורה לו לדמי מחלה, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימאלית כמשמעותה בסעיף 4 לחוק. הכלל האמור לא יחול כאשר מקום העבודה של העובד פסק מלפעול או אם המעביד פשט את הרגל, ואם הוא תאגיד – ניתן בעניינו צו פירוק. כמו כן, הכלל לא יחול במצבים שבהם המעביד הודיע על כוונתו לפטר את העובד בהודעה מוקדמת בטרם נעדר העובד מעבודתו עקב מחלתו.

מחלת ילד, בן זוג והורה

סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), תשנ"ג-1993 קובע כי עובד זכאי לזקוף עד 8 ימי היעדרות בשנה בשל מחלת ילד שטרם מלאו לו 16 שנים, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ובלבד שבן זוגו עובד ולא נעדר מעבודתו בשל מחלת הילד.

עובד, שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית או שהוא הורה יחיד זכאי לזקוף בשל מחלת ילדו על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו 16 ימי היעדרות בשנה.

עובד שעמו ילד שלא מלאו לו 18 שנה ועבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה זכאי לזקוף עד 90 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד. אם בן הזוג של העובד לא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור או שהעובד הוא הורה יחיד, או שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, זכאי העובד לזקוף עד 110 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו.

חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), תשנ"ח-1998 קובע כי עובד זכאי לזקוף עד 6 ימי היעדרות בשנה, בשל מחלת בן זוגו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו. יראו את בן הזוג כחולה, אם הפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, בביצוע פעולות יום-יום – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית.

עובד המועסק אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות ושבן זוגו חלה במחלה ממארת יהא זכאי לזקוף עד 60 ימי היעדרות בשנה על חשבון ימי המחלה שנצברו לו, או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירתו.

סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1993 קובע, כי עובד זכאי לזקוף עד 6 ימים בשנה של היעדרות בשל מחלת ההורה שלו או של בן זוגו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ובלבד, שבן זוגו עובד ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו לפי חוק זה. בנוסף, הזכאות לדמי מחלה מותנית בכך, שההורה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום-יום.

העובד רשאי להביא בחשבון גם חלקי ימים בהם נעדר במסגרת זכאותו כאמור. חלקי ימים לעניין זה יחושבו לפי היחס שבין שעות ההיעדרות ובין שעות העבודה של העובד באותו יום אילולא נעדר.

עם זאת, על פי תקנות דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1994, עובד שהורהו נמצא במוסד סיעודי כמשמעותו בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אינו זכאי לזקוף על חשבון המחלה הצבורה שלו היעדרות לשם טיפול בהורה כאמור. כמו כן, נקבע בתקנות, כי עובד שאחד מאחיו נעדר מעבודתו בשל מחלת הורה ומימש זכאותו לפי חוק, אינו זכאי להיעדר מעבודתו שלו, באותו עניין, באותו פרק זמן.

עו"ד הלית כהן רזניצקי היא מנהלת המחלקה המשפטית "כל עובד" בחברת חשבים