חדשות

לטענת עורך הדין, הוא ניהל את המו"מ בשם התובעים מול העירייה וחברות הבנייה ועל כן יש לשלם אלו את שכר הטרחה המוסכם – 16% משווי הפיצוי שיקבלו הנתבעים. ביהמ"ש דחה את טענתו להישגים כלשהם במו"מ וקבע כי לא עלה בידו להוכיח מהו השכר הראוי בגין העבודה שביצע

בית משפט השלום דחה תביעת עורך דין לקבלת שכר טרחה מלקוחות שייצג במשא ומתן לפינוי דירתם עד להחלטתם בדבר הפסקת הייצוג. השופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון קבעה כי הסכם הפינוי הבשיל לאחר שהופסק הייצוג על ידי עורך הדין, נוהל המשא ומתן לצורך השלמתו וסוכמו תנאים משמעותיים נוספים הנוגעים אליו באמצעות עורך דין אחר אחר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג את הנתבעים במשא ומתן לפינוי דירתם במסגרת פרויקט "פינוי- בינוי", הגיש נגדם תביעה לתשלום שכר הטרחה הקבוע בהסכם. לטענתו, הוא ניהל את המשא ומתן בשם התובעים מול העירייה וחברות הבנייה, וכן פעל לשינוי מפתח הפינויים באופן שכנגד כל פינוי של דירת מגורים, יינתנו שתי דירות ולא דירה אחת. על כן, טען עורך הדין, יש לשלם לו את שכר הטרחה המוסכם בשיעור של 16% משווי הפיצוי שיקבלו הנתבעים תמורת הסכמתם לפינוי הדירה והתוספות, וזאת במועד החתימה על הסכם הפינוי.

הנתבעים הכחישו את טענת עורך הדין ביחס להסכמות שווי שכר הטרחה, וטענו כי הוא הבטיח להשיג להם חמש דירות, והסכים כי אם יקבלו רק שתי דירות לא ישלמו לו כלל את שכר טרחתו. הנתבעים, אשר טענו להיותם אנשים פשוטים וקשיי יום, טענו בכתב ההגנה כי הסכמתם האמורה לא נכללה בהסכם, אלא קביעות אחרות שמשמעותן חובה לשלם לעורך הדין שכר טרחה בשווי 600 אלף שקל. עוד נטען כי ההסכם שהוכן על ידי עורך הדין הוא מורכב וכי הוא לא הסבירו כנדרש, ולכן טענו הנתבעים כי הם זכאים לביטול ההסכם מחמת טעות או הטעיה.

הנתבעים טענו בנוסף כי עורך הדין התרשל בטיפול בעניינם, וכי גם המשא ומתן שניהל למענם לא צלח. בנסיבות אלה, נאלצו להפסיק את התקשרות עם עורך הדין ולשכור את שירותיו של עורך דין אחר.

השופטת איריס רבינוביץ ברון דחתה את התביעה וקבעה כי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים הוא תלוי הצלחה, כך שזכאות עורך הדין לתמורה תיקבע רק ככל שייקבע הסכם פינוי.

השופטת ציינה כי הסכם פינוי לא הושג בעת ייצוגו של עורך הדין, אלא רק בעת שיוצגו על ידי עורך דין אחר, ודחתה את טענתו, שלא הוכחה, כי הוא השיג עבור הנתבעים את אותם התנאים לפינוי שנכללו בסופו של דבר בהסכם הפינוי שנחתם על ידם. עוד ציינה כי החל ממועד החתימה על הסכם שכר הטרחה בין הצדדים, לא הובא כל תיעוד שיש בו כדי ללמד על טיפולו של עורך הדין בעניינם של הנתבעים – לא צורף כל תיעוד של הפגישות שערך התובע כטענתו עם עורכי הדין מטעם חברות הבנייה או תיעוד של חלופת המכתבים הנטענת ביניהם.

השופטת הסתמכה גם על עדותו של עורך הדין ששימש כיועץ משפטי של חברת הבנייה, וקבעה לאורה כי הוכח שטיפולו של עורך הדין בנתבעים במהלך השנים לא היה אינטנסיבי ולא עלה בידו לגבש את ההסכמות שהובילו לבסוף לחתימה על הסכם הפינוי. בעניין זה ציינה השופטת כי הנתבעים אינם הלקוחות היחידים של עורך הדין אשר לא הגיעו לכלל הסכם פינוי בעת כאשר ייצג אותם.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת רבינוביץ ברון כי הסכם הפינוי הבשיל לאחר שהופסק הייצוג של עורך הדין, נוהל משא ומתן לצורך השלמתו וסוכמו תנאים משמעותיים נוספים.

השופטת דחתה גם את טענת עורך הדין כי היה על הנתבעים לשטוח בפניו את כוונתם להפסיק את ייצוגו לפני שעשו כן, וקבעה כי הלקוח רשאי להפסיק את הסכם ההתקשרות עם עורך הדין בכל עת, אם לא הוסכם אחרת. בפרט, נקבע כי אם לקוח אינו מעוניין בהמשך שירותיו של עורך הדין מסיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם פיצויי ציפייה.

השופטת דחתה את טענת עורך הדין לקבלת שכר ראוי עבור עבודתו עבור הנתבעים וקבעה כי לא עלה בידו להביא כל ראיות לעניין השכר הראוי בגין העבודה שביצע.

ת"א 17409-03-11