ביהמ"ש המחוזי בנצרת הורה לעיריית נצרת לכבד הסכם עם לשכת עוה"ד לבניית בית הפרקליט, למרות סירובו של משרד הפנים לאשר את העסקה. הלשכה השלימה כבר את בניית המבנה, בהשקעה של מיליוני שקלים, אך נאסר עליה עד כה לאכלס אותו ולהשתמש בו
בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לעיריית נצרת לכבד הסכם שחתמה עם לשכת עורכי הדין לבניית "בית הפרקליט", בהשקעה כספית של כ-15 מיליון שקל, חרף עמדת משרד הפנים המסרב לתת אישור לעסקה. הנשיא יצחק כהן קיבל את העתירה שהגישה הלשכה נגד עיריית נצרת ומשרד הפנים, וקבע כי עמדת העירייה והמשרד הממשלתי לפיה הסמכות לדון בעתירה מסורה לבג"ץ אינה במקומה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מדובר בתוכנית שאושרה במוסדות התכנון בשנת 2008, ורק בשנת 2012, לאחר שבניית המבנה הושלמה, הודיעה עיריית נצרת כי היא מסרבת לאשר ללשכה לאכלס את המבנה ולהשתמש בו. זאת, נוכח עמדת משרד הפנים המסרב לאשר את עסקת חכירת המשנה, כיוון שלשיטתו הקצאת הקרקע ללשכה טעונה עריכת מכרז.
במשך שש שנים לאחר האישור במוסדות התכנון השלימה למעשה הלשכה את בניית בית הפרקליט בהשקעה של מיליוני שקלים. כיום, המבנה עומד על תילו, אך נאסר עליה לאכלס ולהשתמש בו.
הנשיא כהן פסק כי הרציונל לסעיף 188 לפקודת העיריות נעוץ בצורך להקים מנגנון פיקוח על עסקאות של הרשות המקומית בנכסיה, כדי למנוע עשייה בקרקע הפוגעת באינטרס הציבורי, תוך חלוקה נכונה של משאבי הציבור וכדי להפעיל מנגנון ביקורת מפני חשש למעשים בלתי תקינים בנכסי ציבור. רציונל זה אינו מתקיים במקרה זה, שכן הטעם באישור של שר הפנים טמון בצורך להבטיח את פיקוח השלטון המרכזי על דרך עשייתה של הרשות המקומית בנכסי מקרקעין המצויים בבעלותה, במציאות בה היא מבקשת לבצע בהן עסקאות רצוניות עם צדדים אחרים.
משנמצא במקרה זה כי מטרות התוכנית הן הקמת בית הפרקליט בלבד, הרי שהגוף היחידי הרלוונטי כחוכר לצורך הקמת בית הפרקליט היא למעשה לשכת עורכי הדין. לכן, פסק הנשיא כהן, אין מדובר בדיספוזיציה רצונית שיש מקום לפקח עליה בפיקוח של שר, אלא בפעילות טכנית ללא הפעלת שיקול דעת ובחירה. בנסיבות אלה, קבע השופט, מתפוגג החשש כי העירייה תעשה שימוש שאינו כשר בקרקע או תספסר בקרקעות שלא לטובת האזרח.
עם זאת, הנשיא כהן הדגיש כי מדובר בפסק דין הרלוונטי למקרה ספציפי זה, ואין בפסק הדין כדי להוות פתח לעקיפת דיני המכרזים וההתקשרויות באמצעות החכרת שטחי מנהל בחכירות משנה באמצעות רשויות מקומיות מלכתחילה.
מעבר לכך, פסק הנשיא כהן כי גם היעדר צורך באישור שר הפנים לעסקה לאור הפטור כפי תקנות העירייה (מכרזים), וגם היבטים הנוגעים לשיהוי, בטלות יחסית, חוסר תום לב, זעקת ההגינות, מעשה מדינה (Act of State) ומעשה עשוי - כולם מטים את הכף לקבלת העתירה שהגישה הלשכה. כך, במקרה זה נפסק כי השיהוי איננו נחלת הלשכה בלבד, אלא מדובר ב"שיהוי הפוך", שנעשה על ידי עיריית נצרת ומשרד הפנים כמי שלא נקפו אצבע להפסקת ביצוע עבודות הבנייה, לא טרחו דרך משל בצווי הפסקת בניה, וישבו והמתינו על הכלים ללא הבעת הסתייגות כלשהי עד לשנת 2012, כאשר מלאכת הבניין שלמה וראו את המבנה קם לאור יום לנגד עיניהן. בכך כשלו העירייה והמשרד הממשלתי בשיהוי כבד, חוסר הגינות וחוסר תום לב.
