הבעל לשעבר טען כי חשיפת דבר הבגידה והגילוי שהילד שנולד לאישה אינו ילדו הפכו אותו לשבר כלי. ביהמ"ש דחה את התביעה בהתאם להלכה אשר אינה מכירה בתביעת נזיקין שעניינה ניאוף, ומתח ביקורת חריפה על התנהלות התובע שערך בדיקה גנטית ללא צו בית משפט כנדרש בחוק
בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של בעל נגד אשתו לשעבר, בטענה לנזקים שנגרמו לו עקב גילויו כי היא בגדה בו במהלך נישואיהם עם גבר אחר ואף ילדה לו ילד. השופטת שפרה גליק קבעה כי התובע הפגין זלזול מופגן כלפי סדרי הדין, בין היתר משערך על דעת עצמו בדיקה גנטית והגיש חוות דעת רפואית מבלי שקיבל את רשות בית המשפט, וציינה כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ממילא אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין שעניינה ניאוף ובגידה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצדדים נישאו זה לזו בשנת 2000 ומנישואיהם נולדו להם שתי בנות. עניינה של התביעה, בטענת הבעל לנזקים שנגרמו לו בשל בגידתה של האישה עם גבר אחר. לדבריו, הוא אהב את הנתבעת אהבת נפש ונישא לה במטרה להקים משפחה, אך תקוותו התבדתה כאשר גילה את דבר בגידתה. עוד הוסיף וטען כי שכר בלש פרטי על מנת לוודא שלא מדובר בחשדות סרק מצידו, וזה אישש את חששותיו ומצא את הנתבעת פעמיים עם אותו גבר במלון. לאחר שהתובע הטיח את הדברים בפניה של הנתבעת, נשברה זו והתוודתה כי היא אכן מנהלת רומן ולכן עזב את הבית.
לטענת התובע, האישה אף הרתה וילדה בן לאותו גבר זר, כפי שהוכח בבדיקת רקמות שערך אשר אישרה כי הוא אינו האב. בנסיבות אלה, נטען, התפרקו סופית נישואי הצדדים והם חתמו על הסכם גירושין. לדברי התובע, חשיפת דבר הבגידה ובפרט העובדה שהילד שנולד לנתבעת אינו ילדו, הביאו אותו למשבר נפשי עמוק ביותר אשר התבטא בין היתר בחרדה, סיוטים, נדודי שינה, דיכאון, חוסר ריכוז וכיו"ב, עד אשר הפך להיות "צל של עצמו ושבר כלי". את התביעה ביסס התובע על עוולת הרשלנות, הפרת חוזה, תקיפה ועוולות נוספות. לצרכי אגרה, הועמד סכום התביעה על סך של 100 אלף שקל.
מסע נקמה טורדני
הנתבעת מצידה, טענה כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה מטעמי נקמנות ובחוסר תום לב, טורדנות וקנטרנות. עוד הוסיפה כי מדובר בתביעה הרביעית במספר שמגיש התובע נגדה, כחלק מ"מסע נקמה" בו פצח על מנת להתישה, לגרום לה נזק כספי ממשי וכן נזק נפשי. נוסף לאמור, טענה כי בהסכם הגירושין נקבע כי "אין לצדדים כל תביעות וטענות האחד נגד השני והם מוותרים באופן הדדי על כל תביעה וטענה האחד נגד השני מכל מין וסוג שהוא", ולכן התובע מנסה לזרות חול בעיניו של בית המשפט באמצעות העלאת טענות מן העבר, והכל במטרה לקנות את רחמיו באשר למצבו הנפשי.
האישה טענה כי התובע הוא אדם מאושר המנהל אורח חיים שבשגרה, בעל תפקיד ניהולי בכיר הכולל תנאי עבודה טובים ומנהל מערכת יחסית זוגית כבר למעלה משנה וחצי עם בת זוג חדשה. יתרה מזו, מצבו הכלכלי השתפר מאד מאז עזב את הבית, והוא מרבה בנסיעות לטיולים וחופשות. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע סיפר לבנותיהם הקטינות כי אמן בגדה בו וכי אחיהם אינו בנו, דבר שפגע בשלוות רוחן וטובתן. כמו כן, התובע ביצע את בדיקת הרקמות בלא הסכמתה ובלא ידיעתה, עניין המהווה לשיטתה עבירה פלילית.
השופטת שפרה גליק דחתה את התביעה וקבעה כי התובע נהג לאורך כל הדרך בזלזול מופגן כלפי סדרי הדין. בין היתר, שיבץ בא-כוח התובע לכל אורך כתבי טענותיו הלכות משפטיות שלא לצורך ובניגוד להוראות התקנות המורות "לפרט עובדות מהותיות בלבד". כמו כן, התובע הגיש כתב תשובה לכתב הגנתה של הנתבעת מבלי ליטול רשות מוקדמת מבית המשפט, ואם לא די בכך ערך בדיקה גנטית לבדיקת קשרי משפחה מבלי שניתן צו על כך מבית המשפט, באופן המנוגד לחוק מידע גנטי. בעניין זה, הדגיש בית המשפט כי התובע אינו יכול לעשות דין לעצמו ולבצע בדיקה גנטית להוכחת אבהות, שכן מטרת ותכלית חוק מידע גנטי הן שהבדיקות תהיינה מפוקחות בהתאם לעיקרון העל של טובת הילד. לכל אלו, הוסיף בית המשפט את העובדה שהתובע צירף לתביעתו חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע למצבו הרפואי מבלי ליטול רשות, בהתחשב בכך שבבית המשפט לענייני משפחה אין הגשה של חוות דעת פרטיות אלא בית המשפט הוא הממנה מומחים מטעמו.
מסלול עוקף בית משפט
לגופו של עניין, התייחסה השופטת גליק לטענה בדבר לידת ילד לגבר אחר, וקבעה כי לא רק שמדובר בשינוי חזית אלא שאין לקבל את טענת התובע המתייחסת לכאורה אל תוצאות בדיקה גנטית שכן הוא כלל לא הגיש תוצאותיה של בדיקה זו, וממילא גם אם היא קיימת אסור היה להגישה. מכאן, שלא קיימות ראיות לטענת התובע שהקטין אינו בנו. עוד הוסיף בית המשפט כי הקטין רשום כבנו של התובע, ולו הוא באמת היה חפץ לבטל רישום זה היה עליו לפנות בתביעה עצמאית לשלילת אבהותו. השופטת הבהירה כי תביעה לשלילת אבהות היא תביעה לא פשוטה הדורשת את התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי לענייני רווחה, ואף מתבקשת בה בדיקה בדבר טובתו של הקטין. לפיכך, אין לאפשר לתובע ללכת ב"מסלול עוקף" ואין להקנות לו סעד כזה במסגרת תביעת נזיקין.
אשר לטענות בדבר בגידתה של הנתבעת, הזכירה השופטת כי בפסיקת בית המשפט העליון כבר נקבע שמטעמים של מדיניות משפטית, שבבסיסם רתיעה של המשפט להיכנס את תוך מערכות יחסים בינאישיות ובינזוגיות, אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין של ניאוף ובגידה. לפיכך, נדחתה התביעה בגין בגידתה הנטענת של הנתבעת. עוד הוסיף בית המשפט כי כל עוד הסכם הגירושין, ולמצער הסעיף הקובע את תנאי "היעדר התביעות" בו לא בוטל – קיימת מניעות מצד הצדדים להגיש תביעות חדשות בכל הנוגע לתקופת נישואיהם. זאת, בפרט כאשר במועד בו ההסכם קיבל תוקף של פסק דין לתובע כבר היה כביכול אישוש לחשדותיו, עניין המצייר את טענותיו כחסרות תום לב.
התובע חויב בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינה של גרושתו בסך של 35 אלף שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
העליון: אשתך בגדה בך? בן זוגך נואף? לא תוכלו לתבוע על נזק נפשי
