לטענת התובע, החברה העלתה באופן חד צדדי ושלא כדין את תעריפי חבילות הגלישה. ביהמ"ש אימץ את הסכם הפשרה ואת ההטבה הניתנת כתרומה לציבור וציין כי איתור כל אחד מחברי הקבוצה על מנת לשלם לו פיצוי אישי יהא בהכרח כרוך בהשקעת משאבים בלתי סבירה
בית המשפט המחוזי אישר הסדר פשרה במסגרת תובענה יצוגית נגד חברת "אינטרנט זהב" (שהפכה מאוחר יותר ל"012 סמייל טלקום"). התובענה הוגשה בטענה שהחברה העלתה באופן חד צדדי ושלא כדין את תעריפי חבילות הגלישה. במסגרת ההסדר הוסכם על תרומה בסך של כ-340 אלף שקל לעמותת "עמך" התומכת נפשית וחברתית בניצולי שואה ובבני הדור השני.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקש, רון לדרמן, התקשר בהסכם עם אינטרנט זהב, שבו התחייבה החברה לספק לו שירותים בתמורה לסכום של 29 שקל לחודש למשך תקופה קצובה בת 24 חודשים, ולאחר מכן לסכום של 59 שקל לכל חודש נוסף. לדרמן, מצדו, התחייב שלא לבטל את ההתקשרות במשך שישה חודשים ממועד חתימת ההסכם.
לטענת לדרמן, החברה העלתה באופן חד צדדי את תעריף השירותים במספר מועדים שונים, הן במהלך התקופה הקצובה והן לאחר מכן.
החברה טענה בתגובה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית כי היא אמנם העלתה את מחירי חבילות הגלישה באופן חד צדדי בשתי הזדמנויות, אולם היקפם אינו כנטען בבקשה.
להליכי הפשרה צורפה גם חברת 012 סמייל טלקום שרכשה את פעילותה של אינטרנט זהב. על פי ההסדר, 012 סמייל תתרום סכום של 343,896 שקל לעמותת עמך – המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובדור השני.
השופטת ענת ברון אישרה את הסדר הפשרה וקבעה כי ההטבה המוצעת בהסדר הולמת את הקצאת הסיכונים והסיכויים שביסוד בקשת האישור, שכן לשאלה האם עדכון התעריף של שירותי הגישה לאינטרנט מהווה הפרת ההסכם בין החברה ללקוחותיה יש פנים לכאן ולכאן. השופטת ציינה כי על פניו, חבילות הגלישה שווקו והוצגו לחברי הקבוצה ככאלה שמחירן החודשי הוא קבוע, אולם ההסכם שבין הצדדים כלל הוראה מפורשת שלפיה החברה רשאית לשנות את מחיר החבילות במהלך תקופת ההתקשרות לפי שיקול דעתה.
בכל הנוגע לאופיה של ההטבה כתרומה ציבורית, ציינה השופטת כי היא שקלה להתערב בעניין זה אולם הגיע למסקנה כי אין לעשות כן משיקולי יעילות ובהתחשב בהיקפה הכספי של בקשת האישור. מדובר, לדברי השופטת, בקבוצה לא גדולה של לקוחות (כ-10,000 איש) שמאז התקשרותם עם החברה חלפו לא מעט שנים, במהלכן הוטמעה כלל פעילות החברה בחברת "סמייל". בנוסף, בשוק שירותי האינטרנט קיים מספר רב יחסית של שחקנים שהתחרות ביניהם פורה, כך שלא מן הנמנע שרבים מחברי הקבוצה אינם נמנים עוד עם ציבור לקוחותיהן של מי מהמשיבות. במצב דברים זה, נראה כי איתור כל אחד מחברי הקבוצה על מנת לשלם לו פיצוי כספי אישי יהא בהכרח כרוך בהשקעת משאבים ניכרים מצידה של סמייל, באופן ההופך את הפשרה לבלתי כדאית.
עוד הודגש כי הגם שחברי הקבוצה אינם זוכים לפיצוי אישי, הפשרה משיגה מטרות ציבוריות חשובות לא פחות, ובהן אכיפה של הדין על המשיבות והרתעה של גופים צרכניים אחרים מפני הפרתו. מטעמים אלה, סברה השופטת כי סיום ההליך בדרך של פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
השופטת אימצה את המלצת הצדדים לפסוק ללדרמן גמול של 25 אלף שקל ולעורך דינו שכר טרחה של 75 אלף שקל. לשיטתה, מדובר אמנם בסכומים הנמצאים ברף הגבוה בהתחשב בשווי ההטבה, אולם לא במידה שיש מקום להתערב בהם.
