השופטת דרורה פלפל סיימה את כהונתה עם צאתה לגמלאות בהכרעה היסטורית המשווה את הפיצוי שקיבלו ילדי טהרן מכוח ההסכם בין גרמניה לישראל, לפיצוי שנפסק לחלק מחברי הקבוצה בתביעה מאוחרת יותר: "היעדר צדק בין שותפים פוגם במהות"
סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ד"ר דרורה פלפל, בחרה לסיים את כהונתה השיפוטית המפוארת עם צאתה לגמלאות במתן הכרעתה בתביעה נוספת של ילדי טהרן ניצולי השואה–תביעה שספק אם שופט אחר היה נוטה לקבלה, תוך היתלות בטכנוקרטיה משפטית. השופטת פלפל בחרה בפסק דין היסטורי ועקרוני זה לציון סיום כהונתה רבת השנים, תוך היצמדות לכללי הצדק ההיסטורי והיושר האישי שלה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כזכור, באוגוסט 2012 זכו ניצולי השואה ילדי טהרן בתביעתם בבית המשפט המחוזי נגד המדינה מכוח הסכם השילומים. פסק הדין שהכה גלים, ניתן על ידי השופטת פלפל, בתום תשע שנות דיונים והעניק להם סך סמלי של 50 אלף שקל בסך הכול. אולם, לתדהמת רבים, במקום לכבד את פסק הדין, החליטה המדינה לערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון.
לפני מספר חודשים קיבלו השופטים את הערעור וקבעו כי הפיצויים הם קולקטיביים ולא אישיים. עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי כספים ששולמו כמקדמה מכוח פסק הדין ל-144 ניצולים לא יוחזרו ויוותרו בידי מקבליהם. בפועל, סכום הפיצוי קוצץ במחצית, ועמד על 25 אלף שקל לכל אחד מ-144 ילדי טהרן.
נוכח עמדתה של הממשלה בפרשה זו, ועוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור בית משפט העליון, הוגשה תביעה של 62 ניצולים נוספים שברובם נמנים עם ילדי טהרן, עקב סירובה של המדינה להחיל עליהם את שנפסק בבית המשפט המחוזי ולשלם גם להם, ובכך אילצה אותם מדינת ישראל לנקוט הליכים משפטיים נוספים כדי לקבל את הפיצוי המגיע להם.
גורל משותף
הבוקר פסקה השופטת פלפל כי גם רבים מהניצולים שהגישו את התביעה הנוספת זכאים לפיצוי מכוח הסכם השילומים שנחתם בין הרפובליקה הגרמנית לבין מדינת ישראל ונכנס לתוקפו במרץ 1953, ועל פי אותם תנאים שפסק בית המשפט העליון.
משרד האוצר התגונן מפני התביעה בטענת התיישנות, אבל השופט פלפל דחתה את הטענה וקבעה כי "טעויות פרוצדורליות לא פוגמות במהות. שיקולים טקטיים מתי להגיש ערעור או תביעה לא פוגמים במהות. היעדר צדק בין שותפים פוגם במהות".
השופטת פלפל פסקה כי "מדובר בבעל דין מיוחד: המדינה. היא אמורה לנהוג בשוויון כלפי אזרחיה בכלל, וכלפי המתדיינים עמה בפרט; אם הסכימה שלא לגבות בחזרה כספים ששילמה לפי פסק דין שבוטל, נראה שהיא מנועה מלטעון שאין לעשות כן כלפי חלק נוסף של אותה קבוצה שתבע מאוחר יותר; נראה שהיא מנועה גם לטעון טענות פרוצדורליות כנגד התביעה השנייה, כגון: שלא היתה חלק מהראשונה או שהוגשה רק לאחר שנודעה תוצאת המשפט בערכאה המחוזית. טענות מעין אלו תהיינה התנהלות שלא בתום לב ובדרך מקובלת בפעילות המשפטית שלה".
בית המשפט הדגיש כי המדובר באותה קבוצה של ילדים, ניצולים, שעלתה לארץ כמעט יחדיו, שחוותה אותו גורל כפליטים וניצולי שואה, ושברובה חייתה בנסיבות דומות עד זהות בהגיעה ארצה. "וכשליל הסדר מאחורינו, עדיין ישאל ה'תם' – מה נשתנה?", תמהה ד"ר פלפל.
מי הם ילדי טהרן?
ילדי טהרן הוא השם שניתן לקבוצה של ילדים יהודים ילידי פולין, שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו לרוב עם משפחתם לחבלים המזרחיים של פולין. בשנת 1941, משהופר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם הפלישה הנאצית לברית המועצות, הוקם על אדמת ברית המועצות הצבא הפולני בפיקודו של הגנרל ולדיסלב אנדרס, שנודע בכינוי צבא אנדרס, שאליו נספחו אלפי פליטים ובהם קבוצות ילדים. כשהגיע הצבא לאיראן רוכזו הילדים במחנה שהקימה הסוכנות היהודית, אשר שכן ליד טהרן, ומכאן שמה של הקבוצה.
את המחנה ניהלה צפורה שרתוק ז"ל, רעייתו של משה שרתוק – שרת ז"ל. בפברואר 1943 הגיעה לארץ קבוצה של ילדי טהרן שמנתה 860 ילדים, רובם ללא הורים או עם הורה אחד. קבוצה שניה בת כמאה ילדים הגיעה בסמוך לחודש אוגוסט 1943. הילדים נקלטו ברובם במסגרת עליית הנוער. ילדי טהרן לא הוכרו בזמנו כניצולי שואה מאחר שהם לא ניצלו במישרין משטחי הכיבוש הנאצי.
"זכר השואה וקורבנותיה מהווה קלף חשוב במדיניות הממשלה, אולם לצערנו רווחת הניצולים החיים לא עומדת בסדר העדיפות העליון", אומר עו"ד גד ויספלד, המייצג את ילדי טהרן בשתי התביעות. "היום הצדק ניצח ושם סוף לסבל ולבושה, שיכלה המדינה לחסוך לכולם לו גילתה סבלנות, חמלה ואכפתיות למתי-מעט מילדי טהרן ששרדו ועדיין עמנו. אנו מקווים שהמדינה תפנים את פסק הדין, תימנע מלערער עליו ותתייחס סוף סוף בכבוד לניצולי השואה החיים אתנו", סיכם עוה"ד ויספלד.
לקריאה נוספת, ראו:
בוטל הפיצוי שנפסק לילדי טהרן: הסכם השילומים לא נועד לפיצוי אישי
http://www.takdin.co.il/Pages/Article.aspx?artId=4438668
