לטענת התובע, הוא נדהם לגלות שהוטל עיקול על חשבונו בשל חוב על רכישה ושימוש בשני מכשירי טלפון. ביהמ"ש דחה את טענותיו כי החברה התרשלה בהתקשרות עם אדם שהציג תעודת זהות מזויפת, אך קבע כי ביטול ההליכים נגדו נעשה בשיהוי ניכר
בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתו של אדם שזהותו זויפה לצורך התקשרות עם חברת פרטנר וחשבונו עוקל בשל חוב לחברה. השופטת יפעת מישורי קבעה שפרטנר התרשלה בכך שביטלה את ההליכים נגד הלקוח רק בחלוף תשעה חודשים מפנייתו הראשונה אליה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה כספית על סך של 100 אלף שקל טען התובע כי הוא נדהם לגלות שפרטנר תקשורת הטילה עיקול על חשבון הבנק שלו בטענה שהוא חייב כספים בגין רכישה ושימוש בשני מכשירי טלפון. זאת, בעוד שלטענתו, הוא מעולם לא התקשר עם החברה, וכאשר פנה אליה בבקשה להסיר את העיקול פניותיו לא נענו.
עוד טען התובע כי לאחר שהגיע לאחד מסניפי החברה לבירור העניין, גילה כי חתימתו ותעודת הזהות שלו זויפו. התובע הציג את תעודת הזהות שלו וניסה לשכנע את החברה כי אירע מעשה זיוף ומרמה, אך ללא הועיל. התנגדותו של התובע לתביעה לסכום קצוב שהגישה פרטנר נגדו התקבלה והעיקול בוטל, אולם רק בחלוף זמן רב מאז הוטל העיקול לראשונה, ביקשה החברה את מחיקת התביעה לאחר שמצאה כי היה ממש בטענות הזיוף והמרמה שהעלה התובע.
לטענת התובע, נגרמו לו נזקים חמורים עקב העיקול שהוטל על חשבונו במשך חצי שנה. עוד נטען כי עצם הטלת העיקול שלא כדין מהווה הפרה של חוק איסור לשון הרע ומקנה לו זכות לפיצוי בסך של 100 אלף שקל.
פרטנר טענה מנגד כי בעת צירופו של התובע כלקוח, הוצגה בפניה תעודת זהות הנחזית להיות של התובע, והתובע אף הודה בכך. עוד טענה כי לא היה לה כל יסוד להאמין שמדובר בתעודת זהות מזויפת וגם היא נפלה קורבן למרמה.
עוד הוסיפה החברה כי פנייתו הראשונה של התובע אליה נעשתה לאחר שננקטו כנגדו כבר הליכים משפטיים בעניין העיקול, והיא פעלה לבטלם מיד לאחר שהגיע למסקנה כי יש אמת בטענותיו.
השופטת יפעת מישורי קבעה כי הטלת עיקול שלא כדין בחשבונו של אדם מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק, שכן יש בה כדי להשפיל התובע בעיני הבריות. עם זאת, הוכח כי בעת הליך העיקול לא ידעה החברה כי תעודת הזהות של התובע זויפה, והיא סברה בתום לב כי מדובר בתעודת הזהות הנכונה של התובע.
במקרה זה, קבעה השופטת, העיקול נועד לשם הגנה על עניין כשר של החברה – גביית חובות מהחייבים לה, ולכן הוא חוסה תחת ההגנה הקבועה בחוק. עוד נקבע כי התנהלות החברה נעשתה בתום לב ובוודאי שלא תוך כוונה להרע עם התובע. לא הוצג בפני בית המשפט, ולו באופן חלקי, דבר אשר היה בו כדי ללמד על נורה אדומה שהיתה צריכה להידלק אצל החברה בעת ההתקשרות ונקיטת הליכי ההוצאה לפועל. לפיכך, הוכח כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, והחברה פעלה בתום לב ולא נקטה פעולות חריגות לצורך גביית חובותיה.
השופטת מישורי דחתה גם את טענות התובע כי החברה התרשלה כלפיו בעת ביצוע ההתקשרות עם אדם שהתחזה לו ובעת ניהול ההליך בלשכת ההוצאה לפועל.
עם זאת, השופטת קבעה כי פרטנר התרשלה כלפי התובע בכך שביטלה את ההליכים נגדו רק בחלוף כתשעה חודשים מפנייתו הראשונה, שכן לא הוצגה כל סיבה ממשית מדוע הגיעה למסקנה כי נפלה קורבן למעשה מרמה רק כעבור תשעה חודשים.
לעניין הנזק נקבע כי התובע לא הוכיח טענותיו כי כתוצאה מהתנהלותה של החברה נגרמו לו נזקים שונים, אולם אין חולק כי נגרמו לו הוצאות שונות ולכן החברה חויבה לשלם פיצוי בסך של 15 אלף שקל והוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל.
