חדשות

חברת הפניקס דחתה תביעת מבוטח לפיצוי על התמוטטות קיר בחצר ביתו, בטענה כי הפוליסה אינה מכסה דליפת מי גשם מבעד לקירות. ביהמ"ש פסק כי כאשר אין הגדרה מדויקת לאילו קירות הכוונה – בדירה עצמה או מחוצה לה, חל עיקרון הפירוש נגד המנסח 

חברת הביטוח אינה רשאית להסתמך על חריג בפוליסה שלא הוגדר בצורה מדויקת אשר תהיה ברורה דיה למבוטח. כך קבע בית משפט השלום בחיפה שקיבל את תביעתו של בעל דירה נגד חברת הביטוח הפניקס, לקבלת פיצוי על התמוטטות קיר בחצר ביתו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, הירשמו לניוזלטר תקדין

בפברואר 2010 התמוטט חלק מהקיר התומך הנמצא בחצר ביתו של התובע בטבריה, ומפריד בין החצר לחצר ביתם של השכנים. כתוצאה מהאירוע, נפגע גם עובר אורח. חברת הפניקס, שביטחה את הדירה, דחתה את תביעת התובע לפיצוי בטענה שהפוליסה אינה מכסה את הנזק שנגרם, מאחר שהיום האירוע היתה סערה שגרמה להתמוטטות הקיר.

הכחשה תמוהה של אירוע הביטוח

התובע פנה לבית המשפט ותבע את החזר ההוצאות שנגרמו לו עבור תיקון הקיר, בסך כולל של 73 אלף שקל. בכתב ההגנה הכחישה הפניקס את עצם התרחשות האירוע הנטען, וטענה כי הגדר נסדקה וניזוקה שנים קודם לכן, ועיקר הנזקים הנטענים התיישנו כיוון שאירעו יותר משלוש שנים לפני הגשת התביעה. עוד טענה החברה כי בפוליסה אין כיסוי לאירוע הנזק הנטען, וכי הוא מוחרג מפורשות בפוליסה שאינה מכסה דליפת מי גשם מבעד לקירות או מבעד לתקרה, או ספיגתם בהם ופגיעת סערה בגדרות ובשערים.

בנוסף, טענה הפניקס כי הנזק הנטען היה צפוי, שכן יש לצפות כי ביצוע שינויים בקרקע, בניית טרסה והעברת קו ביוב וקו שוחה, מבלי להתחשב בצורכי ניקוז המים, יגרמו לנזק מהסוג הנטען בכתב התביעה. לבסוף טענה החברה כי גם אם תחויב לשלם עבור הנזק, הרי שמדובר בקיר משותף לתובע ולשכניו, ולכן היא חייבת רק במחצית הסכום.

השופטת חנה לפין הראל קיבלה את התביעה ברובה וקבעה כי אף שהתובע לא זימן לעדות את השכנים ואת עובר האורח שנפגע, די בעדותו ובמסמכים והתצלומים שצורפו לתצהירו כדי להוכיח את התרחשות האירוע. מאידך, ציינה השופטת כי הכחשתה של חברת הביטוח את האירוע היא תמוהה ועולה כדי חוסר תום לב.

השופטת קבעה כי הסייג לפוליסה בדבר דליפת מי גשם אינו חל במקרה זה, משום שהסייג מדבר על דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה, כאשר אין הגדרה מדויקת לאילו קירות הכוונה. כפשוטו, מדובר בקירות הדירה עצמה שכן מצוינת התקרה באותו הקשר, ואין בהכרח הכוונה לקיר תומך שהוא מחוץ לד' אמות הדירה. על כן נקבע כי אם מנסח הפוליסה לא הגדיר את החריג בצורה מדויקת אשר תהיה ברורה דיה למבוטח, חל עיקרון הפירוש כנגד המנסח, אשר מקבל משנה תוקף מקום שמדובר בחריג לכיסוי הביטוחי.

סכומי התביעה אינם מופרזים

השופטת ציינה כי בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, הסייג אף לא זכה להבלטה מיוחדת, ומטעם זה בלבד אין החברה יכולה להסתמך עליו. על כן יש להעדיף את הפירוש המקיים את פוליסת הביטוח על פני הפירוש המבטל אותה. עוד נפסק כי בהיעדר ראיה הסותרת את עדותו של התובע כי הקיר נמצא כולו בחלקתו, אין מקום לקבוע כי הקיר משותף. לפיכך נפסק כי התובע זכאי לפיצוי עבור מלוא העלות של הקמת הקיר מחדש.

בחישוב הפיצוי קבעה השופטת לפין הראל כי הסכומים שבהם נקב התובע אינם מופרזים, גם בהשוואה לסכומים שהוערכו על ידי השמאי מטעם חברת הביטוח. בנוסף נדחתה טענת הפניקס כי לאור עיקרון השבת המצב לקדמותו, יש לפצות את התובע לכל היותר בערכי שיפוי, כיוון שהפתרון של הקמת הקיר מחדש היה הפתרון המעשי היחידי.

לאור האמור, התביעה התקבלה ברובה, למעט הרכיב של הגבהת הגדר. הפניקס חויבה לשלם לתובע סכום של 71,938 שקל, שממנו יקוזז סכום ההשתתפות העצמית.

ת"א 3352-03-11