במשך עשר שנים נקלע האב לסאגה קפקאית מול אוזלת ידן של כל הרשויות לאיתור בנו שנחטף על ידי אמו ואבדו עקבותיו, ובמהלכן אף התמוטט נפשית ואושפז. ביהמ"ש קבע כי האם פעלה מתוך כוונה לשלול את זכותו להורות וחייב אותו בפיצוי על הכאב והסבל
מיליון שקל – זה הסכום שנפסק כי תשלם אימא לאביו של ילד בן 14 על שהבריחה אותו מאביו לחו"ל למשך עשר שנים, לאחר שנקלע לסאגה קפקאית מול אוזלת ידן של כל הרשויות לאיתור בנו.
השופט נצר סמארה מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן חייב את האם לפצות את אבי בנם המשותף על הנזקים של כאב וסבל שנגרמו לו בחטיפתה לארצות הברית את בנם המשותף, תוך הפרת הוראות הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין.
בית המשפט קבע שהכאב וסבל של אב שבנו נחטף ונמנעה ממנו האפשרות לממש את זכותו להורות הוא רב: האב, אשר היה בקשר עם בנו עד גיל ארבע, לא ידע במשך יותר מעשר שנים מה עלה בגורלו, אינו חלק מחייו, לא עוקב אחר התפתחותו, לא שותף לשמחותיו, אינו יכול אפילו לשוחח עמו בטלפון, לכתוב לו דוא"ל או להעניק לו מתנה. נוכח הצער הרב שנגרם לאב כתוצאה מאובדן היכולת להיות בקשר עם בנו תפצה כעת אימו של הילד את האב בסך של מיליון שקל.
בת הזוג של האם סייעה לחטיפה
כשנה לאחר חתימת ההורים על הסכם הגירושין, הבריחה האם את בנם המשותף בן הארבע בטיסה לארצות הברית. תחילה חיפש האב את הילד בגן הילדים כי נאמר לו שהילד עבר גן, אבל עם הזמן התברר לו ממשרד הפנים כי הילד טס לחו"ל. הילד קיבל ויזה למרות שאביו לא חתם על אישור למתן ויזה עבור הילד.
במשך שנתיים ניסה האב לאתר את בנו באוקראינה, משום שהניח שהאם תשים לשם פעמיה.
המשטרה מצידה סגרה את תיק התלונה שלו על חטיפת הילד לאחר כשנתיים (בשנת 2002), מבלי ליידע את האב על כך ומבלי שאיתרה את הילד משום ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה". ביולי 2003 האב התמוטט נפשית ואושפז פסיכיאטרית. הוא לקה בדיכאון והתפרצה אצלו מחלת נפש בעקבות הצער, כאשר הבין שאבדו עקבותיו של בנו.
לאחר שיקום חי האב כאדם עצמאי בקהילה, אך מתפרנס מקצבאות נכות נפשית של הביטוח הלאומי. רק בשנת 2009 נודע לאב שהמשטרה סגרה את תיק התלונה שהגיש, לכן ביקש לפתוח אותו מחדש. אז פנה לבית המשפט, אבל זה גילה כי אין רישום במחשב של צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הילד, שהוציא השופט המחוזי (כיום) שאול שוחט במתן פסק הדין על הסכם הגירושין של הצדדים.
ב-2010 פנה האב לייעוץ משפטי, והגיש תביעה כנגד המדינה על רשלנות באי-מניעת החטיפה. רק אז, נחלצה המדינה לאתר את הילד החטוף עם אימו, השוהים במדינת אלינוי שבארצות הברית.
בחקירות שנערכו התברר כי לאימא של הילד סייע בת זוגתה, אך בית המשפט פטר אותה מהאחריות כלפי אבי הילד ודחה כנגדה את התביעה. בת הזוג שמרה על הילד כאשר אימו טסה לארצות הברית כדי לארגן את הבריחה. בת הזוג טסה לארצות הברית מספר שבועות לאחר האם, ובפרק זמן סידרה עבורה את ענייניה האחרונים. בת הזוג גרה בארצות הברית יחד עם אם הילד החטוף.
הפרת הסכם הגירושין
האב טען בכתב התביעה שהגיש כי התנהלות זו גרמה לו צער רב אשר שיבש את חייו. נמנעה ממנו את הזכות הבסיסית של להיות הורה ולהיות מעורב בחיי ילדו, והוא העמיד את תביעתו לצרכי אגרה על שלושה מיליון שקל.
השופט סמארה פסק כי "בחקירות גרסתו של התובע איתנה ומתיישבת עם המסמכים שהוגשו. לפיכך, אני קובע כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח, כי הוצאת הקטין מהארץ, נעשתה תוך הפרה של הוראות הסכם הגירושין שנחתם בינו ובין הנתבעת 1 והפרת פסק הדין הנתבעת 1 נושאת במלוא האחריות".
את התנהלות האם המבריחה את הילד תיאר השופט סמארה כך: "הנתבעת 1 תיכננה פעולותיה בהקפדה במשך זמן ארוך, בנתה סיפורי כיסוי, הסתירה טיסתה לבד לארצות הברית, הנפיקה לבנה ויזה למרות שוויזה דורשת אישור שני ההורים והאב לא חתם עליה. פעולתה נעשתה מתוך כוונה לשלול מהתובע את זכותו להורות על בנו, תוך התעלמות מהתחייבויות שנטלה על עצמה בעל פה ובכתב, התעלמות מפסק דין וחטיפת קטין בניגוד לדין הפלילי בארץ ובאמנות בינלאומיות".
השופט סמארה פסק עקרונית כי "חטיפת קטין הינו דוגמא מובהקת למקרה קשה, במיוחד במקרה שבפנינו שכתוצאה מהחטיפה נמנעה מהתובע הזכות להיות הורה לבנו כאשר לבנו טרם מלאו ארבע שנים", וקיבל כאמור את התביעה בהתבסס על קביעת בית המשפט העליון כי "בדרך כלל אין לך נכס היקר לאדם יותר מן הקשר הנפשי בין הורים וילדם הטבעי, שבו הם רואים את פרי אהבתם עצמם ובשרם, ואת דור ההמשך" (ע"א 488/77).
בית המשפט ציין עוד בפסק הדין כי לאישה ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון, אבל היא בחרה שלא לעשות כן, לכן ניתן פסק הדין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן לאחר שהאב הגיש תביעה עם מסמכים ולאחר שנחקר לגופו של עניין, כך שפסק הדין ניתן לאחר שהסוגיה נבחנה לגופה.
האם אף חויבה בנוסף לפיצוי בסך מיליון שקל לאב, לשאת בהוצאות המשפט שלו בסך של 50 אלף שקל.
