חדשות

ההורים טענו כי תזונת הבן התבססה על הפורמולה הצמחית הפגומה עד גיל שנה ויותר. בית המשפט התרשם מגרסתה הלא אמינה של האם ומרישומי טיפת חלב שהעידו כי הבן אכל מזונות מגוונים שאמורים היו לספק לו את הוויטמין החסר – ודחה את התביעה

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת פיצויים שהגישו הורים לילד כבן 11.5 נגד חברת "רמדיה" ומשרד הבריאות, בטענה כי בנם סובל מבעיות קשב וריכוז עקב צריכת תחליף החלב הפגום של רמדיה, שגרם בזמנו לתמותה ותחלואה בתינוקות בשל מחסור בוויטמין B1. בית המשפט דחה את גרסת ההורים לפיה בנם צרך את התחליף הפגום עד גיל שנה ויותר, וקבע כי זו נסתרה במסמכים וראיות מזמן אמת שהעידו כי אכל באותה תקופה מזונות מגוונים שאמורים היו לספק לו את הוויטמין החסר.

בשנת 2003 נחשפה פרשת רמדיה, שעסקה בתמותה ותחלואה של תינוקות שניזונו באופן בלעדי מתחליף חלב צמחי של החברה, ממנו הופחתה כמות הוויטמין B1 (תיאמין) החיוני להתפתחותם.

התובע, שנולד בשנת 2002, היה במועד שיווק התחליף הפגום כבן שנה. לטענת הוריו, בשל סירובו לצרוך מזונות רגילים, בתקופה הרלוונטית התבססה כל תזונתו על התחליף הפגום על אף נסיונם לגוון את תזונתו. בזמן פרסום הפרשה, לא סבל התובע מסימנים נוירולוגיים ברורים הקשורים למחסור בתיאמין, אולם מגיל מוקדם סבל מעיכוב שפתי ובגיל שנתיים לערך אובחנה בעיה בתחום זה. כמו כן, בגיל שלוש לערך החלו אצל התובע כאבים וקור ברגליים שלא נמצא להם הסבר קליני, ולפיכך החלו הוריו לחשוד כי הדברים קשורים לפרשת רמדיה, בין היתר לאחר שראו בטלויזיה כי אחד הנפגעים בפרשה סבל מבעיה דומה.

במהלך השנים, חלה אצל התובע החמרה בבעיה השפתית והחלו להתפתח קשיים בריכוז. כשהיה בן חמש וחצי, הופנה התובע לבית החולים איכילוב שעסק במחקר של תוצאות פרשת רמדיה, ובעקבות האמור הופנה לבחינה נוירופסיכולוגית שאבחנה הפרעות קשב וריכוז ועיכוב שפתי. נכון למועד מתן פסק הדין, נזקק התובע לטיפולים בדיבור, ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת וריטלין, כשמומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי נותרה נכות זמנית בשיעור 28% לפחות עד גיל 16.

במסגרת התביעה, עתרו ההורים לחייב את רמדיה ומשרד הבריאות בפיצוי בגין מצבו של בנם, שנפגע לשיטתם בגין צריכת הפורמולה הפגומה.

השופט רמי חיימוביץ' דחה את התביעה, בין היתר על סמך רישומי "טיפת חלב" שערכה מעקב שוטף אחריו החל מהולדתו ועד לגיל חמש. רישומים אלו, מלמדים לדברי בית המשפט כי התובע אמנם ניזון מרמדיה צמחית בחלק מהתקופה, אך החל מגיל שישה חודשים, שהוא הגיל המקובל לחשיפת תינוקות למזון שאינו חלב אם או תמ"ל, החל לאכול גם מזון אחר, ובכלל זה פירות, ירקות, בשר וגבינה, וזה אמור היה לספק לו די תיאמין. כמו כן, לא נרשם כי התובע סבל מבעיה באכילה או כי עיקר מזונו הורכב מרמדיה צמחית.

נוסף לאמור, נדרש השופט לתיקו הרפואי של התובע מהתקופה הרלוונטית, ממנו הסיק כי התובע לא סבל מתסמינים אופייניים לילדים שנפגעו מחסר בתיאמין. עוד הובהר לא הייתה התמשכות או החמרה של הסימפטומים כפי שאופייני לחוסר מתמשך בתיאמין. יתרה מכך, הרישומים מלמדים כי הורי התובע לא התלוננו בזמן אמת כי בנם אכל רמדיה צמחית, דבר שמלמד בסבירות גבוהה, כי הוא אכל מזונות נוספים.

לכל אלו, צירף השופט חיימוביץ' את חוסר מהימנותה של האם, שתשובותיה היו בחלק מהמקרים בלתי אמינות, במקרים אחרים התחמקה מלהשיב לשאלות הקשות שהופנו אליה, ובעיקר לא סיפקה מענה לשאלה כבדת המשקל מדוע לא דיווחה מיד לאחר פרסום פרשת רמדיה כי בנה אכל רמדיה צמחית בלבד. כמו כן, לא ניתנו הסברים לפער הגדול שבין הדברים שנכתבו על ידי גורמי המקצוע לבין גרסה זו, כשהתשובה היחידה שחזרה על עצמה הייתה שאלו לא רשמו את דבריה, מה שאינו סביר נוכח ריבוי הרישומים הן בטיפת חלב, הן בתיק הרפואי, הן באבחון הראשון במרפאה באיכילוב ובמקורות נוספים.

ת"א 36737-03-10