האישה התנגדה להפחתת המזונות עבור הבן הבכור שגר אצל אביו בטענה שהשתמשה בהם לרווחת שני הילדים הקטנים שנותרו במשמורתה. ביהמ"ש קבע כי מדובר בעמידה על מימושה של זכות שלא בתום לב והורה לה להשיב את הכספים
אב שבנו עבר למשמרתו יפסיק לשלם מזונות לגרושתו, ואף יוחזרו לאב רטרואקטיבית דמי המזונות ששולמו על ידו לגבי תקופה שבה הבן עבר למשמורתו בפועל. כך פסקה הבוקר שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, תמר סנונית פורר, שאף חייבה את האם לשאת בהוצאות המשפט של האב בסך של 10,000 שקל.
מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 1995 ולהם שלושה ילדים – בן 17, בן 14 ובת 11. בקיץ 2013 הצדדים התגרשו. במסגרת הסכם הגירושין ביניהם קבעו הצדדים כי משמורת שלושת הילדים תהיה אצל האם, ונקבעו הסדרי ראיה של האב עם הילדים. בכל הנוגע למזונות נקבע כי האב ישלם לידי האם בגין מזונות ומדור כל ילד סך של 1,500 שקל לחודש. כמו כן, קבעו הצדדים הוצאות חריגות אשר ישולמו על ידי שניהם בחלקים שווים.
בסמוך לאחר אישורו של פסק דין עבר הבן הבכור להתגורר עם אביו. האב ניהל הליכים על המשמורת של הבן בבית המשפט למשפחה ובבית הדין הרבני לגבי מסגרת החינוך בה ילמד הבן. עם העברת המשמורת על הבן אל האב, ביקש האב לבטל את חיובו במזונות של בנו הבכור. כמו כן, טוען האב כי העובדה שבנו הקטין עבר בפועל למשמורתו בחודש אוגוסט 2013, מחייבת החזר דמי המזונות שקיבלה האם בעבור הבן החל מחודש זה.
האם טענה מנגד כי אין לראות במעבר הבן למשמורת אביו סיבה המצדיקה הפחתת דמי המזונות וביטולם. לטענת האם, היא הסתמכה על הכספים הללו, והשימוש בהם נעשה לרווחת הילדים הקטינים.
השופטת סנונית-פורר קיבלה את תביעת האב במלואה ופסקה כי "לאחר שמיעת טענות הצדדים אני קובעת כי אין כל עילה שבדין לחייב את האב במזונות הבן שבמשמורתו החל ממועד פסק הדין בו נקבעה המשמורת של הבן אצל האב. גם האם למעשה מסכימה לכך". אולם האם ממשיכה וטוענת כי אין מקום להפחית את המזונות מאחר ואז היא תמצא במצב שבו המזונות עבור שני הקטינים האחרים שבמשמורתה אינם עונים על תנאי המינימום שנקבעו בפסיקה. טענות אלה נדחו, כאמור, ובפסק הדין הודגש כי האב לא ביקש לחייב את האם בהשתתפות מצידה במזונות הבן, אלא רק ביקש את ביטול חיובו במזונות לאם. "בכך ובפועל למעשה גדל שיעור החיוב במזונות שלו עבור שלושת הקטינים, מאחר וכעת מעבר לסך של 3,000 שקל עבור שני הקטינים הנוספים, הוא נושא במלוא שיעור המזונות של הבן הבכור הנמצא במשמורתו (למעט הוצאות חריגות)".
עוד קבע בית המשפט כי "התנהלות הצדדים במכלול התיקים שהיו בפניי, ובפרט בכל הנוגע למשמורת הבן ומזונותיו בהליך זה, מראה כי שני הצדדים ממשיכים ללבות את הסכסוך עד מאוד. נדמה עוד כי כל אחד מהצדדים בוחר את עמדתו הנגדית לפי העמדה אותה בחר הצד השני להציג. אין אלא להצטער כי טענות אלה של האם הינן חלק מהמשך ליבוי הסכסוך בין הצדדים ולא בשל עילה אמיתית שבדין. וכך היא אמנם מסכימה לכך שאין עילה לחייב את האב במזונות הבן, אך טוענת באותה נשימה כי יש להגדיל חיובו במזונות שני הקטינים האחרים".
יתרה מכך, נפסק כי "עמידתה של האם על הדרישה להמשיך ולחייב את האב לשאת במזונות הבן שעה שאין מחלוקת כי הבן באותה עת היה במשמורתו של האב, הינה עשיית עושר שלא במשפט וניתן אף לראות בה עמידה על מימושה של זכות שלא בתום לב".
השופטת סנונית-פורר ציינה בפסק הדין כי היא "ערה כמובן להלכות השונות מקדמת דנא אשר קבעו כי גם במקרים שבהם שולם סכום מזונות ביתר הרי שאין להורות על החזר המזונות, מאחר שיהיה מדובר בפגיעה ישירה במצבם הכלכלי של הקטינים. אולם, אני סבורה כי מקרה זה הוא חריג. אין מדובר במחלוקת בדבר גובה החיוב, שיעורו או סוג החיוב. מדובר בחיוב אשר ברור גם לאם עצמה כי אין מקום לחייב את האב לשאת בו שעה שהבן היה בפועל אצל האב והוא נשא ישירות במלוא הוצאותיו. אולם האם טוענת כי יש מקום להותיר את החיוב על כנו מאחר שהשתמשה במלוא הסכומים לרווחת שני הקטינים הנוספים. בכל הכבוד טענה זו איננה יכולה לעמוד".
לסיום, פסק בית המשפט כי האב זכאי גם לקבל את קצבת המוסד לביטוח לאומי המשולמת עבור הבן שעבר למשמרתו, והאם תחזיר לאב את קצבת הילדים אשר קיבלה עבור הבן.
לקריאה נוספת, ראו:
שלושת הילדים במשמורת אצל האבא? האימא תשלם מזונות סמליים 750 שקל
