התובעת סירבה להגיש סיכומים והשתלחה בצורה קיצונית ובוטה בשופטים שאותם האשימה בהטיית משפט. השופט יחזקאל אליהו: "בעל דין הפונה לקבלת סעד אינו יכול לרמוס ברגל גסה את כבודה של מערכת המשפט בהעלאת טענות סרק מבישות"
יד קשה נגד מערכת המשפט או הגנה עצמית של השופט? השופט יחזקאל אליהו מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן השית הוצאות משפט לדוגמה בהיקף של 40 אלף שקל (לא כולל מע"מ) על מתדיינת סדרתית שהתנהלה בדרכים חורגות מהמקובל, תוך "חצייה אסורה ופסולה של כל נורמה מקובלת. השופט אליהו ציין כי "התנהלותה של התובעת עולה כדי אלימות ובריונות ממש כלפי בית המשפט והמערכת המשפטית בכללותה, תוך דריסה וחצייה של המקובל, ומהווה ניסיון נפסד להלך אימים על בית המשפט".
מדובר בנכדה שניסתה לבטל פסק דין שניתן בהסכמתה בנוגע לחשבון הבנק של סבתה, שנפטרה בשנת 1983. השופט אליהו דחה את התביעה על הסף בשל התיישנות וחוסר עילה, תוך העלאת התנהלותה של הנכדה בשבט הביקורת הנוקבת בשל "טענותיה הקשות" לא רק כלפי השופט אליהו, אלא כלפי שופטים נוספים רבים ואף כלפי השופט שאול שוחט בערכאת הערעור המחוזית.
עם השופטים נמנים שופטי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, אשר חלקם מינו את עורכת הדין של הנתבעת לתפקיד אפוטרופוס לחסויים: השופט נפתלי שילה, השופטת עליסה מילר, השופטת שפרה גליק, השופטת אסתר ז'יטניצקי-רקובר, השופטת מירה דהן, השופט ארז שני והשופט יחזקאל אליהו.
משפחה אחת – שני שופטים
בתביעתה טענה הנכדה בצורה בוטה, תוך השתלחות חסרת כל רסן, לתרמית מצד מזכירות בית המשפט, תרמית בניהול המשפט, קבלת דבר במרמה, טענות לקנוניה של בית המשפט עם עורכת הדין של הנתבעת, הטיית משפט על ידי בית המשפט לאור היכרות מוקדמת עם עורכת הדין והטיית משפט מכוונת מלמעלה בכל התיקים בהם היא מעורבת.
השופט אליהו "לא נשאר חייב", ובפסק דין המשתרע על כ-20 עמודים, קבע דברים כדורבנות: "בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד ולהבליג על המתקפה האישית כנגד שופטים כה רבים, אשר למותר לציין הינה מופרכת ונעדרת כל בסיס. בעל דין הפונה לקבלת סעד מבית המשפט אינו יכול לרמוס ברגל גסה את כבודה של מערכת המשפט בהעלאת טענות סרק ובהעלאת טענות מבישות".
מההתנהלות המתוארת בפסק הדין עולה כי הנכדה-התובעת סירבה במפגיע להחלטת בית המשפט להגיש סיכומים לאחר קדם משפט שנערך בתביעתה, שאותה הגישה לאחר שתביעתה הקודמת נדחתה על הסף בידי השופט יהורם שקד. הנכדה הערימה על מזכירות בית המשפט והגישה את אותה התביעה בשנית, אלא שהפעם זו הוגשה בשם אלמוני שכתובתו למסירת כתבי בי-דין היא כתובתה של הנכדה. רק כעבור מספר ימים הגישה זו בקשה להצטרף כתובעת להליך. כך מצאה לה הנכדה דרך "מקורית" לעקוף את הוראות החוק, שלפיו בענייני משפחה ידון "משפחה אחת – שופט אחד", וכך תביעתה לא תידון בפני השופט שקד: הגשת אותה התביעה ממש על ידי אלמוני ולאחר מכן ומשהתביעה אכן נקבעה בפני מותב אחר, שכן אין המדובר באותם צדדים, הגישה בקשה להצטרף כתובעת להליך ומאותה עת ניהלה אותו.
השופט אליהו מציין כי "די בעיון קל וחטוף בכל כתבי בית הדין שהוגשו מטעם מר אלמוני בהליך זה ובהליך הקודם כדי לעמוד על כך, כי אלה מנוסחים על ידי התובעת. כתבי בית הדין המוגשים מטעמו זהים לחלוטין חזותית (בגופן בו הם מודפסים וגודלו של הגופן) כמו גם בתוכן ואופן ההתנסחות".
עוד עולה מפסק הדין כי תלונותיה של הנכדה לנציב תלונות הציבור הקודם, השופט אליעזר גולדברג, נדחו.
אונס על ידי הבנק
מעבר לעובדה כי המדובר בתביעה שהתיישנה, השתמש השופט אליהו בסעד הקיצוני שמאפשרת בידו תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיך אותו לדחות תביעה על הסף מ"כל נימוק אחר שעל-פיו בית המשפט סבור כי ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה". "התנהגותה, התנהלותה והתנסחויותיה של התובעת הן כה קיצוניות כך שיש בהן להביא להפעלת האמצעי הדיוני של דחיית התביעה על הסף אף בלא שתתברר לגופה", קבע השופט אליהו, והוסיף כי מטרתה של תקנה 101 היא, כדברי השופט יואל זוסמן, "לעקור על הסף תובענה, אשר אפילו תתברר עד תומה, לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש".
נראה כי התובעת הצליחה לקומם במיוחד את השופט אליהו במשל שהציגה על כך שהיא ממש נאנסת בידי בית המשפט והבנק, כשציינה: "הדבר משול למחזה היפני 'רשומון'. נאנסת באונס קבוצתי תציג התרשמות שונה לחוויית האונס, מהתרשמות האנסים לכאורה".
לסיום, הוסיף השופט אליהו כי "מקרה זה שלפנינו מבטא סטייה קיצונית וחמורה של התובעת מכללי הדיון המקובלים והנהוגים בבית המשפט, כמו גם הפרה בוטה ומתמשכת של החלטות בית המשפט בעניינה (אי הגשת סיכומים). התובעת פועלת ומתנהלת באולם בית המשפט כבתוך עולמה ואולמה הפרטי, תוך עשיית דין עצמי והכול תוך השתלחות חסרת כל מעצור. במקרה קיצון זה נכון, ראוי ואף בגדר חובה להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח תקנה 101(3) לתקסד"א ולהורות על מחיקת התביעה".
נוכח התנהלותה של התובעת, העובדה כי המדובר בהליך נוסף על ההליך שהתנהל בבית המשפט, חייב השופט אליהו את הנכדה-התובעת לשלם, בתוך שלוש שבועות, לכל אחד משני הנתבעים הוצאות משפט בסך של 15 אלף שקל בצירוף מע"מ. כן תישא התובעת בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 שקל.
תמ"ש 30826-07-13
