השופט שמאי בקר לא נפל בפח שניסה לטמון לו נאשם בגניבת אופניים ודחה בבוז את הטענה לשימוש בידיעה אישית של ביהמ"ש: "צדק פואטי הוא שהניסיון להוליך שולל ניגף מול שופט הבקי בדיני פדאלים ובהלכות אוכף וחישור"
בית משפט השלום בתל אביב הרשיע שני נאשמים בגניבה ובקשירת קשר לביצוע "עוקץ" לצורך גניבת אופניים, תוך שהוא דוחה את טענת ההגנה כי נעשה שימוש בידיעה אישית של בית המשפט.
על פי כתב האישום, פנה אחד הנאשמים, דורון מסורי, למתלונן שפרסם את אופניו למכירה באתר אינטרנט בשם "הרים", המיועד למכירת אופניים מיד שניה. בעקבות אותה שיחה, הגיע באותו ערב הנאשם השני, גיא זוביב, לביתו של המתלונן וביקש "לעשות סיבוב" על האופניים, כמקובל. המתלונן נעתר לבקשה, וקיבל לידיו תיק ובו טלפון נייד כפיקדון, אך האופניים והקונה הפוטנציאלי נעלמו אל האופק.
אלא שהגנבים לא ידעו עם מי הם הסתבכו – המתלונן, עופר קומפורט, היה בעברו קצין מצ"ח, והוא ניהל חקירה משלו אחר האופניים הגנובים. הוא קיבל מהמשטרה את מספר הטלפון הנייד שהושאר בידו והגיע אל מסורי. במקביל הוא צלל לנבכי הפורומים באינטרנט העוסקים בענייני אופניים ודלה פרטים אודות מסורי ואודות אופניים וחלקי אופניים שהיו בחזקתו, בהם בין היתר הגלגלים שהוסרו מהאופניים הגנובים שלו והשלדה שאותה ניסה לצבוע כדי "להכשיר את השרץ".
בחקירתו בבית המשפט הסביר קומפורט כי מדובר בחלקים נדירים, אשר אמנם אין בעיה לרכוש אותם, אולם שילוב מכלול הפריטים הזהים שהיו על האופניים הגנובים ונמצאו על אופניו של מסורי מפלילים את האחרון בגניבה.
מערבולת קפקאית
השופט שמאי בקר דחה את טענת הנאשמים כי הם נקלעו למערבולת קפקאית והואשמו בתחבולה שאין להם כל קשר אליה. לדברי השופט, איכותן ומספרן הרב של הראיות הנסיבתיות שלגביהן לא היה להגנה כל הסבר חלופי סביר, לצד הזיהוי הישיר של זוביב על ידי קומפורט כמי שעקץ אותו וגנב את אופניו, מוליכים להרשעתם של הנאשמים.
בנוסף, ציין השופט, ניסה אחד הנאשמים להטעות את בית המשפט כשהצביע על השיחה שבה התייעץ על צביעת שלדת אופניים בגודל M (מדיום) כראייה מזכה, שהרי האופניים שנגנבו היו בגודל S, כלומר – קטנים. שאלה זו לא נועדה אלא לזרות חול בעיניו של בית המשפט, כתב השופט, שכן האות M לא התייחסה לגודל של האופניים אלא לחומר שממנו הן עשויות – 5M.
השופט שהיה ער להבדל בין המושגים הקשה ושאל את מסורי האם האות M אינה מסמלת סוג או חומר ולא מידה, ומסורי נאלץ בלית ברירה לחזור בו מגרסתו "המזכה".
השופט בקר דחה את טענת ההגנה, באמצעות עו"ד יגאל בן בנימין, כי בית המשפט עשה שימוש בלתי ראוי בידיעה אישית שלו, האסורה לשימוש, בנוגע לאבחנה בין מידת האופניים לבין החומר שממנו הם עשויים. מהבחינה המשפטית-ראייתית, טען השופט כי ההגנה היא זו שהביאה את המסמך לתיק הראיות, בניסיון לסתור טענה בדבר רכיבי האופניים. אולם גם אם היה מדובר במידע שהובא על ידי בית המשפט מידיעה אישית שלו, הדגיש השופט, אין לקבל מצב שבו חוטא יוצא נשכר כתוצאה מניסיון להטעות עובדתית את בית המשפט בדרך לזיכוי.
הגבלה המביאה לכדי אבסורד קיצוני
"אין לצפות מבית משפט הבקי בתחום מסוים, אפילו עסקינן בידיעה שאיננה בגדר 'ידיעה שיפוטית' מותרת, כי ישב בצד בחיבוק ידיים ובשפתיים חתומות (אף תוך חריקת שיניים, מן הסתם) באופן המביא את המשפט האדברסארי לכדי אבסורד קיצוני, ובכך יאפשר לצד להוליך שולל את רעהו (ואת בית המשפט), רק משום שמדובר ב'ידיעה אישית'", כתב השופט. "מן הראוי, לדעתי, במקרה קיצוני שכזה, להביא את הידיעה האישית לידיעת הצדדים ולאפשר להם לאמת ולהתעמת איתה, ובכך תוכשר אותה הידיעה וההחלטה השיפוטית תהא גם אמיתית וצודקת וגם כשרה מבחינה ראייתית.
השופט בקר הדגיש כי אין לצד זכות קנויה להטעות את בית המשפט ואין הוא יכול להישמע בטענה – שנטענה במקרה זה הלכה למעשה – כי יכול ושופט אחר היה נופל בפח הטענה ה"מזכה" בדבר מידת האופניים השגויה". "נכון וצודק הוא (צדק פואטי?) שהניסיון להוליך שולל את בית המשפט ניגף אל מול שופט הבקי בדיני פדאלים ובהלכות אוכף וחישור", סיכם השופט.
בשולי הדברים ציין השופט לשבח את משטרת ישראל ורשויות התביעה שלא הרפו ולא נחו עד שהגישו כתב אישום, חקרו, תבעו ועשו את המוטל עליהם בנחישות, הגם שמדובר "רק" בתיק פעוט של גניבת אופניים, שעיקרו ראיות נסיבתיות.
