ביהמ"ש המחוזי קבע כי הדואר גבה סכומים מופרזים ובלתי סבירים עבור שליפת נתונים על כלי רכב מרשם המשכונות, הגבוהים במאות אחוזים מהתעריף המירבי שנקבע בחוק, והדגיש כי גם שירות נוסף של פיענוח המידע, ככל שקיים, אינו מצדיק את המחיר
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת דואר ישראל ובנק הדואר, בטענה כי אלו גבו סכומים הגבוהים במאות אחוזים מהמותר עבור בירור אצל רשם המשכונות לגבי משכונות הרשומים על כלי רכב. נקבע, כי בין אם מדובר ב"הזמנת מסר ממאגר מידע" לגביו הוגבל הסכום בתקנות הדואר ובין אם לאו – קיימת אפשרות סבירה שיקבע כי הסכום אותו גבה הדואר היה בלתי סביר.
דואר ישראל ובנק הדואר מציעים לציבור לברר באמצעותן אצל רשם המשכונות אם רשומים משכונות על כלי רכב, כשהסכום המרבי תמורת "הזמנת מסר ממאגר מידע" קבע בתקנות הדואר.
לטענת התובעת, התשלום שגובה הדואר גובה מלקוחות עבור השירות הוא בלתי חוקי בהיותו גבוה שבעתיים מהסכום המרבּי שנקבע בתקנות. כך, במועד הגשת הבקשה נגבו מלקוחות הדואר 99 שקל עבור השירות, בעוד שהסכום שהיה קבוע באותה עת בתקנות הדואר עמד על 10.90 שקלים בלבד בתוספת תשלום לרשם המשכונות בסך 28 שקל. בהמשך, הופחתה אגרת רשם המשכונות ומחיר השירות ירד ל-81 שקל, כך שסכום העמלה שגבה הדואר מהלקוחות היה 71 שקל.
מלבד האמור, טענה התובעת, בהסתמך על חוק הדואר, כי על הדואר לגבות תשלום סביר בעד שירות שמחירו לא נקבע בחוק או בתקנות. התובעת הוסיפה טענות מתחום ההגבלים העסקיים, שלפיהן חברת הדואר ובנק הדואר מנצלים לרעה את מעמדם בשוק כחברות היחידות המוסמכות להעביר בעלות על כלי רכב, בכך שהם מחייבים את הלקוחות במחיר מופקע.
הדואר מאידך, סבר כי לא מדובר ב"הזמנת מסר ממאגר מידע'', כי אם בשירות מקיף יותר שחייב גם הוצאת סכומים נכבדים על הקמת תשתית מתאימה והכשרה מיוחדת של עובדים. שירות כזה, לשיטת הדואר, כולל פענוח המידע, עיבודו, הצגתו ללקוח בבהירות ובמידת הצורך ביאורו ומתן הסברים כיצד יש לפעול בהמשך. עוד טען הדואר, כי היוזמה למתן השירות הגיעה מצד חברה פרטית שמספקת את התשתית הנחוצה לו. על פי ההסכם עם החברה, מתוך מחיר השירות גובה הדואר עמלה של 23.66 שקל, והיתרה לאחר ניכוי האגרה לרשם המשכונות תשולם לחברה.
לשון החוק פשוטה
השופטת שושנה אלמגור קיבלה את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית וציינה כי המחוקק לא פירש באיזה "מאגר מידע" מדובר כשציין תעריף עבור "הזמנת מסר ממאגר מידע". השופטת קבעה כי לשון התקנה בהירה ואינה משתמעת לשתי פנים, אינה מבחינה בין מאגרים שונים ואינה מסייגת את המילים "הזמנת מסר ממאגר מידע".
בצד הפירוש המילולי, עומד הכלל בדבר הגשמת התכלית המונחת בבסיסו של החוק, אך אותה תכלית חייבת להתיישב עם משמעות הטקסט. במקרה זה ייתכן כי תכלית זו תפורש כפשוטה ויקבע כי שליפת נתונים מרשם המשכונות עונה להגדרה של "הזמנת מסר ממאגר מידע'', וכפועל יוצא ייקבע שהדואר לא היה רשאי לגבות עבור השירות סכום העולה על הקבוע בפרט.
עוד הוסיפה השופטת אלמגור כי גם בהנחה שהשירות אינו בבחינת "הזמנת מסר ממאגר מידע", לא בהכרח הדבר יוביל למסקנה שהדואר נהג כשורה. סעיף 37(ו) לחוק הדואר מתיר לדואר לקבוע את מחירו של שירות שהמחוקק לא חייב אותו לספק, כל עוד מדובר ב"תשלום סביר". הוראה דומה, עולה גם מהרישיון שניתן לחברת הדואר ממשרד התקשורת. במקרה זה, הגיעה השופטת למסקנה כי עלות הבירור על ידי פקיד הרשם נמוכה פי שניים וחצי ממחיר השירות שגובה הדואר, כשהפרש גדול עד פי שמונה מתקבל במקרה שהלקוח גלש לאתר של רשם המשכונות (בעלות של 10 שקלים בלבד). בפערים אלו יש כדי לעורר תמיהה שמא המחיר שגובה הדואר הוא בלתי סביר.
השופטת ציינה את מכתבו של הסמנכ"ל הבכיר לכלכלה במשרד התקשורת שנשלח למ"מ מנכ"ל חברת הדואר, ובו נכתב כי החברה גובה תשלום הגבוה בכ-700% מהאגרה שגובה רשם המשכונות ולכן נראה על פניו שמדובר במחיר בלתי סביר. לכך, הוסיף בית המשפט את אופן ההתקשרות עם ספקית התשתית, שנעשה ללא מכרז ומבלי שהדואר בדק את רכיבי התמחיר שלה והשווה אותם להצעות של חברות מתחרות.
נתח מופרז ובלתי סביר
השופטת הדגישה כי גם אם תתקבל עמדתה של הספקית באשר להשקעה שהשקיעה בפיתוח התכנה ובהקמת תשתית התקשורת, לא ישתנה הרושם כי הנתח שהיא גוזרת ממחיר השירות מופרז ובלתי סביר, בייחוד כשעם השבת ההשקעה בפיתוח המערכת, הדעת נותנת שמחיר השירות היה אמור לרדת עם הזמן. מכלל האמור, קבעה השופטת אלמגור כי יש אפשרות סבירה שתתקבל טענת המבקשת כי הדואר גבה מלקוחותיו מחיר בלתי סביר עבור השירות, שלא כדין.
השופטת דחתה את טענת הדואר בדבר עלות הכרוכה ב"פיענוח" המידע עבור הלקוחות כהצדקה לגביית המחיר, ונקבע כי גם אם ספקית התשתית או הדואר מסייעים ללקוחות בפירוש הדוח – לא הוכח במידה הדרושה כי הדבר קורה לעתים תכופות, ולכן אין בכך כדי לסתור את התמונה המצטיירת שלפיה מחיר השירות בלתי סביר לכאורה.
גם טענת הדואר לפיה לקוחות המזמינים את השירות מקבלים כרטיס הטבה המקנה להם הנחה בתדלוק לא יוכל להיחשב תרופה לפגם. לבסוף, נקבע כי התקיימו גם יתר התנאים הדרושים לאישור תובענה יצוגית, ובכלל זאת היותה של התובענה הדרך ההוגנת והיעילה להכריע בחילוקי הדעות, בשל הרצון לחסוך במשאבים ובשל הסעד שיגיע לכל אחד מחברי הקבוצה אם התביעה אכן תתקבל. כמו כן, לא נטען כי עניינה של הקבוצה ייוצג שלא בתום לב או לא בדרך הולמת.
