שרונה שאלתיאל הגישה תביעה נגד משרד הפנים ותביעה אישית נגד השר לשעבר, אלי ישי, בסך של כ-253 אלף שקל על פיטוריה בשל היותה חושפת מעשי שחיתות שהתבטאו לטענתה באי-סדרים, כביכול, בהליכי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים. השופט דניאל גולדברג: "מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי תלונתה של התובעת הוגשה לאחר פיטוריה ממניעים אישיים בלבד ומיצר נקמנות"
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את טענות המדינה ודחה תביעה של עובדת משרד הפנים שטענה כי פוטרה ממשרתה בלשכת שר הפנים וסגן ראש הממשלה דאז, אלי ישי, בשל היותה חושפת שחיתות. במסגרת התביעה, דרשה התובעת שרונה שאלתיאל פיצוי כספי של כ-253 אלף שקל.
שאלתיאל הגישה תביעה לביה"ד לעבודה בספטמבר 2010 בטענה כי פוטרה מספר חודשים קודם לכן מעבודתה בלשכת השר לשעבר, אלי ישי, בשל היותה חושפת מעשי שחיתות שהתבטאו לטענתה באי-סדרים, כביכול, בהליכי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים, העולים כדי פגיעה בטוהר המידות ופגיעה קשה בכללי המנהל התקין. שאלתיאל אף תבעה בנוסף למשרד הפנים, גם באופן אישי את אלי ישי ואת מנהל לשכתו, יניב בניטה, תוך שהיא טוענת כי היא אוימה על ידו.
במסגרת תביעתה, דרשה שאלתיאל לקבל פיצוי כספי בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של כ-253 אלף שקל.
שאלתיאל אף פנתה למבקר המדינה על אי-הסדרים, כביכול, אולם מבקר המדינה סגר את תלונתה בשל הגשת התביעה לבית הדין לעבודה ולנוכח הוראת סעיף 38(5) לחוק מבקר המדינה לפיו לא יהיה בירור תלונה בעניין תלוי ועומד בבית משפט או בבית דין.
ממניעים אישיים ומיצר נקמנות
השופט דניאל גולדברג ונציג המעבידים אברהם מנצורי קבעו בפסק הדין שניתן לאחרונה בפרשה כי "מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי תלונתה של התובעת הוגשה לאחר פיטוריה ממניעים אישיים בלבד ומיצר נקמנות. התובעת הודתה בעדותה כי עיקר טענותיה מופנים כלפי מר בניטה וכי אין בתביעתה עילה נגד השר".
בהמשך פסק הדין נקבע כי "מהתשתית העובדתית שנפרסה לפני בית הדין עולה כי השיקולים שהנחו את מר בניטה לפטר את התובעת היו שיקולים אובייקטיביים ומקצועיים והוא פעל בתום לב מתוקף תפקידו כמנהל לשכת השר וכממונה על עבודת התובעת. מר בניטה סייע לתובעת בקבלתה לעבודה, מנע את יישום החלטת הפיטורים הראשונה, תוך מתן הזדמנות נוספת לתובעת לשפר את תפקודה ואף הציע לסייע לה במציאת עבודה חלופית ההולמת את כישוריה".
עוד נפסק כי שאלתיאל "ניצלה את כוח התלונה על מנת לקדם אינטרס אישי שלה והוא 'סגירת חשבון' עם מר בניטה, על אף שאין מחלוקת כי מר בניטה אינו הגורם המוסמך להמליץ לשר להורות ליחידת האכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה שלא לפעול לגירושו של עובד זר (אלא יועץ השר, מר שחר), עד למציאת עובד זר חלופי, וזאת תוך הסתמכות על מקרה בודד שבו נדחתה פניה של אזרח להימנע מגירושו של העובד הזר שלו (שגם לגביו לא סופקו מלוא הנתונים על ידי התובעת)".
ביה"ד לעבודה דחה אפוא את התביעה של שאלתיאל נגד אלי ישי ויניב בניטה, ואף חייב אותה לשלם לשניים שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל. כמו כן, קבע בית הדין כי על המדינה לשלם לשאלתיאל 436 שקל (בצירוף ריבית והצמדה מיום פיטוריה).
את התיק ניהל עו"ד דוד שני מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). את שאלתיאל ייצג בפרשה עו"ד ברק בר ורשבסקי.
ס"ע 23311-09-10
