לאחר שהליך הגישור בפני היועמ"ש לשעבר מני מזוז נחל כישלון חרוץ, דחה השופט יעקב שינמן את העתירה של חברת הנדל"ן מעוז דניאל, שזכתה במכרז להקמת כפר נופש בפלמחים וביקשה לחייב את הרשויות לאשר את תוכנית הבניה במקום. חרף דחיית התביעה, תוך קביעה כי מדינתנו ענייה בחופי ים, נפסקו הוצאות משפט בסך 54 אלף שקל לטובת חברת הנדל"ן
חברת "מעוז דניאל" (חברה קבלנית לבניה) ואוולון מיזמי נדל"ן עתרו לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד כדי לקדם את בניית כפר הנופש בחוף פלמחים. לאחר שהחברות זכו במכרז להקמת כפר נופש בחוף פלמחים הוגשו התנגדויות רבות לתוכנית ביניהם התנגדויות של הארגונים הירוקים. בסמוך למועד אישור תוכנית הבינוי, פנו החברות לקבלת אישור לגידור השטח המיועד לבניה ולאחר שניתן האישור בחודש אוגוסט 2007, התעורר דיון ציבורי מחודש בסוגיה האם נכון להקים כפר נופש בחוף פלמחים. מרגע זה החליטה הוועדה המחוזית להקפיא כל טיפול באישור תוכנית הבינוי.
בשנת 2010 הממשלה קיבלה החלטה לבחון מחדש את הקמת כפר הנופש על חוף ים.
החברות מעוז דניאל ואוולון הגישו עתירה נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, רשות הטבע והגנים, מנהל מקרקעי ישראל, ועדה מקומית לתכנון שורקות, מועצה אזורית גן רווה והאגודה אדם טבע ודין. במסגרת העתירה בית המשפט התבקש לחייב את הוועדה המחוזית לתכנון ובניה לאשר את תכנית הבינוי אותה הגישה החברה להקמת כפר הנופש.
בית המשפט הפנה את הצדדים להליך גישור שהתקיים בפני עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אך הגישור לא צלח.
לאחר הליך ממושך, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. השופט יעקב שינמן פסק כי "מחד, אכן מדובר בעותרות הסובלות מהתמשכות בלתי סבירה, של הליכי אישור התוכנית שיאפשרו להן לקבל את היתר הבניה המיוחל. מהנתונים שהוצגו לפני עולה, שהעותרות השקיעו ברכישת הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל ובקידום התוכניות, ונזקיהן מסתכמים כנראה בעשרות ואולי במאות מיליוני שקלים, וכל חטאן בכך, שהן מבקשות להגשים ולהוציא אל הפועל את זכייתן כדין במכרז להקמתו של כפר נופש בחוף פלמחים".
המדינה עניינה בחופי ים
מאידך, ציין השופט שינמן בהחלטתו, "אין כל ספק בעיני, כי כל המשיבים המתנגדים לאישור התכנית ובניית כפר הנופש במתכונת ובמיקום הנוכחיים, עושים זאת, מנימוקים ענייניים כבדי משקל וחשיבות, ובין היתר מהטעם שהם סבורים כי מדינת ישראל 'ענייה' בחופי ים וכי חוף פלמחים הינו מאחרוני החופים שנותרו במצבם הטבעי בישראל ומכאן החשיבות, בשימורו כשטח פתוח לטובת הציבור והדורות הבאים וכי היענות לבקשת העותרות עלולה להיות "בכיה לדורות" ונזק בלתי הפיך שלא יהיה ניתן לתקנו".
השופט שינמן קבע כי "כל טענות העותרות בקשר לשיקולים זרים שהנחו לכאורה את המשיבים ובכללם את המשרד להגנת הסביבה בראשותו של השר ארדן, נמצאו כחסרות בסיס. התנגדות המתנגדים, נעשתה ונעשית, משיקולים ענייניים של טובת הציבור בכלל ושמירת חופי הארץ בפרט. גם אם העותרים סבורים כי המתנגדים הנ"ל טועים בהתנגדותם, אין זה אומר ששיקולים זרים הנחו אותם, וטוב היה, לוּ טענה זו לא היתה נטענת כלל"
השופט ציין כי "אין לזלזל באינטרס הכלכלי הלגיטימי של העותרות, אך מנגד לא ניתן להתעלם גם מהאינטרס הרחב של כלל הציבור העומד מנגד" והוסיף כי "הדין מכיר בסיטואציות בהן אינטרס הפרט נסוג מפני אינטרס הכלל גם במחיר פגיעה בקנינו, והדרך היחידה למזער ולהיטיב את נזקו של הפרט הינה, מתן פיצוי נאות והוגן".
השופט שינמן ציין עוד כי מאחר והחברה לא עתרה לפיצוי, בית המשפט אינו צריך לפסוק בשאלת זכאות החברה לפיצוי ולהיקפו.
תוכנית העומדת 'בזכות עצמה'
בית המשפט קבע כי לחברה אין זכות מוקנית לאישור תוכנית הבינוי, שכן "לא נקבעו בתוכנית המפורטת הוראות והנחיות לתוכנית הבינוי, אלא נקבע שתוגש תוכנית נוספת שעניינה תכניות הבינוי. התוכניות המפורטת ותוכנית הבינוי, אכן אמורות להשלים האחת את רעותה, אך תוכנית הבינוי היא גם תוכנית העומדת 'בזכות עצמה', ורק עם אישורה יהיו זכאיות העותרות לקבל את היתר הבניה. כל עוד לא עמדה תוכנית הבינוי בדרישות לאישורה, מבחינה תכנונית, בית המשפט לא יאכוף על הוועדה המחוזית לאשרה בין היתר מן הטעם, שיש לקיים דיון חוזר באישור תוכנית הבינוי כדי לבחון את התאמת הוראותיה לתוכנית ביחס להיבטים שמטרתם למנוע הפיכת מתחם מלונאי למתחם מגורים".
למרות שבית המשפט דחה את התביעה, הוא חייב את הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, רשות הטבע והגנים ומנהל מקרקעי ישראל לשלם לעותרות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 54 אלף שקל.
