בית משפט השלום בקרית גת זיכה את בני הזוג מסיקה מנתיבות מעבירות בנייה שיוחסו להם בהליך רחב היקף ונדיר מסוגו. השופט פבלו אקסלרד קיבל את טענת "ההגנה מן הצדק": מעורבות פסולה של ראש העיר יחיאל זוהר על רקע יריבות פוליטית עם מסיקה ששימש כיו"ר האופוזיציה
צדק נוסח עיריית נתיבות: בית משפט השלום בקרית גת זיכה שלושה נאשמים תושבי העיר נתיבות מעבירות שונות בתחום התכנון והבניה. שניים מהנאשמים הם בעל ואישה, ואילו הנאשם הנוסף הוא אדם שרכש מהם בית בעיר. בתקופה הרלוונטית, היה הבעל, אייל מסיקה, חבר במועצת העיר נתיבות ויו"ר סיעת האופוזיציה, ובנוסף עסק בתכנון מבנים ובבנייה. רעייתו הייתה עובדת העירייה, ובעבר עבדה במחלקת ההנדסה ואף שימשה כמפקחת בנייה בעירייה. נגד שלושת הנאשמים הוגשו ארבעה כתבי אישום שייחסו להם עבירות שונות מתחום התכנון והבניה, שעניינן בניות ללא היתר כדין במספר נכסים בעיר.
במסגרת הגנתם, טענו הנאשמים בין היתר ל"הגנה מן הצדק", בטענה שכתב האישום הוגש מטעמים של יריבות פוליטית על רקע היותו של הבעל יריב פוליטי של ראש עיריית נתיבות יחיאל זוהר (המכהן גם כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה) ומועמד מבטיח לתפוס את מקומו בראשות העירייה. לדברי הנאשמים, בניגוד לפרקטיקה הבסיסית בה נוהגת העירייה, לא איפשרה למסיקה לקיים הליך של שימוע בטרם הגשת כתב האישום נגדו או "להכשיר" את הבנייה תוך הימנעות מהגשת כתבי אישום.
רב עם ראש העיר ו"חטף" כתב אישום
השופט פבלו אקסלרד זיכה כאמור את כל הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתבי האישום נגדם. ראשית, דן בית המשפט בכתבי האישום נגד הנאשמים, לרבות כתב האישום נגד הבעל, שנשא חמישה עשר אישומים וקבע כי יש לזכותם מכלל האישומים. זאת, בין היתר בהיעדר הפירוט הנדרש מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבניה בכתב האישום, היעדר הוכחה לגבי עצם ביצוע הבניה ללא היתר, מועדי הבנייה הנטענים או מעורבות הנאשם בביצוע בנייה או בשימוש ללא היתר. גם האישה זוכתה מביצוע העבירות שיוחסו לה, ולגבי רוכש הנכס נקבע כי פרט לנוכחותו באולם הדיונים והיותו נאשם בכתב האישום, לא ייחסה לו העירייה במסגרת סיכומיה ביצוע עבירות כלשהן פרט לכך שהוא רכש את הנכס, ולכן גם אותו יש לזכות מהאישומים.
מלבד האמור, סבר השופט אקסלרד כי היה מקום לזכות את הנאשמים גם מכוח טענת "הגנה מן הצדק". בעניין זה, הזכיר בית המשפט כי הכללים שהתגבשו בפסיקה לגבי החלתה של דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק", קבעו כי זו תקום רק במקרים חריגים ביותר, בהם הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות היא ממשית, ורק לאחר איזון בין העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי.
מן הכלל אל הפרט, דחה השופט אקסלרד את טענת הסנגור בדבר קיומה של "אכיפה בררנית" וקבע כי למרות שאכן עולה מהראיות שהיו מקרים בהם לא ננקטו הליכים פליליים נגד אחרים במקרים של עבירות בניה, עולה שבמקרים רבים אחרים נקטה העירייה בהליכי אכיפה ואף הגישה כתבי אישום ומכל מקום לא הוכח שהמניע להתנהלות שונה מקורו בשיקולים זרים ולא בהיעדר אמצעים לאכיפה מספקת. עם זאת, גם ללא קשר להימנעות מהגשת כתבי אישום במקרים אחרים, סבר השופט כי קיים קושי לקבוע שהמניע להגשת כתב האישום במקרה דנן היה מניע טהור של רצון לאכיפת שלטון החוק ודיני התכנון והבנייה.
השופט אקסלרד התקשה להשתחרר מהרושם שנוצר במהלך שמיעת הראיות, לפיו ראש העירייה קיבל החלטה לנקוט בהליכים פליליים רחבי היקף דווקא נגד הנאשם, נוכח התיאור שסיפק הנאשם (אשר לא נסתר על ידי העירייה) בדבר ריב שפרץ בינו לבין ראש העיר שהוביל לכך שראש העיר החליט להחזיר לו את כל התוכניות שהוא טיפל בהן.
לדעת בית המשפט, תיאורו של הנאשם בדבר הסכסוך עם ראש העיר לא היה בו כדי להוביל לכשעצמו לקבלת טענת ההגנה מן הצדק, אולם לכך יש לצרף ליקויים שונים בכתב האישום, היוצרים את הרושם שהעירייה ב"השתדלות יתר" כללה בכתב האישום כל עבירה אפשרית, אפילו מקום שעובדות כתב האישום עצמן לא הצביעו על אפשרות קיומה של עבירה זו או אחרת. כך לדוגמא, בפרטי אישום לא מעטים הואשם הנאשם בעבירות של סטייה מהיתר, מקום שהעובדות כלל לא הצביעו על טענה לקיומה של עבירה מסוג זה. במקרים אחרים יוחסו לו עבירות של בנייה ללא היתר, אך עובדות האישום עניינן היה דווקא סטייה מהיתר. בנוסף, קיימים אישומים שבהם היה ברור כבר על פני הדברים שלנאשם לא היה כל קשר לשימוש במקרקעין, אך למרות זאת מצאה העירייה לנכון לייחס לנאשם את העבירות.
ראש העיר: "אני צריך לטפל באיש הזה"
עוד הוסיף בית המשפט כי בנסיבות אלה ניתן לקבל את טענת מסיקה לפיה העירייה החליטה להפלותו לרעה באופן בולט לעומת חשודים אחרים, בכך שלא הזמינה אותו לשמוע את גרסתו לגבי העבירות המיוחסות לו. בעניין זה, הוכח כדבעי כי העירייה נוהגת לקיים הליך של "שימוע" לחשודים בעבירות בנייה בטרם היא מגישה נגדם כתבי אישום. לדעת בית המשפט, לאור הקביעות לעיל בחלק מן האישומים, לא מן הנמנע כי אילו גרסתו של הנאשם הייתה נשמעת עובר להגשת כתב האישום, הוא היה מצומצם יותר מבחינת מספר האישומים שבו, אם בכלל היה מוגש.
עוד העיר בית המשפט כי הוכח שהיוזמה לבדיקת התיקים שבהם היה הנאשם מעורב באב מצד ראש העיר, ויש לקבל את טענת הסנגור לפיה ראש העיר קיבל החלטה "לטפל" בנאשם באופן ספציפי ומיוחד באופן שיש בה כדי להטריד את ביהמ"ש. זאת, בייחוד על רקע הנסיבות האחרות שפורטו לרבות ניסוח כתב האישום בדרך של "מכל הבא ליד". עוד נתמך בית המשפט בעדותו של מהנדס שהיה בקשר עם ראש העיר, בה עלו ביטויים המצביעים על רצון אישי להטפל דווקא לנאשם ("אני צריך לטפל באיש הזה"; "בצורה מזלזלת"; "מחפש אותו"; "עבודה מהירה וזריזה"). דברים אלו, כמו גם יתר הנסיבות, יצרו אצל השופט אקסלרד תחושה כי אלמלא היריבות שהייתה בין ראש העיר לנאשם- ספק רב אם כתב האישום היה מוגש, לפחות בהיקף ובמתכונת שנעשו בפועל.
בכך, נקבע, יש כדי להוות את ה"פגיעה הממשית והמהותית" בתחושת הצדק, מקום בו נגזר על הנאשמים להתגונן במשך שנים בהליך רחב היקף ונדיר מסוגו בתחום התכנון והבניה, בשל מניעים בלתי ענייניים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין דרך מתונה יותר לריפוי הפגמים שנפלו בהליך מלבד זיכוי הנאשמים.
הנאשמים זוכו אפוא מכל העבירות שיוחסו להם – הן לגופו של עניין והן מחמת "הגנה מן הצדק".
