לבקשת היועץ וינשטיין מינה כעת הנשיא גרוניס את שבעת השופטים שיכריעו בשאלה האם הליכי גבייה מינהליים מכוח פקודת המיסים (כמו: עיקולי רכוש וכספים) כפופים לדיני ההתיישנות. מדובר בסוגיה עקרונית בעלת השלכות כלכליות בהיקף של מיליארדי שקלים, והיועמ"ש סבור כי הליכי גביה אלה אינם כפופים לדיני ההתיישנות, אלא לדיני השיהוי, כך שהרשויות יכולות לגבות חובות מאזרחים ובלבד שאינן משתהות בנקיטת הליכי הגבייה
הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון ידון בשאלה האם הליכי גבייה מינהליים (כגון עיקולי רכוש וכספים) כפופים לדיני ההתיישנות, וזאת לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. כך קבע הנשיא אשר גרוניס, אשר מינה את עצמו בראש ההרכב המורחב, לצידם של השופטים המשנָה לנשיא מרים נאור, אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, חנן מלצר, עוזי פוגלמן ופרופ' דפנה ברק-ארז.
בעמדה עקרונית שהגיש לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, התבקש בית המשפט העליון לקבוע כי הליכי גבייה מינהליים מכוח פקודת המיסים (גבייה) אינם כפופים לדיני ההתיישנות אלא לדיני השיהוי, ולפיכך הרשויות יכולות לגבות חובות מאזרחים בלא קשר לשאלת ההתיישנות, ובלבד שהן אינן משתהות בנקיטת הליכי הגבייה.
"בהיעדר גבייה מינהלית, לא רק שתימנע האכיפה כלפי הסרבנים ותוסר ההרתעה כלפי הציבור כולו, אלא שלנוכח היעדר גבייה כלפי הסרבנים עלול להתערער הבסיס המוסרי והאזרחי לביצוע מרצון של תשלומי החובה על ידי האזרחים שומרי החוק", נאמר בעמדת היועץ.
היועץ וינשטיין הציג את עמדתו במסגרת ערעור על פסק דין בעתירה מינהלית, בו נפסק כי לא רק שדיני ההתיישנות האזרחית חלים על גבייה מינהלית, אלא שהדברים נכונים גם ביחס לגבייה מינהלית פסיבית. כלומר, לא רק שהרשויות הציבוריות אינן יכולות לנקוט באמצעים לגביית חובות בחלוף תקופת ההתיישנות, הן אף מחויבות לתת לחייב אישור על היעדר חובות, הדרוש לצרכים שונים, כגון העברת בעלות על נכס בטאבו.
מדובר בסוגיה עקרונית בעלת השלכות כלכליות בהיקף של מיליארדי שקלים, משום שחוקים רבים מסמיכים רשויות ציבוריות שונות לגבות מכוח פקודת המיסים (גבייה) את סוגי המס השונים, אגרות, היטלים, ארנונות, דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות, קנסות, עיצומים כספיים, אגרת רשות השידור ועוד.
בהלכת נסייר (רע"א 187/05), שניתנה ביוני 2010, קבע בית המשפט העליון כי הליכי הגבייה המינהליים לפי פקודת המיסים (גבייה) כפופים לדיני ההתיישנות האזרחיים. אלא שפסק הדין ניתן במסגרת תביעת ארנונה בין אזרח לבין עירייה, כאשר עמדת היועץ המשפטי לממשלה לא התבקשה למרות השלכותיה העקרוניות של הסוגיה.
גבייה פסיבית
באפריל 2012 פרסם היועץ וינשטיין הנחייה בנושא הפעלת הליכי גבייה מינהליים. ההנחיה, שנכתבה במחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי), קובעת בעיקרה כי רשויות שישתהו מעבר לשלוש שנים בגביית חובות, לא יוכלו לנקוט בהליכי גבייה מינהליים, אלא בהתקיים נסיבות חריגות.
כאמור, בנובמבר 2012 קבע השופט רון סוקול, מבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, כי הלכת נסייר חלה גם על גבייה פסיבית, ולפיכך עיריית חיפה מחויבת לתת לעותרת אישור על היעדר חובות לעירייה בגין נכס מסוים (שכן החוב התיישן), כדי שתוכל להעביר בעלות בנכס.
היועץ המשפטי לממשלה החליט להתייצב בהליך, ובעמדה שהגיש באמצעות עו"ד עמנואל לינדר, הממונה על עניינים פיסקליים בפרקליטות המדינה, אומר היועץ כי פסק הדין המחוזי שגוי וכי יש לקבוע שגבייה מינהלית פסיבית כפופה לדינים הרלוונטיים מתחום המשפט הציבורי (ובפרט דיני השיהוי) – ולא לדיני ההתיישנות האזרחית.
יתירה מכך, נאמר בעמדה, מאחר שעמדת היועץ לא נשמעה בהלכת נסייר, יש מקום לאפשר לו לשכנע את בית המשפט העליון שהגבייה המינהלית כולה, אקטיבית ופאסיבית כאחד, צריכה להיות כפופה לדיני השיהוי ולא להתיישנות האזרחית.
ההסדרים שמאפשרים לרשויות הציבוריות לגבות חובות בגבייה מינהלית, סבור היועץ המשפטי, הם עורק החיים של הרשויות, שלא יוכלו לתפקד בלי גבייה שוטפת וסדירה שלהם. מעבר לכך, הגבייה המינהלית נגד סרבני התשלום אף מבטיחה את שמירת זכויות האזרחית שומרי החוק ושומרת על עיקרון השוויון.
בעמדתו מתקשה היועץ המשפטי להשלים עם התוצאה לפיה בעלי תפקידים יתנו אישורים על היעדר חובות, על אף שהחובות קיימים ועומדים בעינם ואין כל סיבה או טעם שלא להפעיל לגביהם גבייה פסיבית. "תכלית הגבייה המינהלית הפסיבית היא להעביר לסרבני המס את המסר שסרבנותם לא תועיל להם, היות שממילא ייאלצו לשלם את חוב המס כאשר יגיעו לבקש אישור להעברת הנכס". לפיכך, כל קביעה אחרת משמעה "עידוד החייבים להסתיר נכסים על מנת שגבייה אקטיבית לא תישא פרי, למשוך זמן ולנסות להגיע לחלוף תקופת ההתיישנות".
