בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה בקשה לחייב תשלומי מזונות שיקומיים של ידועה בציבור במשך 13 שנה. האישה נימקה את בקשתה למזונות בכך שהקשר נותק באופן חד-צדדי, העובדה כי כיסתה את חובותיו של האיש לביטוח הלאומי מכספיה ובצורך לשיקום נפשי לאחר שעברה לטענתה התעללות מצדו. אך השופטת רונית גורביץ הגיעה למסקנה כי הטענות לא הוכחו כלל ועיקר
התובעת הגישה תביעה בית המשפט לענייני משפחה
בנצרת כנגד בן זוגה למזונותיה ומזונות בנם שהיה בן 13 במועד הגשת התביעה וביקשה
לקבל פיצויים בגין הפסקת יחסי ידועים בציבור, חלוקת רכוש ופיצויים בגין השבחת
ומכירת מקרקעין משותפים על סך 250 אלף שקל.
הנתבע הגיש בתגובה תביעה לבדיקת אבהות, ובית
המשפט הורה לבצע את הבדיקה אשר תוצאותיה אישרו את אבהותו.
האישה ביקשה לחייב את בן זוגה לעבר במזונות
קטין בסך 1,600 שקל לחודש, לא כולל מדור, מזונות אישה על סך 2,800 שקל לחודש ועוד
אלף שקל עבור המדור ואחזקתו.
בכתב ההגנה טען האיש כי לאור העובדה שהקטין
מסרב להיפגש עימו לא חלה עליו חובת תשלום מזונות. לחילופין, טען האיש כי על הצדדים
לשאת בהוצאות הקטין בחלקים שווים. לחילופי חילופין נטען כי אין לחייבו בסך הגבוה
מאלף שקל כפי שהסכימו הצדדים בעבר.
השופטת רונית גורביץ ציינה כי מדובר בבני זוג
יהודים, שמעולם לא נישאו, ולכן אין חובה על האיש מכוח הדין האישי-העברי לשאת
במזונות האישה. וכן, שהצדדים היו בחזקת ידועים בציבור לכל הפחות במשך כתשע שנים.
השופטת גורביץ ציינה כי "ניתן ליצור חיוב למזונות לידועה בציבור לאחר פירוד,
מכוח הסכם מפורש או מכללא ואף מכוח העקרונות הכלליים של יושר, צדק ותום לב".
לצורך שיקום נפשי?
האישה טענה שיש לפסוק לטובתה מזונות שיקומיים
בשל מספר נימוקים: ניתוק הקשר עמה באופן חד-צדדי, העובדה כי כיסתה את חובותיו של
האיש מכספיה (חוב לביטוח לאומי) וכן לצורך שיקומה הנפשי לאחר שעברה לטענתה התעללות
מצדו. אבל השופטת גורביץ פסקה כי הטענות הללו לא הוכחו, ודחתה את התביעה למזונות
משקמים. כך למשל, נדחתה הטענה לפיה האישה זכאית למזונותיה "לצורך שיקומה
הנפשי לאור אלימותו והתעללותו של הנתבע בה", משום שלא הוגשו תלונות וכתבי בי
דין מהליך פלילי שננקט נגד הנתבע. האישה אף הצהירה כי גם לאחר שחרורו ממעצר, היא חזרה לחיות עמו לתקופה של
מספר חודשים, אך הואיל והוא לא פרנס אותה ואת בנה הקטן הם שוב נפרדו.
בנוסף לכך, נפסק עקרונית כי אין בנמצא כל תשתית
לחיוב במזונות שיקומיים מכוח אינטרסים לבר-חוזיים כשלוש שנים לאחר הפרידה מהנתבע
לאחר שחייה כשנתיים עם ידוע בציבור.
בית המשפט חייב את האיש בתשלומי המזונות של
הילד בסך של 1,350 שקל עד סוף שנת 2011, אז החלה האישה לקבל קצבה ממשרד הביטחון
בסך של 5,500 שקל לתקופה של שלוש שנים וכן קצבת שאירים בסכום של 2,174 שקל לחודש,
בעקבות פטירתו של בן זוגה עימו חיה אחרי הפרידה מהנתבע.
החל ממועד זה, דמי המזונות הופחתו ל-670 שקלים
לחודש. ממועד הגעתו של הילד לגיל 18 המזונות יעמדו על 300 שקלים עד סיום שירות
החובה בצבא. בנוסף, הנתבע חויב בהוצאות המדור ואחזקתו עבור בנו בסך 766 שקלים עד
תום שירותו הצבאי או שירות לאומי. וכן נקבע כי בני הזוג יישאו בחלקים שווים
בהוצאות החינוך החריגות ובהוצאות בריאות חריגות של בנם המשותף.
בנוסף לכך, בית המשפט הכריע במחלוקת בין הצדדים
אשר נסובה סביב המגרש שקיבל הנתבע כ"בן ממשיך". נפסק שהתובעת לא הצליחה
להוכיח כי רכישת המגרש נעשתה מכספים משותפים של הצדדים, וכי היה לה חלק ברכישתו.
עם זאת, נקבע כי לאחר מכירת המגרש, "בהמרת המגרש לכספים, שינה הנכס את אופיו ולבש
צורה של רכוש משותף כפי שעולה מאומד דעתם של הצדדים".
השופטת גורביץ ציינה כי "הנתבע עשה שימוש
בתמורת המכר לתשלום הוצאות משותפות בין היתר ואף העביר סכומים שונים מעת לעת
לתובעת, ובכך גילה דעתו שמדובר בקופה משותפת". בית המשפט קבע שהתובעת זכאית
לסכום של 15 אלף דולרים מתוך הסכום שהתקבל ממכירת המגרש.
