השופטת נחמה מוניץ דחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד זכיינית מקדונלד'ס בישראל, בטענה כי הטעתה את ציבור צרכניה לאחר שהחליפה לפני מספר שנים את אריזות הצ'יפס באופן שהקטין את תכולת המוצר תוך הטבעת משקל שגוי על האריזה. נקבע כי לא הוכח אף ברמה לכאורית כי תכולת המוצר הופחתה במסווה של אריזה חדשה, ולכן לא עומדת למבקש עילת תביעה אישית. המבקש חויב בהוצאות משפט בסך 30 אלף שקל
בית המשפט המחוזי בנצרת דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "אלוניאל", המשמשת כזכיינית הישראלית של רשת "מקדונלד'ס" העולמית ומפעילה מספר רב של סניפים ברחבי הארץ בהם מוגשים סוגים מגוונים של מזון מהיר. אחד המוצרים הנמכרים ברשת הוא צ'יפס תפוחי-אדמה, הנמכר בארבעה גדלי אריזות לפי משקל (קטן, בינוני, גדול וענק).
בפברואר 2013 הגיש הצרכן אריה בלאו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשת המזון המהיר, בטענה כי החל משנת 2011 מטעה זו את צרכניה לאחר שהקטינה במחצית את תחתית האריזות בהן נמכר הצ'יפס. כך, לטענת בלאו, מקבל הצרכן צ'יפס בכמות פחותה ב-20% מבעבר. עוד נטען כי החברה מסווה את ההפחתה ויוצרת מצג שווא מטעה כלפי הצרכנים, שכן הכמות אותה הם מקבלים פחותה מהרישום המוטבע על האריזה. את הנזק שנגרם לכל צרכן העריך בלאו בסך שני שקלים, כאשר בהתחשב במספר סניפי הרשת ברחבי הארץ ומספר אריזות הצ'יפס הנמכרות- הועמד הסעד הכספי הכולל על סך של למעלה מ-90 מיליון שקל.
משקל המוצר לא הופחת מהמוצהר על גבי האריזה
השופטת נחמה מוניץ דחתה כאמור את הבקשה לנהל תובענה ייצוגית נגד הזכיינית, משום שבלאו לא עמד בתנאי המוקדם להגשת תובענה ייצוגית הדורש קיומה של עילת תביעה אישית באחד העניינים המפורטים בתוספת השנייה לחוק. לדברי השופטת, ביסוד התביעה עומדות טענות להטעיה ואי-עמידה בחובות גילוי כלפי הצרכן בניגוד לסעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, שהפרתן עולה לכדי עוולה נזיקית של הפרת חובה חקוקה שמרכיב חיוני בה הוא קיומו של נזק. דא עקא שבמקרה זה עלה מחומר הראיות כי לא נגרם נזק כלשהו לצרכן ולכן הבקשה נעדרת את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך אישורה.
ביתר פירוט, ציינה השופטת כי אין חולק שהחברה שינתה את אריזות הצ'יפס החל משנת 2011, כאשר את טענתו בדבר הפחתת נפח האריזה ביסס בלאו על מדידות אורך של צלעות שטח התחתית. עם זאת, מדובר בעניין שבמומחיות ולכן היה עליו לתמוך את בקשתו בחוות דעת מומחה העומדת בדרישות הדין. הואיל וכל שהוצג בפני בית המשפט היה מדידות שונות מטעם בלאו שנעשו על ידי אדם שאינו מומחה שהוסמך לכך – דחתה השופטת את הטענה.
עוד הוסיף בית המשפט כי המבקש לא פנה לחברה בבקשה לקבל מידיה אריזות ישנות, וגם טענתו להסתרת האריזות הישנות לא הוכחה. יתרה מכך, נקבע כי המבקש כלל לא נדרש למדידת האריזה הישנה, שכן טענתו הייתה למעשה אי-התאמה מהותית בין משקל הצ'יפס בפועל למשקל המוטבע על גבי האריזה ולכן נפח האריזה כלל אינו רלוונטי.
לא ניתן להגיע לרמת דיוק אבסולוטית
מנגד, קבע בית המשפט כי החברה הוכיחה שמטרת שינוי האריזה הייתה צימצום השונות בתכולה והגדלת הדיוק בין המשקל המוטבע למשקל בפועל, כמתחייב ממנה כיצרן. עוד הוסיף כי לאחר הגשת התביעה עשתה החברה מאמצים לבחון את טענותיו של בלאו, כשערכה בדיקות במסגרתן נשקלה תכולת המוצר ב-240 אריזות חדשות. בדיקות אלו העלו כי האריזה החדשה לא הקטינה את משקל המוצר, ותכולתן תאמה באופן יחסי את המשקל המוטבע על גבי כל אריזה. בנוסף, התקבלה טענת הזכיינית לפיה לא ניתן להגיע לרמת דיוק אבסולוטית בשל כך שמדובר במוצר בתפזורת הנארז במקום, ועל כן גם אם קיימת לעיתים שונות כלפי מטה במשקל התכולה, מדובר בכמויות מזעריות שאין מבססות עילת תביעה.
למעלה מן הצורך, בחנה השופטת מוניץ את יתר עילות התביעה האחרות עליהן ביסס בלאו את בקשתו. תחילה נקבע כי המבקש לא הראה ולו לכאורה כי בוצע שינוי סמוי כלפי הצרכן במשקל המוצר או באריזתו, שכן אין חולק כי משקל המנה הוטבע בגלוי על אריזת המוצר, ולא הוכח כי משקל הצ'יפס פחת מזה המוטבע על גבי האריזה החדשה. עוד עלה מטיעוני הצדדים כי השינוי באריזה לא הוסווה והיה גלוי לכל לקוח שקיבל אותה לידיו. לא זו אף זו, בלאו עצמו הפנה לאתר האינטרנט של מקדונלד'ס בו ניתן היה להבחין בשינוי האריזה. עוד נקבע כי החברה לא הפרה את החובה לסימון טובין ואריזתם בכך שלא כללה על גבי האריזה גם את פרטי היצרן ומענו, שכן אין מחלוקת שהצ'יפס נארז במקום לנגד עיני הצרכן ולכן לא חלים הוראותיו של התקן הישראלי מס' 1118. מלבד זאת, החובה לסימון טובים ואריזתם על פי סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן כלל לא חלה על מוצרי מזון.
לבסוף, ציין בית המשפט כי היה מקום במקרה זה לבצע פניה מוקדמת לחברה בטרם הגשת הבקשה, שכן באמצעות פניה כזו יכלו בלאו ועורך דינו לגלות בנקל כי תכולת המוצר לא שונתה, לגלות על הנסיבות שהובילו את החברה לשנות את אריזת המוצר או להתריע בפניה על הליקוי הנטען. לפיכך, באי ביצוע פניה זו בנסיבות המקרה הפר בלאו את חובת תום הלב החלה על המבקש הכרה כתובע ייצוגי.
סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי הזכיינית ובעליה לא הפרו את חוק הגנת הצרכן ומכאן שלא הופרה חובה חקוקה כלשהי. לפיכך, לא עומדת לבלאו עילת תביעה אישית ודין בקשתו לאישור תובענה ייצוגית להדחות על הסף. כתוצאה מהאמור, חויב בלאו לשאת בהוצאות המשפט של החברה, בסך של 30 אלף שקל.
