חדשות

זאת הכותרת שהתנוססה על שער הגיליון של מקומון בדימונה, בגללה חויב המקומון לפצות בכיר בכי"ל בסך 26 אלף שקל על פרסום לשון הרע בכתבה שעסקה בתופעת חריגות הבנייה המבוצעות על ידי "מקורבים לצלחת". בכתבה שפורסמה במקומון "כאן השבוע בדימונה" הוצג הבכיר שמעון סבן כסמל השחיתות המיוחסת לעירייה, וזו אף פורסמה ללא תגובתו. דוגמא נוספת הובאה בכתבה על ביצוען של עבירות בנייה בביתו של פעיל במטה ראש העיר דאז ושר הרווחה כיום, מאיר כהן

בוקר בהיר אחד של ימי השישי המנומנמים התעורר לו שמעון סבן למבול של טלפונים שלא הפסיקו לזרום בעקבות כתבה במקומון "כאן השבוע בדימונה", תחת הכותרת בשער הגיליון "יש לך קשרים בעירייה? בונים עליך, גיסנו!". הכתבה עסקה בטענות שהופנו כלפי עיריית דימונה וכלפי מחלקת ההנדסה בעיר בגלל אכיפה בררנית והתעלמות מכוונת מחריגות בנייה משמעותיות המבוצעות על ידי ה"מקורבים לצלחת".

"בכיר בכי"ל "מהנדס" את העיר!"

בכתבה הובאו דוגמאות להתעלמות הרשויות לכאורה מעבירות על החוקים והתקנות הרלוונטיים, שאחת מהן נוגעת לעבירות שבוצעו בבית בתו של סבן, והשנייה לעבירות שבוצעו בביתו של "פעיל" במטה ראש העיר דאז ושר הרווחה כיום, מאיר כהן.

הכתבה פורסמה תחת הכותרת "בכיר בכי"ל "מהנדס" את העיר!" ומתחתיה הפתיח הבא: "ביתו של חתנו של אחד מבכירי מפעלי כי"ל גדול באזור שלטענת תושבים המתגוררים סמוך מנצל את קשריו עם ראש-העיר ומנווט לטובת הבת והחתן. "הכל בחסות רה"ע מאיר כהן", אמר אחד השכנים. אם אתם רוצים לדעת באילו חריגות בנייה מדובר, הרי הן לפניכם, בחלקן לפחות – בניית חומה של 6 מטר ללא אישור, בניית חנייה גדולה ומקורה גם היא ללא אישור, בניית 2 יחידות דיור לצורך השכרתן – גם הן מיותר לציין – ללא אישור! איך לבצע עבירות בנייה ולא להיענש? מנגד אומרים בעיריית דימונה כי "נגד הדייר שביצע חריגות בנייה הוגש כתב אישום קשה ביותר כולל שבעה סעיפים עם כל חריגות הבנייה. לאחר מכן הוגש כתב אישום נוסף מתוקן שכלל עבירות בנייה נוספות. יודגש כי אין הנחות לאף תושב בנושא עברות בנייה והחוק שווה בפני כולם".

הכתבה עצמה נפתחה במילים "איך מבצעים חריגות בניה בהיקף של עשרות רבות של מטרים מבלי להיענש? פשוט מאוד, תהיו מקורבים לצמרת וגם אתם תהיו מוגנים מכל צווי ההריסה ותהינו מחסינות מכוח החוק" ומיד אחר כך, מובא תיאור מפורט של חריגות בנייה בבית בתו של "לא במקרה אחד מהבכירים באחד ממפעלי כימיקלים לישראל בנגב", שהוא גם "אחד מהבכירים במטה הבחירות של ראש עיריית דימונה, מאיר כהן".

בהמשך הכתבה מובאים דברי השכן לפיהם "הוא עושה כאן ככל העולה על רוחו. הוגשו נגדו 3 פעמים צווים להפסקת עבודה, אך הוא מתעלם מהצווים וממשיך לבנות כאילו יש לו חסינות מהחוק" וכן כי "אנחנו בטוחים שאם לא היה מדובר בבכיר המקורב למאיר כהן היו מזמן אוכפים את הצווים... ". השכן מפרט את הערכאות ובעלי התפקידים אליהם פנה בדרישה לאכוף את החוק ואת התשובות שנתקבלו מהגורמים כאמור, לרבות הצגת המסמך שבו מהנדס העיר מפנה את השכן כאמור לחריגות בנייה המצויות בביתו שלו.

הכתבה התבססה אפוא על מספר מקורות המוזכרים בה, לרבות פניות התושבים ותלונותיהם לעניין אכיפה בררנית וכן דיווח השכן המתגורר בסמוך לבית בתו של סבן. הכתבה עוררה תמיהות האם קשריו לכאורה של סבן סייעו לחתנו לבצע עבירות בנייה חמורות. בסוף הכתבה הובאה תגובת עיריית דימונה על השוויון בפני החוק, ואף פורטו ההליכים שננקטו נגד בעל הווילה נשוא הכותרת, שכללו הגשת כתב אישום שהדיון בו כבר החל בערכאות המשפטיות.

סבן, המשמש ב-25 השנים האחרונות כיו"ר ועד עובדי מפעל "רותם אמפרט" שהיא חברה בת של קבוצת כימיקלים לישראל ואף מגדיר את עצמו כ"אישיות ציבורית וחברתית מן המעלה הראשונה באזור הנגב", לא אהב את הכותרת ואת התמונה שפורסמה במקומון, בה הוצג ביתה של בתו, והגיש תביעת דיבה על כך שהכתבה מהווה דברי לשון הרע. בתביעתו הוסיף סבן וטען כי הדברים השקריים פורסמו על סמך דברי שכן שבינו לבין בתו של סבן נטוש סכסוך ישן שעניינו חריגות בנייה הדדיות וזאת מבלי לפנות תחילה לסבן לצורך קבלת תגובתו, כפי שמחייבים כללי האתיקה העיתונאית.

לא זו אף זו, לטענת סבן הכתבה פורסמה מתוך כוונה לפגוע, ואכן גרמה לפגיעה קשה בשמו הטוב, בין היתר נוכח העובדה שהיא פורסמה בעיתון המקומי בתפוצה של 8,000 עותקים, כמו גם לאור העובדה כי המדובר בעיר קטנה בה נפוצים דברים המופרחים לחלל האוויר ללא קשר לשאלה האם יש בהם אמת אם לאו. לכן תבע סבן 100 אלף שקל מכוח חוק איסור לשון הרע נגד המקומון ונגד עורך המקומון.

הנתבעים טענו להגנתם כי הכתבה אינה מהווה דברי לשון הרע כהגדרתם בחוק, מאחר שהיא מכילה עובדות נכונות ולצידן הבעת דעה וביקורת ציבורית לגיטימית, הוגנת ומותרת בקשר לעניין ציבורי. בנוסף ולחילופין טענו הנתבעים כי עומדת להם הגנת "אמת הפרסום" או הגנת "תום הלב" הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

חלקה הארי של הכתבה עסק בסבן ולא בתופעה

השופטת עירית קויפמן מבית משפט השלום בבאר שבע דחתה אמנם את התביעה נגד עורך המקומון, אבל חייבה את המקומון בפיצוי לטובת סבן בסך של 26 אלף שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. נקבע כי אין מחלוקת שהכתבה היא על התנהלות מחלקת ההנדסה בעירייה, האמונה גם על שמירת חוקי הבנייה ואכיפתם, במקרים בהם מבוצעות חריגות בנייה רבות וחמורות בידי אלו המקורבים לצמרת העירייה. עם זאת, השאלה העומדת להכרעה בעניינו היא האם הנתבעים פרסמו דברי לשון הרע כמשמעותם בחוק בעניינו של סבן. על כך נפסק כי למרות שנשוא הכתבה הפגם הנטען בהתנהלות העירייה כלפי המקורבים אליה, ועל אף שסבן אינו נשוא הכתבה, לא יכולה להיות מחלוקת כי חלקה הארי של הכתבה עוסק לא רק בשאלות העקרוניות שהניעו את כתיבתה אלא דווקא בסבן ובמיוחס לו.

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי על שער הגיליון מתנוססת תמונת הבית שבבעלות בתו וחתנו וליד התמונה מצוי פירוט חריגות הבניה, תוך ציון העובדה כי המדובר בבית חתנו של בכיר בכי"ל. לא זו אף זו, הכותרת הגדולה מכריזה על כך ש"בכיר בכי"ל "מהנדס" את העיר", והפתיח לכתבה מנוסח אף הוא בלשון שאינה מותירה מקום לפרשנות: "ביתו של חתנו של אחד מבכירי מפעלי כי"ל גדול באזור שלטענת תושבים המתגוררים סמוך מנצל את קשריו עם ראש העיר ומנווט לטובת הבת והחתן". נוסף על כך, אין מחלוקת כי לחריגות המיוחסות לקרובי משפחתו של סבן מוקדש חלקה הארי של הכתבה בעוד שדוגמא נוספת לתופעה של אכיפה בררנית מצד מחלקת ההנדסה בעיר מפורטת בצמצום יחסי.

סמל השחיתות המיוחסת לעירייה

אי לכך, נקבע, כי יש להניח כי תוך כדי קריאת הכתבה, נוצר בעיני הקורא הסביר הרושם כי סבן הוא סמל השחיתות המיוחסת לעירייה. הקורא הסביר יראה לנגד עיניו את סבן, על אף העובדה, כאמור, כי לא סבן הוא נושא הכתבה. לכן התקבלה טענתו של סבן כי בעיני הקורא הסביר הכתבה היא עליו ועל מה שמיוחס לו – חשד לניצול קשריו בעירייה, במטרה למנוע מקרובי משפחתו להרגיש את נחת זרועו של החוק.

עוד קבעה השופטת קויפמן כי על אף שתיאור ההתנהלות המיוחסת לסבן איננו מגיע עד כדי ייחוס עבירה פלילית, נראה כי יש בו – בצורה שנעשה – כדי ליצור לסבן דימוי שלילי ביותר שיש בו כדי להשפילו בעיני סביבתו, לבזותו בשל ההתנהגות המיוחסת לו ואולי אף להפכו מטרה לשנאה ולבוז. על כן, נקבע, כי יש בפרסום הכתבה, כפי שנעשה, דברי "לשון הרע" בכל הנוגע לסבן, כמשמעות המונח בחוק.

בית המשפט הוסיף ובחן האם חלות ההגנות המופיעות בחוק איסור לשון הרע, וקבע כי הנתבעים לא הוכיחו את תחולת הגנת "אמת בפרסום", וכן לא הוכיחו את קיומה של הגנת תום הלב. נקבע כי שפת הכתבה, המתרכזת רובה בסבן, וצורתה, בשילוב עם היעדר הוכחת אמת עובדתית  מובילה למסקנה כי בכל הנוגע לסבן בהקשר של תופעת אכיפה בררנית, לקה הפרסום בהגזמה ובחוסר סבירות – וזאת מעבר למסקנה כי אמיתות תוכנה לא הוכחה.

ת"א 43536-02-11