חדשות

זוהר שניר רץ שנים אחרי רשות השידור כדי לעדכן אותה שאינו מחזיק יותר טלוויזיה בבית, אבל זו לא טרחה להגיב לפניותיו ואיימה לערוך אצלו "ביקור בית". לאחר שנים נזכרה לפתוח נגדו תיק בהוצאה לפועל והטילה עיקולים על רכבו וחשבון הבנק שלו. למרות שהתיק נסגר בפשרה, קיבלה השופטת ריבה שרון את תביעת לשון הרע שהגיש נגד הרשות: הטלת עיקול על חשבון הבנק של אדם, עלול להציגו בעיני עובדי הבנק כ"חייב" ו"נזקק", שאינו פורע חובותיו לנושים, ועלולה להיגרם פגיעה ממשית בכבודו כאדם

בית משפט השלום בפתח תקווה חייב את רשות השידור לפצות את זוהר שניר ב-17,280 שקל בשל נזקים ועוגמת נפש שנגרמו מהליכי ההוצאה לפועל והעיקולים שנקטה נגדו שלא לצורך.

בשנת 2003 רשות השידור שלחה לשניר התראה לפני נקיטת אמצעי אכיפה בגלל חוב לתשלום אגרת הטלוויזיה, ושניר פרע את החוב. לאחר מכן הוא הוציא את מקלט הטלוויזיה מהבית, והודיע על כך לרשות השידור, אבל זו המשיכה להטריד אותו בכך שהמשיכה לשלוח אליו מכתבי דרישה לתשלום אגרת הטלוויזיה. שניר פנה לרשות השידור והצהיר כי אין ברשותו כל מקלט טלוויזיה. משלא קיבל התייחסות לפניותיו, הוא אף שיגר מכתב באמצעות עורך דין, אבל גם המכתב הזה לא זכה לכל מענה מצד הרשות. רק לאחר פניה נוספת באמצעות עורך דינו, התקבלה תגובת רשות השידור כי ישלחו אליו הביתה שליחים מטעמה שיערכו לו "ביקור בית". אלא שביקור הבית לא נערך, ואילו דרישות התשלום המשיכו להגיע ולהטריד.

אין כל פגם במשלוח מכתבי דרישה

בשנת 2011 נזכרה רשות השידור לפתוח לשניר תיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בגלל אגרת טלוויזיה שלטענתה לא שילם לשנים 2004-2009. במסגרת ההליך, הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק שלו ועל רכבו הפרטי. שניר הגיש התנגדות במסגרת אותו הליך, ובהמשך הצדדים הגיעו להסדר פשרה.

שניר טען בפני בית משפט השלום כי רשות השידור הפרה את חובת הזהירות המושגית החלה עליה כלפיו בגלל התרשלותה, בשל מטרד ליחיד עקב שימוש בתיבת הדואר שלו וכן בשל ניהול ההליכים והטלת העיקולים בבנקים ובמוסדות שלא כדין. לטענתו, התנהלות רשות השידור מזכה אותו בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.

רשות השידור טענה מנגד כי שניר מנוע מלהעלות את הטענות הללו, מכיוון שהוא הגיע עימה להסדר פשרה. עוד טענה רשות השידור כי העיקולים הוטלו כדין, כי אין כל פגם במשלוח מכתבי דרישה כאשר שניר נמצא בחזקת מחזיק במקלט טלוויזיה המחויב בתשלום האגרה ולא שלח אליה הודעה כנדרש על הפסקת החזקה במקלט בתוך 30 יום ממועד הפסקת ההחזקה.

על רשות השידור לנקוט במידתיות ובזהירות כלפי ציבור האזרחים

השופטת ריבה שרון דחתה את טענות רשות השידור בדבר השתק עילה, וקבעה כי "תחולת ההסכם היא לצורך הסדרת החוב הכספי נשוא אותו הליך, מבלי שיהא בכך משום הודאה בו". השופטת שרון קיבלה את טענותיו של שניר על כך שהעיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלו ועל רכבו ננקטו שלא כדין, ופסקה כי "סמכויות הגבייה שניתנו לרשות השידור מכוח הדין, מהוות מקור איתן לקיומה של חובת הזהירות המושגית. עליה לנקוט במידתיות ובזהירות כלפי ציבור האזרחים. קל וחומר, מקום שאזרח טורח פונה בכתב, שוב ושוב, ומבקש להשיג על חוב המיוחס לו. אמנם הדין הכיר ב'חזקת החזקת מקלט', עם זאת מקום שאזרח מודיע, בכתב כמו כאן, כי אין ברשותו מקלט טלוויזיה, ולאחר שרשות השידור טרחה והתייחסה לבסוף לפנייתו והודיעה כי בכוונתה לערוך אצלו 'ביקור בית' – יוצרת היא אצלו הסתמכות כי לא תנקוט בכל הליכים עד לביצוע הנ"ל ושומה עליה לעמוד במובטח על ידה".

השופטת שרון קבעה עוד כי רשות השידור הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית. שכן, "בהתנהלות כאמור ניתן לראות אף פגיעה לכאורה גם אם בעקיפין בציבור בכללותו, מקום שמתברר כי נקטה בהליכים שניתן או צריך היה למנוע או כי הביאה לנקיטת הליכים כמו זה הנוכחי כנגדה. ניהול הליכים כאלה מצריך במשאבים וכרוך בהוצאת כספים שראוי לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לעשיית השימוש בהם".

הטלת עיקול על חשבון הבנק מהווה פגיעה בכבוד הלקוח בעיני הבנק

בית המשפט קבע כי הטלת העיקול על חשבון הבנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, ונפסק כי "אירוע במסגרתו מוטל עיקול על חשבון הבנק של אדם, עלול להציגו בעיני עובדי הבנק כ'חייב' ו'נזקק', שאינו פורע חובותיו לנושים. בכך עלולה להיגרם פגיעה ממשית בכבודו של אותו אדם. ברי אפוא שמדובר בתוכן הפוגע בכבוד ועולה כדי 'לשון הרע' ".

רשות השידור טענה ל"אשם תורם, מצדו של שניר, וטענה כי הוא ישב בחיבוק ידיים עד שפנה לייעוץ משפטי בשנת 2007, כאשר לטענתו הוא אינו מחזיק במקלט טלוויזיה משנת 2004. כמו כן, נטען כי שניר לא נקט בהליך משפטי שיכול היה לנקוט בו, כמו לסעד הצהרתי לאחר שההתראות המשיכו להגיע.

השופטת שרון ייחסה אמנם לשניר "אשם תורם" בשיעור של 20%, אבל חייבה את רשות השידור לפצות את שניר ב-14,400 שקל, וכן לשאת בהוצאת אגרת בית המשפט ולהשתתף בשכר טרחת עורך דינו בסך של 2,880 שקל.

חסר מנגנון פיקוח בזמן אמת על הרשויות

עו"ד אליהו ריכטר מרמת גן, שייצג את זוהר שניר בתביעה נגד רשות השידור שנמשכה כשש שנים, מסר בתגובה לפורטל חדשות תקדין כי "בפסק דין זה בית המשפט העביר מסר ברור לכל רשות הפועלת על פי חוק, כי דווקא לאור כוחה הרב של הרשות, עליה לבדוק במשנה זהירות ובשבע עיניים האם מוצדק להפעיל את כוחה של הרשות כנגד האזרח הקטן".

"למעשה, המקרה הזה חמור יותר מהמתואר בפסק הדין. לאחר פניות חוזרות ונשנות לרשות השידור הובטח לתובע שיבוצע ביקור בית כדי לוודא שאינו מחזיק במקלט טלוויזיה. במקום לבצע ביקור בית, הגישה רשות השידור תביעה לתשלום אגרה, מסרה את התביעה לכתובת שגויה והטילה עיקולים בחשבונות התובע, אשר רק אז גילה לראשונה כי הוגשה נגדו תביעה. בשלב זה הגיש התובע תביעה נגד רשות השידור בשל הנזקים שנגרמו לו. בשלב הראשון, התקיים הדיון בתביעת רשות השידור. ביום הדיון כבר היה ידוע לרשות השידור על הגשת תביעת התובע. במקום לקחת אחריות על המחדלים שבוצעו על ידה, במקום להתנצל, למשוך את תביעתה ואף להציע פיצוי ולו סמלי, בחרה רשות השידור להמשיך ולנהל את ההליך נגד התובע ולעמוד על תשלום האגרה. משכך, מוצדק היה שבעתיים לחייב את רשות השידור בתשלום הפיצויים לתובע".

עוד מציין עוה"ד ריכטר כי "אין כיום כל מנגנון אמיתי לפיקוח בזמן אמת על הרשויות לבל תפעלנה את כוחם העצום כנגד האזרח הקטן בניגוד לדין, בחוסר סבירות או בחוסר סמכות. הביקורת תמיד מבוצעת בדיעבד, דרך בית המשפט אשר קובע האם ההתנהלות הייתה תקינה אם לאו, כאשר גם אם נפסק פיצוי, לא תמיד הפיצוי משקף או מרפא את הנזק שכבר נגרם. עם זאת, ולאור תוצאות פסק דין זה, אני קורא לכל אזרח שלא להיבהל מכוחן של הרשויות ולא לחשוש לפנות לבתי המשפט, כאשר רשות פועלת באופן לא מוצדק וגורמת לו נזק. ייתכן אף שהגיע הזמן להקים גוף ביקורת בזמן אמת על הרשויות, ואולי אף להתחיל לחייב גורמים ברשויות באחריות אישית, אחרת מי שישלם את הפיצוי בפועל, כמו במקרה זה, הם אלו שמשלמים את האגרה לרשות השידור".

תא"מ 54728-05-12