השופטת אסתר שטיין דנה בבקשה לצו ירושה של אישה שהתאבדה עקב עזיבת בעלה וקבעה כי אין לייחס לבעל שעזב את אשתו חודשים ספורים קודם התאבדותה כוונה ורצון במותה, באופן הגורע מזכותו בחוק לרשת מחצית מעיזבונה. נקבע כי התנהלות הבעל לא שונה מהתנהלותם של גברים אחרים הבוחרים לסיים את מערכת יחסיהם וכי הכלים להתמודד עם המשבר הם מטען אישי של כל אחד. במקרה זה צוין כי המנוחה הייתה רופאה במקצועה, שידעה היטב מה תהיינה תוצאות מעשיה כשנטלה מנת-יתר של אינסולין
בית המשפט לענייני משפחה נדרש לאחרונה להכריע בבקשת בן לרשת את אימו לאחר התאבדותה. בבקשתו לצו ירושה טען הבן כי אין לתת לאביו, בעלה של המנוחה, את חלקו בעיזבון האם שהתאבדה. לטענתו, לאימו לא היה בן זוג במועד פטירתה חרף נישואיה לאביו, נוכח התנהלות האב אשר סיים את חייו המשותפים עם המנוחה, עזב את ישראל וחי עם אישה אחרת. בפרט טען הבן כי אימו המנוחה שמה קץ לחייה באמצעות נטילת מנת-יתר של אינסולין עקב שברון ליבה מנטישת האב.
הבן ביקש מבית המשפט להחיל על דיני הירושה את דרישת ההתנהלות בתום לב. נטישת האב פגעה באימו המנוחה במיוחד נוכח הנתק החד-צדדי שיצר והתעלמותו ממצבה הגופני והנפשי הקשה וכוונתה להתאבד, כפי שהדבר הובא לידיעתו במכתבים רבים. בנוסף לכך ביקש הבן לעשות צדק בהסתמכו על הוראת סעיף 5 (א)(1) לחוק הירושה, לפיה אדם שניסה לגרום למות המנוח לא יהיה זכאי לרשת אותו, בבחינת "הרצחת גם ירשת?!".
האב התנגד לבקשת בנו לנשלו מעיזבונה, וביקש לממש את זכאותו כבעלה לרשת את אשתו המנוחה ואת חלקו בעיזבון בהתאם להוראות חוק הירושה. לטענת האב לא רצה במות המנוחה, ואין להחיל עליו את הוראות סעיף 5 לחוק הירושה. בפרט טען כי לא הוגש נגדו כתב אישום בעילה המנויה בחוק הירושה ולא הורשע בבית המשפט על רצח או הריגת אשתו. לשיטתו, החלטת אשתו לשים קץ לחייה אינה שוללת את זכותו לרשת אותה, שכן אירוע זה לא היה בשליטתו או ביוזמתו.
אין מדובר בנתק סופי
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אסתר שטיין, קיבלה את התנגדות האב למתן צו ירושה ודחתה בפרט את טענת הבן כי לאימו המנוחה לא היה בן זוג בשעת התאבדותה. בית המשפט נדרש לשאלה האם האב זכאי לרשת את עיזבון המנוחה כבן זוגה או האם יש ממש בטענות הבן שבנסיבות המיוחדות של חיי הצדדים, ניתן לומר כי בשעת הפטירה לא היה למנוחה בן זוג.
השופטת שטיין קבעה כי הגם שאין בחוק הירושה הגדרה למונח "בן זוג", אין די בניתוק שנוצר בין בני הזוג, מספר חודשים קודם להתאבדותה של האישה כדי לקבוע שהבעל לא היה בן זוגה.
באשר לטענת הבן בדבר סופיות הקשר הזוגי בין הוריו, קבעה השופטת שטיין כי הגם שהאב הביע את רצונו להתגרש, אין וודאות באשר לשאלה האם המנוחה רצתה לסיים את חיי הנישואין עם הבעל. צוין כי הגם שהוכח שהמנוחה החלה בנקיטת הליכים לצורך הפירוד ובכללם פנייה לעורך דין בבקשה שיטפל בהליכים המשפטיים הנוגעים לנישואין, נראה ממכתבי המנוחה לאב כי לא חדלה מלנסות להשיבו לחייה. קרי, אין מדובר בנתק סופי המלמד על סופיות הקשר הזוגי. צוין כי נוכח הוראות סעיף 11 לחוק הירושה לגבי "זכות הירושה של בן זוג", זכותו של האב , כמי שהיה בן זוגה של המנוחה, לרשת מחצית מעיזבונה.
משנקבע האמור, נדרש בית המשפט לנסיבות מותה של האישה בהן נטלה מנת-יתר של אינסולין לאחר הודעת האב על הפרידה והתעלמותו מפניותיה ומהאזהרות על רצונה להתאבד. נקבע כי סעיף 5 (א)(1), שעניינו בפסלות ירושה, חל רק ביחס לאדם שהורשע בעבירה פלילית של שידול או סיוע להתאבדות על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו. וכן נקבע כי הסעיף לא חל בנסיבות המקרה הטראגי הזה, בהיעדר הרשעה ובפרט בהיעדר קביעה כי התנהגות האב היא שהביאה את אשתו ליטול את חייה בכפה.
ירושה לא מוסרית?
השופטת שטיין הוסיפה כי גם לפי עיקרון הצדק והשכל הישר לא ניתן לומר שהאב התכוון לכך בהתנהגותו להתאבדות אשתו. אף אם קיים מחדל בהתנהגותו בכך שלא השיב לפניות המנוחה, אין לומר כי לווה למחדלו יסוד נפשי (כוונה) שיחד עם מעשיו הם שהובילו למותה של המנוחה ואף לא ניתן לומר כי רצה במות המנוחה.
בית המשפט למשפחה קבע כי בנסיבות הפרשה אין מדובר במקרה החוסה בגדר "הרצחת וגם ירשת?!" ובירושה לא מוסרית. התנהלות האב לא שונה מהתנהלותם של גברים אחרים הבוחרים לסיים את מערכת יחסים ולהתגרש. ללא ספק, בחירה זו מביאה להליך משברי בחיי בן הזוג השני, אולם הדרך והכלים להתמודד עם המשבר הם מטען אישי של כל אחד. במקרה זה צוין כי המנוחה הייתה רופאה במקצועה, שידעה היטב מה תהיינה תוצאות מעשיה כאשר נטלה מנת-יתר של אינסולין.
לאור הקביעות האמורות, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התנגדות האב לבקשת הבן לצו ירושה הקובע כי לאם לא היה בן זוג, לא קמות זכויותיו בעיזבון. נקבע כי הבקשה תתוקן כך שיירשם שבעת הפטירה היה למנוחה בן זוג. כן נקבע כי העיזבון יחולק על פי הוראות חוק הירושה, כך שהבעל יזכה במחצית מעיזבונה של אשתו שהתאבדה.
הבן של המנוחה יוצג בפרשה זו על ידי עו"ד אבי גפן והבעל הפרוד יוצג על ידי עו"ד שאול דחבש.
