השופטת הפורשת ורדה אלשיך דחתה בקשת פסלות שהגישה לה החייבת רחל סופר-סייג בהתבסס על החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים שמצא את תלונתה נגד אלשיך מוצדקת בעיקרה. השופטת אלשיך לא מחמיצה ההזדמנות ל"סגירת חשבון" עם החלטת הנציב גולדברג ומשיבה מלחמה שערה, כשאינה שלמה עם העובדה שהסבריה לנציב על התנהלותה בפרשה רחוקים מלשכנע שופט עליון בדימוס
סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, דחתה את בקשת הפסלות שהגישה נגדה רחל סופר-סייג.
כזכור, באפריל האחרון השופטת אלשיך הפתיעה את החייבת שביקשה לדחות בפעם הרביעית את הדיון בעניינה, והתייצבה בביתה בהרצליה כדי לערוך את הדיון במועדו. בעקבות האירוע, החייבת הגישה תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים. הנציב, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קיבל באופן חלקי את התלונה, וקבע כי השופטת אלשיך שוחחה בטלפון בעניינה של סופר עם סגנית כונס הנכסים הרשמי וכן שוחחה ביחידות עם הנאמן שמונה לסופר – עו"ד איתן ארז.
כמו כן, נקבע כי לא הייתה כל הצדקה לכך שהשופטת אלשיך סירבה להמתין להגעת עורך דינה של סופר בטרם החלה לחקור אותה בביתה. בנוסף, נקבע כי השופטת אלשיך תיקנה את פרוטוקול הדיון (זו הפעם השנייה) מבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לתיקון.
בהתבסס על החלטת הנציב, הגישה סופר בקשה לפסלות שופט, בפעם השלישית בהליך זה. השופטת אלשיך דחתה את הבקשה, וכתבה בהחלטתה כי "החייבת הופכת את ההליכים בפני הנציב במתכוון למסלול עוקף ערעור, תוך ניסיון להלך אימים באורח אישי על השופט היושב בדיון. קל להיווכח כי עתה מוכיחה זאת החייבת עצמה בריש גלי. די לעיין בסעדים הגורפים המבוקשים בבקשת הפסילה, כדי להבין שמטרתה של החייבת אינה רק מניעתי מלשבת בדין בעניינה בעתיד – אלא גם ובעיקר להביא לבטלות בדיעבד של שורה שלמה של החלטות שכבר ניתנו בעניינה. זאת כאשר בחלק מאותן החלטות דחה אף בית המשפט העליון את הערעור".
השופטת אלשיך ציינה כי סופר כבר העלתה את כל הטענות בבקשת פסלות קודמת, אשר הערעור על דחייתה נדחה על ידי בית המשפט העליון. בבקשה האחרונה החייבת הוסיפה את קביעת הנציב. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים קובע כי החלטה של הנציב לא תשמש כראיה בהליך משפטי. הבקשה הנוכחית "הינה מקצה שיפורים של בקשת פסלות קודמת שנדחתה", כתבה השופטת אלשיך והוסיפה כי "החייבת מבקשת, אגב שימוש לא ראוי ומנוגד לחוק בהחלטת נציב, להפוך ללעג ולקלס את עקרון סופיות הדיון ולבטל שורה ארוכה של החלטות".
לא ניתן משקל ממשי להסבריה
במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות, השופטת אלשיך התייחסה באופן מפורט להחלטת נציב תלונות הציבור על שופטים וכתבה כי "הנציב בחר שלא ליתן משקל ממשי להסבר המפורט והמדויק שקיבל" מהשופטת אלשיך.
החייבת טענה בתלונתה כי השופטת אלשיך שוחחה עם הנאמן בתיק, עו"ד ארז, מחוץ לביתה. הנציב קבע כי "שלא כהכחשתה המוחלטת של כב' השופטת בתגובתה הראשונה לתלונה עולה מן החומר שבפניי כי עו"ד ארז אכן שוחח עמה כשיצאו מביתה של המתלוננת לאחר חקירתה, וכי השיחה נסבה על התיק. על דבר השיחה ועל תוכנה מסרה כב' השופטת רק בתגובתה הנוספת, לאחר שהעברתי לעיונה את תגובתו של עו"ד ארז ואת דברי המאבטח, ואין לי אלא להביע תמיהה על כך". במסגרת דחיית בקשת הפסלות השופטת אלשיך הגיבה לקביעה זו וכתבה כי "אותם חילופי דברים, כביכול, ביני לבין הנאמן אגב היציאה מבית החייבת, לא היו אלא אמירות ודיבור של הנאמן בלבד שתכליתן דווקא שמירה על זכויות החייבת והדרך לכבד את החלטת בית המשפט העליון שהורה כי כל מהלכי הביזיון בתיק יעשו בנוכחותה".
כעת הבהירה השופטת אלשיך בהחלטתה כי "שיחה או חילופי דברים פירושם דו-שיח. קרי, האחד מדבר השני מקשיב ומשיב. דבר שלא קרה. הנאמן אמר את שאמר הא ותו לאו". השופטת אלשיך הוסיפה כי "הנציב בחר לבדוק מי פנה אל מי קודם, ומי דיבר אל מי, כשהוא דורש גרסה עובדתית מפורטת בשאלה זו, וזאת חודשים מספר לאחר מעשה. לבסוף מצא 'אי-התאמות', כביכול, והופך זאת לסתירה עובדתית ובמילותיו הקשות ל'הכחשתה של כב' השופטת'. כל זאת, בעניין מילים בודדות, שאמר הנאמן, וכל עניינן – לפי כל הגרסאות – שמירה על זכויותיה הדיוניות של החייבת".
השופטת ציינה כי "אם אכן היתה עולה בליבי "מזימה" להתייעץ ולהסתודד עם הנאמן בעניינים אסורים ולפגוע כך בחייבת, וודאי שלא הייתי עושה זאת מתחת לחלון ביתה, ולעיני כל הנוכחים".
בעניין השיחה עם מנהלת מחוז תל אביב בכונס הנכסים הרשמי כתבה השופטת כי "עיקרה הודעה מצערת על מות אביו של עו"ד הירשזון, בא הכוח הכנ"ר, שטיפל בתיק" וציינה כי "הרי יכולתי שלא להודיע פרטי השיחה לצדדים, ועוד יותר מכך בודאי לא להעלותה בכתב לפרוטוקול".
התנהלות בלתי מוצדקת של השופטת אלשיך
במסגרת התלונה שהוגשה לנציב טענה סופר כי השופטת אלשיך קיימה את הדיון שלא בנוכחות עורך דינה וכך נמנעה ממנה הזכות לייצוג. עורך דינה של החייבת, עו"ד אורן בן, טען שאחרי שהתקבלה ההחלטה לקיים את הדיון בביתה של מרשתו הוא נאלץ לגשת לבית משפט אחר כדי לדחות דיון שנקבע לו ובאותו זמן התקיים הדיון בבית מרשתו, למרות היעדרו.
הנציב גולדברג קבע בהחלטתו כי "עם הודעתה של כב' השופטת, כי הדיון יימשך בביתה של המתלוננת, אכן הזכיר עו"ד בן, כי קבוע לו דיון נוסף בבית משפט אחר, אלא שכב' השופטת לא התייחסה כלל לדבריו, לא תיעדה אותם בפרוטוקול ולא נתנה החלטה אלא קמה ויצאה מן האולם. לפיכך לא נותר לעו"ד בן אלא לטפל במהירות בהגשת בקשה לבית המשפט המחוזי בלוד לדחיית שעת הדיון שם. מסיבה זו, ולא מסיבה אחרת, אחר עו"ד בן להגיע לביתה של המתלוננת".
עוד קבע הנציב גולדברג כי "לא הייתה כל הצדקה לכך, כי כב' השופטת תתעלם מהמצוקה אליה נקלע עו"ד בן נוכח החלטתה לקיים מיד את המשך הדיון בבית המתלוננת, כששעת הדיון בבית המשפט בלוד נותרה על כנה. ואם לא די בכך, הרי כשהגיעה כב' השופטת לביתה של המתלוננת ונוכחה לדעת כי עו"ד בן לא הגיע, לא ראתה לנכון להמתין ולו זמן קצר ביותר או לנסות לברר את סיבת העדרו. תחת זאת העדיפה לקיים את הדיון כשהמתלוננת נותרה ללא ייצוג ונחקרת בחקירה נגדית על ידי הנאמן. הסיבה לזריזות היתר של כב' השופטת לקיים את הדיון, תוך פגיעה בזכות הייצוג של המתלוננת, נותרה ללא מענה".
בתגובה לקביעה זו כתבה כעת השופטת אלשיך בהחלטתה בבקשה שתפסול את עצמה כי "לצערי דומה כי הנציב התייחס אך מעט מאד להסברים מפורטים שהוסברו לו במסגרת ההתדיינות בתלונה עצמה, ועל כך אני מצרה. עו"ד בן יכול וצריך היה לצפות שהדיון עלול להתמשך, אלא אם ידע מראש כי החייבת עומדת לחלות, דבר שהיא עושה חדשות לבקרים בערבו של יום דיונים, וכל יוכל הוא, עו"ד בן, להיות בשעה מוקדמת יחסית בבית משפט אחר בעיר אחרת".
שוב שיפצה פרוטוקול בניגוד לחוק ולא רואה בכך כל פגם
מעבר לכך, הנציב גם קבע כי השופטת אלשיך הוסיפה תוספת לפרוטוקול "לאחר גמר הדיון באותו יום, ואף בלי שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס אליה. תוספת זו, שכמוה כתיקון פרוטוקול, לא ניתן היה להוסיף, אלא בדרך הקבועה בדין, דבר שלא נעשה".
בתגובה לכך כתבה השופטת אלשיך בהחלטה כעת כי "במלוא הכבוד הראוי, לא הבינותי מה פגם נמצא בתוספת מאוחרת שלי שהובאה בפרוטוקול, תוך ציון ב'רחל ביתך הקטנה' כי מדובר בתוספת מאוחרת מטעם בית המשפט. ודאי שלא דובר ב'תיקון' פרוטוקול, ששיקף את מה שנאמר בדיון, אלא בתוספת (כפי שנרשם ברישא בפרוטוקול) מטעם בית המשפט. אלה הם דברים והבעת התרשמות מצד בית המשפט, למה שראה ושמע במהלך הדיון".
השופטת אלשיך המשיכה להתכתש עם הקביעות של הנציב גולדברג והוסיפה כי "זכותו של שופט, במלוא הכבוד הראוי, לציין בפרוטוקול או בהחלטה את התרשמותו הבלתי אמצעית ובוודאי שלא כל התרשמות מצד בית המשפט מצריכה מתן זכות תגובה מיוחדת לצדדים".
(פש"ר 1381-09)
