השופט בעליון
ד"ר יורם דנציגר מופיע ברשימת 247 (!) עדי התביעה שיעידו נגד ראש עיריית
בת-ים, שלמה לחיאני, בכתב האישום שהגישה נגדו היום הפרקליטות על קבלת שוחד של 900
אלף שקל מבעלי עסקים בעלי עניין בעירייה, על שאילץ תשעה עובדי עירייה ליטול
הלוואות של 50 אלף שקל מהבנק ולהעביר אליו את הכספים (שלימים החזיר ללא רישום),
ועל פעילותו בניגוד עניינים כבעל מניות בחברה המפיצה מקומון בעיר כשהעירייה פרסמה
מודעות במקומון. סנגורו: ניפגש בבית המשפט
שאלה של עיתוי: נותרו רק 21 ימים לסיום מערכת הבחירות לרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ (ביום
22 לאוקטובר 2013) ופרקליט המדינה משה לדור מחמם מנועים ואצה לו הדרך להגיש כתב
אישום נגד שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים, כאן ועכשיו.
כזכור, לפני מספר שנים עתר לחיאני לבג"ץ
נגד הפרקליטות כדי לזרז את מתן ההחלטה סביב עננת החשדות שהופרחו מעל ראשו, אך נדחה
על הסף כי בג"ץ לא יושב כערכאת ערעור על החלטות היועץ המשפטי לממשלה
והפרקליטות. וכזכור, ב-1 לספטמבר התייצבו סנגוריו של לחיאני להליך שימוע שנערך
בפני פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור. מעט קודם לכן שופטי בג"ץ אשר
גרוניס, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל דחו על הסף את עתירתו של לחיאני לדחות את
השימוע עד לאחר הבחירות לרשויות המקומיות בסוף החודש הנוכחי. גם נדחתה בקשתו של
לחיאני לקיים את השימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.
מהפרקליטות נמסר כי "בהמשך לשימוע שנערך
למר לחיאני בפני פרקליט המדינה, ולאחר שנשקלו בכובד ראש הטענות שהשמיעו, הוחלט
להגיש כתב אישום בעניינו בעיקרי החשדות שיוחסו לו עובר לשימוע. החלטת פרקליט
המדינה התקבלה בהמשך למספר ישיבות והתייעצויות שקוימו בלשכתו עם המשנה
לפרקליט המדינה (פלילי), פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) וצוות הפרקליטים
המטפל בתיק".
אף מילה על העיתוי התמוה שבו מוגש כתב האישום
שבועות ספורים לפני הבחירות המוניציפליות. לכך מצטרף כמובן גם עיתוי פרסומו של פסק
דינם התקדימי של שופטי בג"ץ, כנגד דעת המיעוט היחידה והמסתייגת של הנשיא
גרוניס, שהדיח מתפקידם ראשי ערים שהוגש נגדם כתב אישום על מעשיהם במסגרת מילוי
תפקידם הציבורי מלהתמודד בבחירות לרשויות המקומיות (בג"ץ 4921/13).
ניצל את מעמדו כראש עיר מול
הבנקים
מעובדות כתב האישום, שהוגש היום לבית המשפט
השלום בתל אביב, עולה כי שלמה לחיאני עסק החל משנת 1991 ועד אוקטובר 2003 ביזמות
וקבלנות בניין בעיר בת-ים, וזאת באמצעות חברת "אלשב – חברה לבניין ולהשקעות
בע"מ" ובאמצעות חברת "א.י.ש.מ. חברה להשקעות ולבניה
בע"מ". לחיאני שימש כמנהל פעיל בשתי החברות הללו אשר בנו, בין השאר,
מספר מבנים בטיילת העיר בת-ים וברחבי העיר.
באוקטובר 2003, בדיוק לפני 10 שנים, נבחר שלמה
לחיאני לתפקיד ראש העיר בת-ים, ומאז הוא מכהן בתפקיד זה ברציפות עד היום. מתוקף
תפקידו כראש עיר, הוא שימש גם כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה,
וכיו"ר רשות הרישוי המקומית בבת-ים.
בתקופה שקדמה לבחירתו של לראשות העיר, החזיק
לחיאני בשני-שליש ממניות א.י.ש.מ. ובמחצית ממניות אלשב והיה המנהל הפעיל והרוח
החיה מאחורי שתי החברות. יתר המניות הוחזקו בידי רעייתו, דורית לחיאני. לאחר
בחירתו לראשות עיריית בת ים, הוא ניתק לכאורה את קשריו לאלשב, וביום 17.3.04 העביר
את כל מניותיו באלשב לרעייתו. בפועל, המשיך לחיאני למלא תפקיד ניהולי פעיל באלשב,
קיבל החלטות אסטרטגיות ומהותיות באלשב והיה אחראי על הניהול הפיננסי שלה. רעייתו
דורית עסקה בניהול השוטף של נכסי הנדל"ן של החברה, שהושכרו מעת לעת לגורמים
שונים.
מאז שנבחר לראשות העירייה, לטענת הפרקליטות
אחיו של שלמה, אברהם לחיאני, פעל כמי שמסדיר ומקדם עבור התושבים ובעלי העסקים בעיר
בת-ים עניינים שונים מול מוסדות העירייה.
מכתב האישום עולה כי בטרם בחירתו של לחיאני
לראשות העיר, קבוצת לחיאני נקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים, וצברה חובות לבנקים
בגובה עשרות מיליוני שקלים. ביום 7.3.2002 עמדו חובות קבוצת לחיאני לבנק המזרחי
לבדו, על סך של למעלה מ-32 מיליון שקל, וזאת בנוסף לחוב של למעלה מ-21 מיליון שקל
בגין ערבויות מכר של דירות אשר לא הוחזרו לבנק. ביום 6.1.03 היו חשבונות קבוצת
לחיאני בבנק המזרחי ביתרת חובה בסך למעלה מ-36 מיליון שקל, וזאת בנוסף לחוב של
כ-15 מיליון שקל בגין ערבויות מכר דירות.
שלמה לחיאני ורעייתו דורית היו אחראים אישית
כלפי בנק המזרחי לחובות קבוצת לחיאני, והיו חתומים על ערבות אישית לחובותיה. רכושם
הפרטי, וכן הרכוש של אלשב וא.י.ש.מ., שעיקרו דירות שעדיין לא נמכרו וחובות של
לקוחות שרכשו דירות ועדיין לא סיימו את העברת התמורה, היוו בטוחות לחובות קבוצת
לחיאני לבנק, אך לא היה די בהם כדי לכסות את מלוא החובות. מצב זה הביא את בנק
המזרחי לנקוט הליכים משפטיים נגד קבוצת לחיאני ודורית לחיאני, לרבות בקשות למינוי
כונסי נכסים לנכסי הקבוצה ולמימוש דירת המגורים של בני הזוג לחיאני.
בעקבות חקירה כלכלית שערך בנק המזרחי על מצבם
הכלכלי של שלמה לחיאני וקבוצת לחיאני, ומשנמצא בה כי אין באפשרותם לפרוע את מלוא
החובות, נכרת ביום 17.3.03 הסכם בין בנק המזרחי לבין בני הזוג לחיאני ואלשב
וא.י.ש.מ. בהסכם עם בנק המזרחי הועמד הסכום לפירעון יתרת החובות על סכום נמוך
באורח משמעותי מסכום חובותיה של קבוצת לחיאני כלפי הבנק, ובלבד שיתרת החוב תיפרע
במועדים שסוכמו, ונקבעו הסדרי ומועדי הפירעון של יתרת החוב.
על פי ההסכם עם בנק המזרחי, הסכים הבנק, בכפוף
לכיבוד התחייבויות קבוצת לחיאני, למחול לקבוצת לחיאני על למעלה מ-11 מיליון שקל
מתוך החוב, ונקבע כי על הקבוצה יוטל לשלם לבנק 20.6 מיליון שקל בלבד, מתוכם 12
מיליון שקל בדרך של מימוש נכסים משועבדים, וסך 8.6 מיליון שקל שישולם על ידי אלשב
לשיעורין.
בהתאם להסכם עם בנק המזרחי, כדי לשלם את הסך של
12 מיליון שקל, התחייבה קבוצת לחיאני לממש נכסים משועבדים, שפורטו בהסכם, בשווי של
לפחות מיליון שקל בשנה. נקבע כי תמורת המימוש של הנכסים תעבור לבנק גם אם תעלה על
12 מיליון שקל. מנגד, במידה וקבוצת לחיאני לא תצליח לממש נכסים בסכום של 12 מיליון
שקל, יהיה עליה להשלים את הסכום החסר על ידי הפקדה בחשבונות הקבוצה בבנק המזרחי
ממקורות חיצוניים.
בנוסף, כדי לפרוע את הסך של 8.6 מיליון שקל,
התחייבה קבוצת לחיאני להפקיד בחשבונות של קבוצת לחיאני בבנק המזרחי למעלה ממיליון
שקל נוספים בכל שנה ממקורות שאינם נכסי החברה המשועבדים. קבוצת לחיאני התחייבה
לשלם למעלה מחצי מיליון שקל פעמיים בשנה – בחודש מרץ ובחודש ספטמבר בכל שנה.
על פי ההסכם עם בנק המזרחי, איחור בתשלומי
המימוש או בתשלומי ההחרגה היווה הפרה מהותית של ההסכם, והסנקציה שבנק המזרחי היה
רשאי לנקוט בה היתה ביטול ההסכם, תוך ביטול מחילת החוב בסך של למעלה מ-11 מיליון
שקל, ומימוש נכסיהם האישיים של בני הזוג לחיאני, שהיו ערבים כאמור לחובות קבוצת
לחיאני.
לטענת הפרקליטות, "למן תחילת כהונתו כראש
העיר בת-ים ועד לסוף שנת 2006 (עת הסדירה קבוצת לחיאני את חובותיה לבנק המזרחי
באמצעות מימון שקיבלה מבנק איגוד, כנגד העברת הנשייה בחובות הקבוצה מבנק המזרחי
לידי בנק איגוד), פיגרה קבוצת לחיאני מעת לעת במילוי התחייבויותיה לפרוע את
חובותיה לבנק מזרחי על פי לוח הסילוקין עליו הוסכם עם הבנק".
בשל האיחורים בתשלומים, חייב בנק המזרחי את
קבוצת לחיאני בתשלום ריביות פיגורים גבוהות, וזאת בנוסף לריבית שנקבעה בלוח
הסילוקין של ההלוואה. כמו כן, בשל הפרות ההסכם מצידם, נחשפו שלמה לחיאני וקבוצת
לחיאני לסיכון שבנק המזרחי יפעיל כלפיהם את הסנקציות המכבידות מאד שנקבעו למקרה של
אי עמידה בתשלומים.
בנסיבות אלה, "נקלע הנאשם שלמה לחיאני
למציאות בה אולץ לפעול באורח שוטף ומעת לעת להשגת מקורות מימון חיצוניים לשם עמידה
בחובותיו כלפי בנק המזרחי, ובמקביל גם לשם פירעון חובות נוספים שעמדו כנגדו בבנקים
נוספים", נטען בכתב האישום".
בתוך כך, בנוסף לחובותיה לבנק המזרחי, עמד
לחובת חברת אלשב גם חוב בסך של למעלה מ2.5 מיליון שקל לבנק הפועלים. בני הזוג
לחיאני היו ערבים בערבות אישית וללא הגבלה בסכום לכל חובותיה של אלשב לבנק. במהלך
נובמבר 2003 הגיעו אלשב ובני הזוג לחיאני להסדר עם בנק הפועלים לפיו יעבירו לבנק
סך של 1,347,600 שקל עד תום חודש ינואר 2004, ובתמורה ימחל להם הבנק על סכום של
למעלה מ-1.2 מיליון שקל.
לטענת הפרקליטות, "באורח שוטף, היה הנאשם
שלמה לחיאני הגורם הדומיננטי מטעם קבוצת לחיאני, שפעל מול הבנקים להסדרת חובותיה
של קבוצת לחיאני... על מנת לעמוד בהתחייבויות קבוצת לחיאני, להם היו כאמור בני
הזוג לחיאני ערבים אישית, פעל הנאשם שלמה לחיאני, בין היתר, להשגת מקורות
מימון".
כך למשל, הוא פעל ביחד עם אחיו אבי לחיאני
לקבלת כספים מגורמים שיש להם עסקים בעיר בת ים, "ביודעו כי כספים אלה נמסרים
לו, במישרין או בעקיפין, בעד פעולה הקשורה בתפקידו", נטען בכתב האישום.
"הכספים האמורים הוגדרו על ידי המעורבים והועמדו לרשותו כהלוואות. הכספים
ניתנו לראש העיר הנאשם שלמה לחיאני מבלי לערוך הסכם הלוואה, ללא ריבית וללא הצמדה.
ההלוואות לא נפרעו במלואן ונותני ההלוואות לא עמדו על פירעונן המלא".
כמו כן, לחיאני פנה לשורת עובדים בכירים
בעיריית בת ים כדי שייטלו הלוואות מהבנק ויעבירו אליו את הכספים שיקבלו. זאת, בלא
שנערך הסכם בכתב בינו לבין העובדים, ומבלי ששילם לעובדים ריבית בשל העמדת הכספים
לרשותו. "בכך העמיד הנאשם שלמה לחיאני את עצמו ואת העובדים הללו בניגוד
עניינים לאורך תקופה ממושכת", טוענת הפרקליטות.
חילוט נכסים
כתב האישום נגד שלמה לחיאני כולל אפוא ארבעה
אישומים: שני אישומים שעניינם קבלת שוחד על ידי לחיאני מבעלי עסקים בעיריית בת-ים,
אישום העוסק בעבירה של מרמה והפרת אמונים ביחס לפנייתו של לחיאני לתשעה עובדים
בעירייה בבקשה שייטלו הלוואות מהבנק ויעבירו לו את הכספים, וכן אישום שעניינו
ניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה לחיאני בכך שהיה לכאורה בעל מניות בחברה המפיצה
מקומון בעיר בת-ים, בשעה שהעירייה התקשרה עם אותו מקומון ברכישת שטחי פרסום –
בעניין זה העבירות בהן מואשם לחיאני הן מרמה והפרת אמונים, עבירה על פקודת העיריות
וכן עבירה של עדות שקר.
עם זאת, בפרקליטות הוחלט לקבל טיעוניהם של
סנגוריו של לחיאני באשר לעבירות המס שנכללו במכתב החשדות שנשלח לו, והחליטו לסגור
את התיק בהיבט זה מחוסר ראיות מספיקות.
הפרקליטות גם ביקשה מבית המשפט לחלט שני נכסים
השייכים ללחיאני, ושני נכסים נוספים השייכים לאחיו, אברהם לחיאני, שהועסק על ידי
חברת אלשב בחלק מהתקופה הרלוונטית לכתב האישום. "בכל הנוגע לפרשות השוחד
המתוארות בכתב האישום, פעל אבי לחיאני בעבור אחיו שלמה לחיאני ולמען האינטרסים
שלו", נטען בכתב האישום.
משופט חשוד לכאורה לשופט
שיעיד מטעם התביעה
לכתב האישום צורפה רשימה ענקית של 247 עדי
תביעה שיתייצבו בסך על דוכן העדים כדי להעיד בפרשה מטעם המדינה. עד התביעה מספר
147 הוא ד"ר יורם דנציגר, שופט בית המשפט העליון, שלפני מינויו לתפקיד הרם
שימש כעורך דינו של לחיאני.
כזכור, ב-1 באוגוסט 2011 לראשונה בהיסטוריה
השיפוטית של ישראל, התיר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין למשטרה לחקור באזהרה
את השופט דנציגר, בשל קשריו עם לחיאני והשירותים המשפטיים שהעניק לו לפני מינויו
לכס השיפוט. לשופט דנציגר וללחיאני יש גם שותפות בעסקת קרקע במערב נתניה. המשטרה
ביקשה את חקירת השופט דנציגר במסגרת החקירה הפלילית שהתנהלה נגד לחיאני בפרשות
שבהן הוגש נגדו כעת כתב אישום.
היועץ וינשטיין אישר בעבר למשטרה לבצע הליך של
בדיקה עם דנציגר לגבי פרשת לחיאני, במסגרתה העיד השופט דנציגר פעמיים בלשכתו בבית
המשפט העליון. זמן קצר לפני הודעת היועץ וינשטיין, ביקש השופט דנציגר לצאת לחופשה,
כדי להימנע מהשעייתו מתפקידו על ידי נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש.
בינואר 2012 סגר היועץ וינשטיין את תיק החקירה
נגד השופט דנציגר, בעילה של חוסר אשמה פלילית במעשיו, וד"ר דנציגר שב לכהונתו
כשופט פעיל בבית המשפט העליון.
סנגורו: נתמודד בבית המשפט
לחיאני אמר באחרונה לכלי התקשורת, בעקבות פסיקת
בג"ץ בעניין ראש העיר רמת השרון רוכברגר וראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו, כי
עם הגשת כתב אישום נגדו בכוונתו להתפטר.
סנגורו, עו"ד פרופ' קנת מן, הגיב להגשת
כתב האישום ואמר כי "אנחנו משוכנעים שאנחנו נתמודד בבית המשפט. יש כאן שאלות
שלא מכריעים בדרך כלל בהליך שימוע אלא בבית משפט, וכבר בשימוע הבנו שיוגש כתב
אישום. נלמד את כתב האישום ונגיב".
