חדשות

ביהמ"ש המחוזי חייב את לשכת עוה"ד לגבש מדיניות ברורה, עקבית וכוללת בסוגיית חידוש חברותו של עורך דין שהתנתק מעיסוק במקצוע מסיבות שונות, לאחר שקיבל את עתירתו של עו"ד לשעבר ש"הסתבך בפלילים", ובקשתו לחידוש חברותו בלשכה הותנתה במעבר בחינות מחדש. השופט ד"ר יגאל מרזל הדגיש כי מעבר בחינות הלשכה אינו דבר של מה בכך, ואי-קביעת מדיניות מסודרת בחידוש החברות מהווה פגם בהפעלת שיקול הדעת של הלשכה המצדיק את ביטול החלטתה מעיקרה. הלשכה אף חויבה בהוצאות משפט 10,000 שקל

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל חלקית את עתירתו של עורך הדין לשעבר מוסא שוויקי, אשר "הסתבך בפלילים" (כלשונו בעתירה), לשוב ולהימנות על חברי לשכת עורכי הדין ולהשיב לו את רישיונו לעריכת דין. שוויקי היה חבר בלשכה החל מאמצע שנות ה-80 ועבד כעו"ד עצמאי. בשלב מסוים הוא הועמד לדין פלילי יחד עם שותפו דאז, ראדי ג'ועבה, והשניים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר בפועל.

בעקבות הרשעתם, החליט בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין על הוצאתו של שוויקי מהלשכה מיום מעצרו ולכן הושעתה חברותו לתקופה של 10 שנים. לאחר ריצוי עונש המאסר, המשיך שוויקי לתפקד כעורך דין עצמאי וכיועץ משפטי בשטחי הרשות הפלשתינית ולא הועמד לדין או הורשע בעבירה פלילית אחרת בזמן שחלף.

כעבור שנים, ולאחר הליכים משפטיים, חזר שותפו של שוויקי להיות חבר בלשכת עורכי הדין. אז ביקש גם שוויקי לחדש את חברותו, אבל הוועד המרכזי בלשכה התנה את חזרתו במעבר של מבחן בדיני מדינת ישראל ובחינה ב"מקצועות המעשיים" – בדומה לדרישות הבחינה מעורך דין שבא מחו"ל – אם כי לא נדרש לעבור תקופת התמחות נוספת. בנימוקי ההחלטה שהובאו בפני בית המשפט בעתירה זו, נטען כי שוויקי היה מנותק במשך 20 שנה מכל קשר עם דיני מדינת ישראל וידיעותיו בתחום זה כיום הן "קלושות ביותר". עוד צוין כי מבחינה מקצועית ובהתחשב ברמתו, אין העותר ראוי לכהן כחבר הלשכה.

הלשכה: אינך שולט ב"הלכת השנים האבודות"? ידיעותיך "קלושות ביותר"

שוויקי ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והשופט ד"ר יגאל מרזל ביטל את החלטת הוועד המרכזי. תחילה קבע השופט מרזל כי אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת סמכותה של הלשכה להתנות תנאים לחידוש חברות למי שהוצא ממנה, שכן אפילו אם היא אכן מוסמכת לעשות כן – הרי שבמקרה זה סבר בית המשפט כי נפל פגם בהפעלת שיקול דעתה המצדיק את ביטול ההחלטה, בשל מספר טעמים:

ראשית, מפרוטוקול הדיון בפני הוועד המרכזי עלה שאכן צוות המשנה שבחן את ידיעותיו של שוויקי התרשם שאין לו "שום ידע בסיסי", אולם פירוט ותשתית לעניין זה לא הובאו למעט חוסר ידיעה בעניין "הלכת השנים האבודות". בית המשפט המחוזי פסק כי בוודאי שבכך אין די כדי להקים בסיס להחלטה המחייבת את העותר במעבר בחינות לחידוש חברות בלשכה.

השופט מרזל הדגיש כי מעבר בחינות אינו דבר של מה בכך, ויש בו נטל ממשי על המבקש לחדש את חברותו בלשכה, ולכן חובה היה על הלשכה לקיים בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית המצדיקה החלטה מעין זו – דבר שנראה כי לא נעשה. עוד ציין בית המשפט המחוזי את חוסר העקביות בעמדת הלשכה, כאשר מחד טענה כי לחייב כל מי שהוצא מהלשכה למשך 10 שנים ומעלה לעבור בחינות הוא עניין שבמדיניות, ומאידך מינתה צוות מיוחד לבחינה אינדיבידואלית של רמת ידיעותיו של העותר. נפסק כי חוסר העקביות הזאת, בצירוף הפגיעה בעיקרון החוקתי של חופש העיסוק – די בהם כדי לבטל את ההחלטה שקיבל הוועד המרכזי בלשכה.

חוסר הקוהרנטיות של הלשכה

עוד הוסיף השופט מרזל כי חוסר עקביות זו בנוגע לקריטריונים לחידוש החברות בלשכה עולה גם מההבחנה שביקשה הלשכה לעשות בין העותר לבין שותפו, שלא נדרש לעבור בחינות אלו או אחרות כתנאי לחידוש חברותו. לכן גם מהלך העניינים בהשוואה לעניינו של השותף והיעדר הנמקה המניחה את הדעת בנדון מקימה פגם בהחלטה המנהלית שהתקבלה בעניינו של שוויקי.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי בהפעלת שיקול דעתה כפופה לשכת עורכי הדין, כרשות מנהלית, לאמות המידה של שוויון, סבירות, מידתיות ותום לב. בנסיבות אלו, על הלשכה לגבש מדיניות ברורה, עקבית וכוללת שתסדיר את חידוש חברותו של מי שהיה עו"ד והתנתק מעיסוק במקצוע מסיבות שונות ומגוונות.

"כך, ולו מנסיבות המקרה שלפניי, וחוסר הקוהרנטיות העולה מהן, נראה שהרשות המינהלית (לשכת עוה"ד) טרם גיבשה דעה לכאורה בשאלות שונות", הסביר השופט מרזל בפסק הדין. "כך, למשל, אם כל מי שהוצא מן הלשכה יצטרך לעבור בחינות או שמא ניתן להוכיח ידע מספיק באופן אחר על מנת שלא להידרש לתנאי זה; ואם כן, באיזה אופן. טרם גובשה דעה לכאורה בשאלה מהו משך הזמן של אי-חברות בלשכה שמעבר לו יש מקום לקביעת תנאים לחידוש החברות – אם תקופה של עשר שנים (כנטען לפניי בדיון); תקופה של 20 שנה (כפי ההחלטה בעניינו של העותר); או תקופה של 40 שנה (כפי ההחלטה בפרשת ראבסון). טרם גובשה גם דעה לכאורה בשאלה מהם התנאים שיש לקבוע בכל מקרה ומקרה – למשל השאלה איזה בחינות יידרש מבקש חידוש החברות לעבור כתנאי לחידוש חברותו (והשוו להבדלים בין הדרישות מן העותר במקרה שלפניי לבין ההכרעה בפרשת ראבסון). כל אלה, בהצטרף גם למקרים אפשריים אחרים של הפסקת חברות בלשכת עורכי הדין ומשמעותם, מקימים בסיס למסקנה שלפיה הפעלת שיקול הדעת בשאלת חידוש חברות – כפי הסמכות ושיקול הדעת שלו טוענת לשכת עורכי הדין לפניי – מחייבת היא קביעת מדיניות ברורה, עקבית וכוללת".

לכן קבע בית המשפט כי היעדר גיבוש עמדה ברורה ואחידה יורד לשורש תקינות ההחלטה בעניינו של העותר, ודינה להתבטל. בקשתו של העותר שוויקי לחידוש חברותו בלשכת עוה"ד תשוב ותידון על ידי הלשכה מחדש. לשכת עורכי הדין אף חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 שקל.

מדוברות לשכת עורכי הדין נמסר בתגובה לפנייתנו כי "עם קבלת פסק הדין של כבוד השופטת יהודית שיצר מיום 26 במאי 2013 בעת"מ 24592-01-12, ראבסון נ' לשכת עורכי הדין ואחרים, הובא נושא התקנת תקנות או כללים לחידוש החברות של עורך דין שחברותו בלשכה פקעה, לדיון בוועדת הרביזיה שליד הוועד המרכזי. ועדת הרביזיה גיבשה נוסח לתיקון חקיקה שמטרתו ליצור אחידות בטיפול בבקשות הנוגעות לחידוש הרישיון לעריכת הדין. נוסח התיקון הועבר לדיון במועצה הארצית ועתיד לדון בישיבתה הקרובה.

"באשר לפסק הדין שניתן בעניין מר שוויקי, חשוב לומר כי בית המשפט לא פסק כי על הלשכה לקבל את מר שוויקי בחזרה אל שורותיה, אלא החליט כי על הוועד המרכזי של הלשכה לדון מחדש בבקשה".

(עת"מ 51514-01-13)