עו"ד שעוסק בפלילים ונוהג על רכב BMW יוקרתי התפתל בחקירותיו בבית המשפט למשפחה לנוכח מאות אלפי השקלים שהופקדו בחשבונותיו בשנים 2011-2012 עד שהעריכה השופטת שפרה גליק את הכנסתו החודשית בכ-12 אלף שקל, כפול משהצהיר, והטילה עליו כ-7,000 שקל מזונות לילדיו
עו"ד ממרכז הארץ, שעוסק בתיקים פליליים, חויב לשלם 75% מזונות ל-3 ילדיו – בשל משמורת משותפת. כך פסקה השופטת שפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, ובכך יישמה את הפסיקה המנחה של השופטת יעל וילנר מבית המשפט המחוזי בחיפה – המטילה חיוב של 75% בלבד מגובה תשלומי המזונות החודשיים שבהם חב האב לידי האם עבור ילדיהם המשותפים הנמצאים במשמורת משותפת.
השופטת גליק חייבה את עורך הדין במזונות בשיעור של 1,237.50 שקל לחודש, שהם 75% מהסכום של 1,650 שקל לחודש שקבעה בחישוביה בהתאם לצורכי הקטינים ויכולת השתכרות הוריהם. בנוסף לכך, חויב עורך הדין בתשלום מלא של הוצאות המדור של הילדים, בהיקף של 16.6% מהוצאות המדור ואחזקתו, באופן שעבור כל קטין יתווסף סכום חודשי בסך 1,000 שקל. בנוסף, יישאו ההורים בשווה ביניהם בכל הוצאות החינוך המיוחדות ובכל ההוצאות הרפואיות המיוחדות.
"תלוי" בתיקים מהסנגוריה הציבורית
בני הזוג חיו ביחד מזה כתשע שנים בחזקת "ידועים בציבור", ולא נישאו. כתוצאה מהקשר הזוגי, נולדו שלושת ילדיהם המשותפים בשנים 2004, 2006 ו-2008. האם היא עובדת עירייה, ואילו האב הוא עורך דין עצמאי שעוסק בפלילים.
האם טענה בתביעתה למזונות כי בן הזוג הוא המפרנס העיקרי, והם קיימו מהכנסותיו רמת חיים גבוהה בהיותו מנהל משרד משגשג לעריכת דין.
ואילו האב טען מנגד, בין השאר, כי ביחסיהם הכלכליים נהגו הצדדים בהפרדת רכוש מוחלטת ביניהם. הוא הכחיש כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה וכהמחשה הבהיר כי במהלך חייהם המשותפים היו רק פעם אחת בחו"ל. לטענתו, הוא אינו מקיים משרד עורכי דין משגשג, אלא תלוי לחלוטין לפרנסתו בתיקים מהסנגוריה הציבורית.
החזיק כמה ימים כסף 'בשקית'
במסגרת תיק אחר שנדון בין הצדדים (תמ"ש 43398-02-12) הכריעה השופטת גליק בסוגיית משמורת הילדים וקבעה כי המשמורת בהם תהיה משותפת לאב ולאם. חלוקת זמני השהיה של הילדים בין שני ההורים הוא 58% אצל האם ו-42% אצל האב. כאשר צעיר הבנים יהיה בכיתה א', חלוקת זמני השהיה ביניהם תהיה שווה, כלומר 50% אצל כל אחד מההורים.
בהרצאת הפרטים הנסמכת לכתב הגנתו טען עורך הדין כי הכנסתו החודשית עומדת על סך 6,135 שקל נטו לחודש. השופטת גליק פסקה כי "טענת התובעת כי הנתבע הוא בעלים של משרד עורכי דין משגשג המעסיק כמה עורכי דין לא הוכחה, להיפך, הוכחה טענתו של הנתבע כי הנתבע שוכר חדר במשרד עורכי דין כדייר משנה וכי נכונה הצהרתו שהוא מקבל שירותי משרד וכי הנתבע מעולם לא העסיק עובדים שכירים". עם זאת, פסקה השופטת גליק כי "אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע כי השתכרותו בשנת 2011 עמדה על סכום חודשי של 6,135 שקל (נטו) לחודש או כי הכנסתו מבוססת, רובה ככולה, על הכנסות מהסנגוריה הציבורית".
שכן, במהלך חקירתו הנגדית של עורך הדין הוא הודה כי בשנת 2011 היו לו פי שלושה תיקים פרטיים מאשר תיקים מהסנגוריה הציבורית. כך למשל, הופקדו לחשבונו שיקים בסך 143,980 שקל ולא ממשרד המשפטים, ועוד 31,800 שקל במזומן.
את השופטת גליק הרתיחה העובדה שעורך הדין לא שיתף פעולה על מנת לגלות את רמת הכנסתו לאישורה, וזו כתבה בפסק דינה בפרשה כי "בשנת 2011, אותה שנה שלטענת הנתבע חלה ירידה בהכנסותיו והוא השתכר רק 6,135 שקל לחודש, הופקדו לחשבונו כספים מזומנים בסך 31,800 שקל ושיקים בסך 143,980 שקל, וזאת מלבד הפקדות מהסנגוריה הציבורית בסך 66,767.80 שקל. גם בדיקת הפקדות הכספים לחשבון הנתבע בשנת 2012 מצביעה על הפקדות כספים מרובות במזומן מעבר להפקדות כספים מטעם הסנגוריה הציבורית. כך מטעם הסנגוריה הציבורית הופקד בשנה זו לחשבונו סך של 56,956 שקל והופקד עוד סכום של 215,595 שקל על ידי שיקים, והופקד סכום נוסף במזומן בסך 390,687 שקל, והנתבע אף לא הכחיש זאת".
השופטת גליק הוסיפה וקבעה כי איננה מאמינה לגרסת עורך הדין בדבר יכולת השתכרותו: "ההסבר שנתן הנתבע ביחס להפקדות הכספים במזומן על ידי אמו אינו סביר בעיני... מכל מקום, כאשר חשבון אמו של הנתבע מתנהל באותו סניף בנק של הנתבע, אין זה סביר שאמו הוציאה את הכספים מחשבונה בבנק במזומן והפקידה אותם לחשבונו, מה גם שהמדובר בסכום לא מבוטל של 300 אלף שקל... לא סביר בעיני שהנתבע החזיק כמה ימים כסף 'בשקית' (כפי שטען בחקירתו) והכול מתוך חשש שינסו לעקל את הכספים. גם מכאן אני מסיקה שהכספים במזומן בחשבונו של הנתבע היו פרי של הפקדות שכר טרחה".
בחקירתו בבית המשפט אישר עורך הדין כי העביר חצי מיליון שקל לחשבון הבנק של אימו, לאחר שקיבל איומים מבת הזוג שלו כי תעקל את כל כספו. אבל את השופטת גליק כל זה לא עניין והיא הסיקה לאחר "עיון בכל החקירה בנושא מעלה תהיה שמא סכום זה כולל סכום נוסף של כ-290 אלף שקל כפי שטוען הנתבע, ושמא לא כפי שטוענת התובעת, אך אין ספק שבידי הנתבע כספים רבים ואין הדבר סביר בעיני שמתנות מאמו בסכומים כה גבוהים ניתנו במזומן. בדיקה מעמיקה יותר של חשבונות ודוחות הנתבע מצביעה על כך כי בשנת 2012, חרף הכנסה נטענת של 213,966 שקל (ומחזור של 380,730 שקל) יש הפקדות של 714,093 שקל", קבע בית המשפט למשפחה.
הואיל ולא היה בפי עורך הדין הסבר המניח את הדעת לפער שבין הצהרותיו המדווחות לבין ההפקדות לחשבונו, פסקה השופטת גליק כי "הכנסותיו של הנתבע גבוהות מאלה שטען להן, ואני מעריכה את הכנסת הנתבע בסכום חודשי שלא יפחת מ-12 אלף שקל (נטו) לחודש, היינו לפחות כפל ההכנסה לה טען בהרצאת הפרטים הנסמכת להגנתו".
מוצרי טיפוח לילד פחות מגיל 10?!
אבל מסתבר שגם האימא של הילדים לא בחלה בשיטות הסתרה משלה באשר ליכולת השתכרותה. בכתב התביעה למזונות טענה כי הכנסתה עומדת על סך 5,600 שקל לחודש בלבד, לא צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה הרצאת פרטים בניגוד להחלטת בית המשפט – אבל ניתן לראות מתלושי משכורתה כי הכנסתה בחודש דצמבר 2012 עומדת על סך כ-6,300 שקל נטו לחודש, ויש חודשים שההכנסה אף גבוהה מכך. למרות שלאֵם גם הכנסה משכר הדירה בגין השכרת דירתה בלוד בסך 2,100 שקל בחודש, קבעה השופטת גליק כי הכנסתה של האם עומדת על סך של כ-6,500 שקל נטו לחודש.
"איני סבורה ששופט היושב בדין צריך לחשב חישובים מתוך תלושי שכר, לחבר, לחסר, לחלק", פסקה עקרונית השופטת גליק. "לו היו הצדדים מגישים, כפי שנדרשו, הרצאת פרטים מעודכנת וממולאת כדין, אין ספק שהתחשיב הנערך בפסק הדין היה נוח יותר, וחבל שהצדדים אינם מצייתים להוראות בית המשפט".
עם זאת, בבחינת צורכי הילדים ציינה השופטת גליק כי האם הפריזה בסכומים הנדרשים כביכול לצורכי הילדים עבור כלכלה ומזון, ביגוד והנעלה, מוצרי טיפוח והיגיינה, מספרה, הוצאות חינוך וצהרון ועוד. "לא ברור לי מדוע יש לפסוק עבור קטין שגילו פחות מ-10 שנים בכלל סכום עבור 'טיפוח'", תמהה בצדק השופטת גליק, ופסקה כי "בהעדר תמיכה בפריט נתבע זה איני פוסקת מאום".
האב, עורך הדין, אף חויב לשלם את ההוצאות המשפטיות של האם, לרבות שכר טרחת עורך דינה, בסך 20 אלף שקל.
