חדשות

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין דחה ערעור של ועדת האתיקה הארצית ואישר את זיכויים של עורכי הדין ראפי מסאלחה ולימור גל ציטיאט מעבירות של הפסקת טיפול שלא כדין, הפרת חובות עורך דין, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופגיעה בכבוד המקצוע

עורכי הדין ראפי מסאלחה ולימור גל-ציטיאט קיבלו על עצמם לייצג נאשם בעבירת מעשה מגונה, בבית משפט השלום בקרית גת. עורכי הדין הופיעו בדיוני המעצר שנערכו בעניינו, אך לא הגיעו לישיבת ההקראה ולישיבת ההוכחות. לישיבת ההקראה הגיע מתמחה ממשרד עורכי הדין ג'יג'יני אשר כפר באשמה. מאוחר יותר התברר כי במועד ישיבת ההקראה טרם הוכרה התמחותו של המתמחה.

בעקבות זאת שני עורכי הדין הואשמו בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, פגיעה בכבוד המקצוע, הפרת חובות עורך דין והפסקת טיפול שלא כדין.  השניים טענו בתום פרשת הקובל כי יש לזכותם בשל העדר הוכחה לכאורה של אשמתם.

בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז צפון קיבל את טענת "אין להשיב על אשמה" וזיכה את עורכי הדין מכל העבירות שיוחסו להם בקובלנה האתית. בית הדין המשמעתי קבע כי "התנהלותם של המשיבים אירעה מחמת תקלה או טעות בתום לב ולא מתוך כוונת זלזול בבית המשפט ולפיכך הרשעתם בנסיבות אלו תעמוד בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית".

לשכת עורכי הדין וועדת האתיקה הארצית ערערו על ההחלטה וטענו כי "נימוקים אלו יש בהם לכל היותר להוות שיקולים לעניין גזר הדין ואולם אין בהם כדי להביא לזיכוי". כמו כן, נטען כי השניים זוכו מנימוקים שהם נימוקי הגנה מובהקים עוד לפני שהביאו את ראיותיהם.

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין העלה בשבט הביקורת את החלטת בית הדין המחוזי של הלשכה לדחות את הקובלנה מבלי לשמוע את נימוקי ההגנה, וציין כי "בית דין קמא צדק כאשר קבע בפסק הדין כי לא כל מקרה של אי-התייצבות עולה כדי עבירה אתית וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, ואולם דומה כי במקרה דנן הקדים בית דין קמא לזכות את המשיבים עוד בטרם בחן את נסיבות אי-התייצבותם. ייתכן כי לאחר שהייתה נפרשת בפני בית דין קמא מסכת ראיות המשיבים, הוא היה מגיע למסקנה דומה, ואולם בטרם נשמעה זו בפניו לא ניתן להשתית את הזיכוי על הנימוקים שעמדו בבסיס פסק הדין".

עם זאת, בית הדין הארצי החליט לזכות את שני עורכי הדין מנימוקים אחרים. בית הדין המחוזי דחה את הטענה המקדמית של שני עורכי הדין, לפיה ייפוי הכוח שניתן להם בתיק יוחד אך ורק לשלב המעצר ולא להליך הפלילי כולו. בית הדין הארצי לעומת זאת קיבל את הטענה הזו, וקבע כי "יפויי הכוח למשיבים הוגבל לייצוג הנאשם במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים ולא לייצוג במסגרת התיק הפלילי העיקרי". לכן בית הדין הארצי קבע כי "משלא חלה על המשיבים החובה להתייצב לדיונים שנערכו בעניינו של הנאשם הרי שיש לזכותם מכל העבירות אשר יוחסו להם בכתב הקובלנה".

נמנעה תוצאה אבסורדית

עו"ד גיא פלנטר, שייצג בפרשה את עורכת הדין לימור גל-ציטיאט, מסר בתגובה לפורטל חדשות תקדין: "אנו מברכים על החלטתו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין להותיר את הזיכוי על כנו ולדחות את ערעורה של ועדת האתיקה הארצית. חשיבותו המרכזית של פסק הדין בכך שתיקן החלטה של בית הדין המחוזי, העלולה היתה לשנות לרעה את פני הליטיגציה הפלילית בכך שתוביל למצב לא מתקבל על הדעת שבו עו"ד שקיבל ייפוי כוח רק לייצוג בהליכי מעצר ושחרור בערובה, עוד בטרם הוקרא כתב האישום, יוותר כבול בייצוג גם בתיק העיקרי, עד תום ההליכים, אלא אם ישוחרר על ידי בית המשפט".

עוה"ד פלנטר הוסיף כי "תיקון פרשנות סעיף 17(א) לחסד"פ בידי בית הדין הארצי חשוב בפרט משום שאימוץ הפרשנות של בית הדין המחוזי היה מוביל לתוצאה אבסורדית, לפיה לא די ברישום הגבלה מפורשת בייפוי כוח שהייצוג הוא 'בעניין בקשה למעצר עד תום ההליכים', ועורך הדין שהוסמך לייצוג בנוגע להליך המעצר – כבול גם לייצג בכל העניינים המפורטים בהרשאות המצויות בנוסח הסטנדרטי של ייפוי הכוח, כמו: רישום פטנט, הליכי הוצאה לפועל או הליכים בלשכת רישום המקרקעין".

(תיק בד"א 38/13)