בדעת רוב נדירה: דיינים מבאר-שבע חייבו אישה להחזיר לגרוש שלה 20 אלף שקל מדמי המזונות ששילם לה במשך כשבע שנים עבור בנה, לאחר שהתברר בבדיקות רפואיות ומדעיות שהאיש אינו אביו הביולוגי של הילד. הדיינים נחלקו לשלוש דעות קוטביות: פטורה לחלוטין מהשבת התשלומים, תחזיר לו את מלוא התשלום של כ-40 אלף שקל, או שתחזיר רק מחצית וגם תישא בהוצאות בסך 7,500 שקל
בית הדין הרבני בבאר שבע חייב את האישה להחזיר לגרוש סך של 20 אלף שקל מדמי המזונות ששילם לה במשך כשבע שנים עבור בנה, לאחר שהתברר מעל לכל ספק שהאיש אינו אביו של הילד.
הדיינים גדעון שריון, ציון לוז-אילוז ומאיר כהנא נחלקו לשלוש דעות קוטביות: לדעת אחד מהם, יש לחייב את האישה בהשבת מלוא התשלום ששולם על ידי הבעל לביטוח הלאומי בכ-40 אלף שקל. לדעה שנייה, יש לפטור את האישה לחלוטין מהשבת התשלום, ולדעה שלישית, יש לחייב את האישה להשיב לאיש סך של 20 אלף שקל, שזהו כמחצית הסכום ששילם האיש לאישה.
לכן בית הדין הרבני פסק ברוב דעות שעל האישה להשיב לאיש סך של 20 אלף שקל, שישולמו לו בחמישה תשלומים חודשיים שווים של 4,000 שקל כל תשלום. הדיינים אף חייבו את האישה בהוצאות משפט שנגרמו לאיש, בסך של 7,500 שקל בתוך חודש ימים ממתן החלטתם.
ספירת הזרע 0
בתאריך 13.05.04 הכיר האיש בפני בית הדין הרבני בהריונה של האישה, שההיריון ממנו, והתחייב לראות בוולד שייוולד בנו לכל דבר ועניין. הכרת האבהות נערכה לצורך היתר הנישואין של הצדדים זה לזה, כמקובל.
כחודש לאחר מכן, הצדדים התחתנו, ובשלהי שנת 2004 נולד הבן, שאף נקרא על שם אביו של האיש ששימש כסנדק בברית המילה. לא חלפה שנה והצדדים התגרשו, לאחר שחתמו על הסכם גירושין, במסגרתו התחייב האיש לשלם למזונות הילד סך של 1,500 שקל מדי חודש בחודשו.
התשלום בוצע דרך המוסד לביטוח לאומי עד לשלב מסוים שבו הפסיק האיש לשלם לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי המשיך להעביר את דמי המזונות לאימו של התינוק, וזקף את התשלום כחוב על שמו של האיש.
במהלך מעקב רפואי שביצע האיש עקב מחלה שפקדה אותו בנערותו, שכללה טיפולים כימותרפיים, הוא קיבל חוות דעת רפואית מספטמבר 2010 שבה נאמר שהאיש אינו יכול להוליד כבר מאז הטיפולים הכימותרפיים שאותם עבר בנערותו. בממצאים נחשף כי ספירת הזרע שלו היא אפס.
בעקבות חוות דעת רפואית זו הגיש האיש תביעה לביטול פסק הדין למזונות והשבת תשלומי המזונות שניתנו על ידו. האישה השיבה לתביעה בטענה שהאיש הוא אביו של הקטין, ואין לה ספק בכך. במהלך הדיונים בבית הדין הרבני הוחלט על שליחת הצדדים לבדיקת רקמות, משום שאין חשש הלכתי להפיכת הבן לממזר. הצדדים ביצעו את הבדיקה וממצאיה הומצאו לדיינים באפריל 2013, ובהם נשללה לחלוטין אבהותו של האיש על הילד. הצדדים הוזמנו לבית הדין להשמיע את תגובותיהם לממצאים המרעישים.
האיש חזר על תביעתו והוסיף על תביעתו דרישה לתשלום הוצאות משפט משום שהאישה התחמקה ביודעין מלהודות שהקטין אינו בנו של האיש. האישה הודתה שהיו לה יחסי אישות עם אדם אחר במקביל לאיש, ולאור הממצאים היא כיום יודעת מיהו אביו של הקטין ואיננו האיש ששילם לה מזונות כשבע שנים. בתגובתה הצהירה האישה שהיא יודעת שהתשלומים שולמו לה בטעות והייתה משיבה אותם, אבל אין לה כסף להשיבם.
הורווח לה ממון
בתגובה לממצאים המדעיים, החליט הרכב הדיינים לבטל למפרע את פסק הדין למזונות שניתן בעניינם של הצדדים בשנת 2005. במסגרת דיון הלכתי מעמיק ונרחב הכריעו הדיינים בתביעת האיש להשיב את תשלומי המזונות מהאישה בהתבסס על שלוש עילות משפטיות שונות:
העילה הראשונה היא תשלום בטעות: אדם שבטעות שילם לחברו תשלום שאינו מגיע לו רשאי לתבוע את החזרת התשלום.
העילה השנייה במישור דיני נזיקין: האישה בדרישתה מהאיש לשלם מזונות לקטין – כאשר ברור שהאיש לא היה משלם מרצונו אלמלא דרישתה של האישה – שהובילה לתשלום בפועל גרמה לו נזק ישיר.
העילה השלישית, אלמלא התשלום של האיש, יש להניח בוודאות שהאישה לא הייתה משליכה את התינוק מעל פניה, אלא הייתה זנה ומפרנסת אותו מכספה – וכפי שתעשה בפועל מהיום ואילך – ואם כן, תשלום המזונות ששילם האיש בפועל גרם לה להרוויח ממון, כלומר נחסכו ממנה הוצאות עבור המזונות של הילד. במצב שכזה חייב המרוויח לשלם את מה שנחסך לו על ידי ההוצאה של אדם אחר. עילה משפטית זו קרואה בלשון פוסקי המשפט העברי "משתרשי ליה" (הורווח לו ממון).
תביעת שקר
את פסק הדין המרכזי והמנומק הלכתית כתב הדיין לוז־אילוז, ודעתו היא שהתקבלה לבסוף בדעת רוב.
"אני בדעה שכאשר מכיר האב באבהותו על העובר, הקבלה היא התחייבות מוחלטת גם במצב של ספק", פסק מנגד הדיין שריון. "שהרי אין אדם יודע בבירור שהוא בנו, ועם כל זה הוא מקבל עליו לזונו בכל אופן. וכל זה מתוך רצונו לישא את האישה ומתוך מחשבה שהוא בנו אף על פי שהוא בספק. אולם ברור כאשר נפרדו הצדדים ונערכה בדיקה, שהיא סטטיסטית, שאינו בנו, שבוודאי שמאותה שעה של הבירור אין כוונה להתחייב, ובפרט שלא ראה את הבן תקופה ארוכה".
לכן, לדעתו של הדיין שריון, כל תשלומי המזונות שחויב האיש קודם בדיקת הרקמות, יעמדו במקומם, ואילו תשלומי המזונות שלאחר הבדיקה ששללה את אבהותו, לא יחולו על האיש, והביטוח הלאומי ינהג באופן החיוב על פי הנהלים הקיימים אצלו.
מנגד, סבר הדיין כהנא כי "מדובר על גזל גמור". שכן, "האישה במקרה שלנו גם תבעה את הכסף בתביעה שקרית וגם קיבלה אותו לידיה. אילו האישה רק תבעה ובכך גרמה לבעל לשלם למישהו אחר – ייתכן שהיינו נדרשים לדין 'גרמי'. אילו תבע מישהו אחר והאישה רק קיבלה את הכסף – ייתכן שהיינו נדרשים לדין 'משתרשי'. אך כאן המהלך כולו בוצע על ידי האישה, ויש לחייבה בהשבת הסכום כולו מדין גזל", קבע נחרצות הדיין כהנא.
הוא גם הוסיף כי "הטיעון שהבעל שילם את הכסף לילד ולא לאשה, גם הוא אינו מתאים לנושא הנדון, מכיוון שהתובע כלל אינו אביו של הילד! מדובר בתביעת שקר, אשר גם אם כותרתה היא 'מזונות ילדים', אין להאשים את הילד בכך שאימו מתנהגת שלא כשורה, ותובעת בשמו תביעות שקר מאנשים זרים. לעניין זה האישה היא ככל אדם שיגיש תביעה בשם אדם אחר באמצעות ייפוי-כוח מזויף. האם נוכל לומר שעל הנפגע לחזר אחר האדם שבשמו הוגשו התביעות?", תמה הדיין כהנא.
הביטוח הלאומי כבר יפצה על השאר
הדיינים הדגישו בפסק דינם כי נימוקי פסק הדין אינם מתייחסים לפרק הזמן שבו האיש לא שילם בפועל את דמי המזונות, ודמי המזונות שולמו בפועל לאישה דרך הביטוח הלאומי ונזקפו עליו כחוב בביטוח הלאומי. "באשר לתקופה זו אין ספק שאין מקום לחייבו", פסקו הדיינים, ו"החוב שקיים כיום לתובע במל"ל עקב פסק הדין הנ"ל יטופל כפי המקובל, בנהלים של המל"ל במצבים שכאלו".
