השופטת נאוה בן-אור דחתה אמנם תובענה ייצוגית של נכה שנאלץ לשלם על מקום חניה בחניון ספרא הפרטי רק כי נאלץ לקבל שירות מהעירייה, אולם קבעה כי תוצאת פסק דינה מטרידה ועל עיריית ירושלים להסדיר לאלתר מקומות חניה לנכים שנאלצים לקבל שירות במשרדיה. חרף דחיית הייצוגית, העירייה אף חויבה בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל
בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה על הסף תובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית ירושלים בעילה של הפרת חוק החניה לנכים.
ארנון זליגר נכה צה"ל המחזיק בתג נכה הגיע מספר פעמים למשרדי עיריית ירושלים לקבלת שירות ונאלץ לחנות בתשלום בחניון הסמוך, הקרוי "חניון ספרא", מכיוון שמקומות החניה המיועדים לנכים המצויים בסמוך למשרדי העירייה היו תפוסים. החוק מאפשר למחזיק בתג נכה לחנות את רכבו חינם במקום חניה מוסדר, ובחלק מהמקרים אף ניתן לחנות במקום אסור.
זליגר טען בתובענה הייצוגית שהגיש נגד עיריית ירושלים כי החנייה המוסדרת לאורך הרחובות הסובבים את משרדי העירייה רחוקה מדי עבורו או מצויה במקום שאינו מישורי. הואיל ונכותו מקשה עליו על הליכה, אינו יכול לנצל מקומות חניה אלה. מפעילי חניון ספרא מאפשרים לנכה המתנייד בכיסא גלגלים לחנות במקום ללא תשלום למשך שעתיים, אולם יתר הנכים נאלצים לשלם עבור החניה.
במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, זליגר ביקש מבית המשפט להורות לעיריית ירושלים לפצות אותו עבור תשלומי החניה שנאלץ לשלם כאשר היה עליו להגיע למשרדיה, להורות לעירייה להפסיק לגבות דמי חניה מאנשים עם מוגבלות המגיעים אליה, ולהורות לעירייה לפרסם בברור בתוך חניון ספרא את זכאותם של אנשים בעלי מוגבלויות לחנות ללא תשלום. זליגר ביסס את בקשתו על סעיף לחוק התובענות הייצוגיות המאפשר הגשת תביעה ייצוגית נגד רשות "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".
תוצאת פסק הדין אינה נוחה לבית המשפט
אך בית המשפט נאלץ לדחות את הבקשה של בעל המוגבלות על הסף, מכיוון שחניון ספרא הוא מקום חניה פרטי והתשלום שניתן למפעיל החניון אינו נגבה עבור העירייה. "המסקנה הבלתי נמנעת היא שהתשלום הנגבה עבור חניה בחניון ספרא אינו בבחינת מס, אגרה או תשלום חובה אחר הנגבה על ידי רשות שלא כדין", פסקה השופטת נאוה בן-אור, שכאמור דחתה את התביעה, אך ציינה כי "תוצאה זו אינה נוחה".
השופטת בן אור ציינה שהחוק מחייב מקום ציבורי לשלם עבור חניה לאדם עם מוגבלות "כאשר הגישה היחידה למקום זה היא דרך חניה במקום ציבורי הכרוכה בתשלום, וכאשר נדרש לאותו אדם מקום חניה. התמונה שהצטיירה בעיני היא שהעירייה רחוקה מלקיים הוראת חוק זו", קבעה השופטת בן-אור. חלק ניכר ממקומות החנייה המוסדרים שבקרבת העירייה אינם עשויים לשמש נכים המתקשים בהליכה. חלקם מרוחקים למעלה מ-100 מטר ממשרדי העירייה, חלקם יוצרים קושי בשל המבנה הטופוגרפי של העיר.
השופטת בן-אור ציינה כי "ההפניה לחניון במגרש הרוסים, שהמומחה מטעם העירייה הצביע עליו כעל אופציית חנייה ראויה, אינה מתקבלת על הדעת, שכן המדובר בחניון למורשים הנפתח לשימוש הקהל הרחב רק החל מהשעה 15:00, היינו לאחר שמסתיימים או עומדים להסתיים שירותי קבלת הקהל בעירייה".
יתרה מזאת, נקבע כי "חלק משמעותי ממקומות החניה שבחניון מגרש הרוסים נמצא במרחק העולה על 100 מטר ממשרדי העירייה, וממילא אינו נגיש לנכים. ועל כל אלה יש להוסיף כי המדובר במקומות חנייה המצויים במרכז העיר, ולכן הביקוש להם רב. מכאן שניתן להניח כי במרבית המקרים יתקשה נכה למצוא מקום חניה מוסדר בו הוא יכול לחנות חינם אין כסף, במרחק הליכה סביר ממשרדי העירייה. גם ההצעה להשתמש בשירותי הרכבת הקלה אינה הצעה המהווה פתרון ראוי. קו הרכבת הקלה מוגבל ואינו משרת את כל חלקי העיר. ההגעה אליו מחייבת עשיית שימוש בתחבורה ציבורית נוספת, אשר אנשים עם מוגבלויות כאלה ואחרות יתקשו עד מאוד לנצלה, ודאי כשהדבר כרוך במעבר מכלי תחבורה אחד למשנהו".
בית המשפט קבע שזליגר הציג בבקשתו סוגיה בעלת חשיבות ציבורית רבה, ולכן פסק לטובתו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל, למרות שהבקשה נדחתה על הסף.
