מנהל המרכז המוזיקלי במעלות תרשיחא כינה את בני קדם בשלל התבטאויות גזעניות, על העדפתו את המוזיקה הגרמנית הקלאסית, תוך שימוש סר טעם בשואה ורתימתה להתנגחות בו. השופטת אביטל רימון-קפלן: מקרה חריג של העסקה פוגענית
המרכז הקהילתי במעלות תרשיחא יפצה את המוזיקאי בני קדם, שהועסק במתנ"ס, בסך של 10,000 שקל על עוגמת הנפש שהוסבה לו בשל התנהגותו של מנהל המרכז המוזיקלי במתנ"ס, בצלאל דהן. כך פסק בית הדין לעבודה בחיפה, לצד חיובים אחרים על פגיעה בזכויותיו הסוציאליות.
"אליטיסט"
קדם, שלמד מוזיקה בקלן שבגרמניה, טען כי בכל תקופת עבודתו הוא סבל מגישתו הגזענית של דהן וסלידתו מתרבות המערב בכלל וממוזיקה קלאסית בפרט. לטענתו, דהן התבטא כלפיו בביטויים פוגעניים ביחס למוצאו האשכנזי, ונהג ב"העדפה מתקנת" למוזיקה האנדלוסית בהפניית משאבים למוזיקה זו על חשבון המוזיקה הקלאסית. גם במישור האישי, טען קדם, כי דהן נהג להאשים אותו שהוא "אשכנזי מתנשא", "אליטיסט", ובביטוים דומים.
מנהל המרכז המוזיקלי שלח לקדם מכתב לאחר שזה כבר סיים את עבודתו, והתייחס אליו כמי שמייצג את התרבות הגרמנית. דהן ביטא את סלידתו מתרבות זו, לנוכח שואת יהודי אירופה, וכתב, בין היתר: "איך אתה חי עם זה שהנך ספוג תרבות וערכים גרמניים? איך אתה מסביר לאותם מיליונים של יהודים שאתה יליד הארץ הזו ששירת בצה"ל (נכון בתפקיד שלא תורם כלום) יורד לגרמניה וסופג לתוך עצמותיו את המהות הגרמנית? אם אתה ישן טוב בלילות בני? אני בכל אופן לא ישן טוב".
דהן כתב לקדם בהמשך מכתבו: "נדרתי נדר שכל זמן שעדיין רוח באפי לא יכנס מוצר גרמני לביתי, לא ארכוש מוצר גרמני, לא אחנך את ילדיי או תלמידיי על המוזיקה תוצרת גרמניה. זה המעט שאני יכול לעשות למען שישה מיליון נשים, זקנים וטף. אני מניח שהנושא הזה לא מטריד אותך. והנה לך תובנה – בהביטי לאחור, לאורך אותם חמישה חודשים (לא שבעה כפי שאתה כותב) אני מתחיל להבין את התנהגותך, תגובותיך וכולי משתאה, איך ספגת את ערכי הגרמנים".
דהן סיים את מכתבו בצירוף תמונות של ילדים ממחנות ההשמדה, תוך שהוא כותב לקדם: "היכולת שלך להשתמש באנשים לשם 'הרס' היא נדירה במיוחד, וראויה ללמידה בבתי ספר למינהל".
חריגה מכל נורמה מוכרת
השופטת אביטל רימון-קפלן קבעה בפסק דינה כי "התבטאויותיו של דהן כלפי קדם, הן כה חריגות עד שהן עולות כדי העסקה פוגענית ממש, ולכן אנו סבורים כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש מקום לפצות את העובד בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעטיין".
בפסק הדין נקבע כי "מעבר לשימוש סר-הטעם בשואה ורתימת השואה בצורה מעוררת דחיה לצורך התנגחות בתובע, התבטאויות אלו של דהן כלפי התובע חורגות מכל נורמה מוכרת ביחסי עובד ומעביד, לא כל שכן מעביד שהוא גוף דו-מהותי. אם כך התבטא דהן כלפי התובע בכתב ולאחר סיום יחסי העבודה, נקל לשער כיצד התבטא כלפיו בעל-פה, במשך תקופת העבודה".
השופטת רימון-קפלן ציינה בפסק הדין ש"גם (אם) העדפה מוזיקלית כזו או אחרת או חילוקי דעות מקצועיים באשר למתן עדיפות לסוג מוזיקה כזה או אחר, אינם עולים כדי העסקה פוגענית, הרי שהתבטאויות כלפי עובד, כאשר הן חורגות מהמקובל, בהחלט יכולות להגיע כדי העסקה פוגענית", שכן "סביבת עבודה פוגענית אינה מתמצית במעשים, ויש והתבטאויות קשות של מעביד כלפי עובדיו יהוו סביבה פוגענית לא פחות".
חוסר תום לב
לצד הפיצוי על עוגמת הנפש, בית הדין פסק לקדם פיצוי גם על ניהול משא ומתן לכריתת חוזה בחוסר תום לב ועל הפרת חובת השימוע. בכך קיבל בית הדין לעבודה את טענותיה של ב"כ של קדם, עו"ד נאווה פינצ'וק-אלכסנדר. שכן, קדם חתם עם המתנ"ס על הסכם שהוא יועסק לתקופת ניסיון של חצי שנה, כשבתום התקופה יוחלט האם להמשיך את העסקתו – למרות שהמתנ"ס לא התכוון מלכתחילה להעסיק את העובד מעבר לתקופה זו, ולא היה לו תקן ותקציב לכך. קדם פוטר ללא הליך שימוע, ובית הדין לעבודה קבע כי חוזה העסקתו הופר בחוסר תום לב.
על המעסיק הציבורי חלות חובות תום לב מוגברות בעת נקיטת הליכי פיטורים כלפי עובדיו, קבע בית הדין לעבודה. ואף כי קדם היה מלכתחילה עובד בחוזה לתקופה קצובה שהסתיימה, אין בכך כדי לפטור את המעביד מחובת השימוע בטרם יוחלט על אי-הארכת החוזה.
בית המשפט פסק לקדם 10,000 שקל בגין ניהול משא ומתן לכריתת חוזה בחוסר תום לב, 7,200 שקל בגין הפרת חובת השימוע ועוד 10,000 שקל בשל עוגמת נפש בשל ההתנהגות של מנהל המרכז המוזיקלי. בנוסף, המתנ"ס ישלם לקדם משכורת חודש אוגוסט 2008 בסך 7,200 שקל ויפצה אותו על אי-ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 2,592 שקל ברוטו. המתנ"ס גם חויב בכיסוי הוצאות המשפט של קדם בסך של 3,500 שקל.
