השופטת מרים נאור קבעה שעוה"ד אליעזר אבני הגיש בקשת סרק, לאחר שמשך את ערעורו לביהמ"ש המחוזי, ואינו מגלה עילה למשפט חוזר על גניבת עשרות אלפי שקלים מהלקוחות וזיוף חתימתם על ייפוי כוח
המשנָה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור,
דחתה את בקשתו של אליעזר אבני לערוך לו משפט חוזר על הרשעתו בעבירות של גניבה בידי
מורשה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושימוש במסמך מזויף – לאחר שנקבע כי גנב
עשרות אלפי שקלים משתי לקוחות, במסגרת תפקידו כעורך דין. השופטת נאור פסקה כי
מדובר בבקשת סרק, שמוטב היה לו לאבני שלא להגישה, וחייבה אותו לשלם לאוצר המדינה
הוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל.
אבני הורשע ונכנס מאחורי סורג ובריח למשך תשעה
חודשי מאסר על כך שבשנת 1999, במסגרת תפקידו כעורך דין, הוא קיבל מהלקוחה מרגלית
נגר סך של 20 אלף שקל כדי להפקיד אגרות לבית משפט השלום במסגרת הליכים אזרחיים
שניהל בשמה נגד עיריית חולון. אבני הפקיד בקופת בית המשפט סך של 2,051 שקל בלבד,
ואת היתרה שלשל לכיסו. הוא גם קיבל עוד 10 אלף שקל מנגר, עבור הפקדת ערבות לבית
המשפט המחוזי במסגרת הליך ערעור, אבל כאשר הערבות הוחזרה לידי אבני הוא שלשל את
הכסף לכיסו ולא החזירו לנגר.
אישום אחר שבו הורשע אבני על כך שב-2001 הוא
קיבל סך של 5,600 שקל מחייבת בשם ז'קלין חולי כדי לכסות את חובותיה לזוכה רומן
אברמינוב. עוה"ד אבני ייצג את חולי בעבר במסגרת עבודתו במשרד עורכי-דין, אולם
מועד קבלת הכספים ממנה היה לאחר שסיים את עבודתו באותו משרד. במקום להעביר את
הסכום לזוכה, שלשל עוה"ד אבני את הסכום לכיסו, וכדי שיוכל לבצע פעולות בתיק
ההוצאה לפועל אף שאינו מייצג עוד את הזוכה – הוא גם זייף ייפוי כוח חתום על ידי
הזוכה.
אבני גם הואשם בכך שקיבל 10 אלף שקל מהלקוחה
אורה לוי, כדי שיפקיד את הסכום בתיק בית המשפט לכיסוי חובה של הלקוחה, אבל במקום
להפקיד את הסכום הוא שלשל גם אותו לכיסו.
"קיזזתי שכר
טרחה"
עוה"ד אבני כפר במיוחס לו, וטען כי שלשול
הכספים לכיסו נעשה כדי לקזז עם שכר טרחה שהגיע לו מלקוחותיו ומהמשרד שבו עבד: לגבי
כספיה של נגר טען המבקש כי היתה חייבת לו שכר טרחה, לגבי המשרד טען המבקש כי ערך
עם יצחק חאלו, שעבד במשרד, הסכם קיזוז כספים שהמשרד חייב לו. ואילו בעניינה של
הלקוחה לוי טען אבני כי פעל כדין ובמסגרת הייצוג הנאות, וללא כוונה לגנוב את כספה.
בית משפט השלום העדיף את גרסת הפרקליטות, וציין
כי גרסתו של עוה"ד אבני דחוקה, רוויה סתירות ואינה ראויה לכל אמון. השופט
הרשיע את אבני בעבירות המיוחסות לו, פרט למעשה הגניבה מהלקוחה לוי, שלגביו נקבע כי
חרף התחושות הקשות על התנהלותו של עוה"ד אבני בפרשה – קיים ספק בשאלה האם
התכוון לגנוב את כספה של לוי, והוא זוכה מחמת הספק מהעבירה של גניבה בידי מורשה.
בית המשפט גזר על עוה"ד אבני עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר
על תנאי, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים, פיצוי למתלוננות נגר
וחולי בסך כולל של 33,600 שקל, וקנס בסך 8,000 שקל.
עוה"ד אבני ערער על גזר הדין לבית המשפט
המחוזי, אבל בדיון בעל-פה קיבל את המלצת השופטים לחזור בו מהערעור מהטעמים שהעלו
בפניו: חומרת האישומים בהם הורשע, הפגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובמקצוע עריכת הדין.
לא נגרם עיוות דין
למי שמודה
חלפו כשנתיים לאחר משיכת הערעור, ועוה"ד
אבני הגיש בקשה לערוך לו משפט חוזר. לטענתו, ראיה מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש
יסודה בשקר, חשיפתה של ראיה חדשה עשויה הייתה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, וקיים
חשש ממשי שההרשעה גרמה לעיוות דין. שכן, לדבריו, עובד המשרד חאלו והלקוחה חולי עשו
יד אחת כנגדו כדי להפלילו ולזכות בכספי הזוכה בסך 5,600 שקל.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין התנגד
לעריכת משפט מחודש לאבני וקבע כי הבקשה אינה מגלה עילה לעריכתו של משפט חוזר.
השופטת נאור אימצה את עמדת היועמ"ש, ודחתה כאמור את הבקשה על הסף. "אין
מדובר בראיה חדשה שעשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו", פסקה השופטת נאור.
"לא הוכח גם כי נגרם למבקש כל עיוות דין. ממילא, הוא לא טוען בשום שלב כי לא
ביצע את העבירות המיוחסות לו, ואינו מכחיש כי שלשל כספים לכיסו או כי זייף את
החתימה על ייפוי הכוח".
"המקום ללבן את השגותיו של המבקש כנגד
הרשעתו והעונש שהושת עליו היה במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי. משבחר המבקש לוותר
על זכות זו, אין לו להלין אלא על עצמו", קבעה השופטת נאור במילים נוקבות
וחייבה את עוה"ד אבני לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 5,000 שקל.
