חדשות

סכסוך בין קונה למוכרת דירה חשף בפני השופט אריאל ברגנר התנהלות חמורה של עו"ד אפרים פרומוביץ מבאר-שבע על דיווח שקרי לרשויות המס וחשד כי שלשל לכיסו במרמה 85 אלף שקלים

במסגרת הליך אזרחי סטנדרטי שנידון לאחרונה בבית משפט השלום באשדוד, שבו תבעה מוכרת של דירה את הקונה ואת עו"ד אפרים פרומוביץ מבאר שבע, נחשפו שתי סוגיות חמורות שעורך הדין הוביל אליהן את הצדדים: התברר כי הדיווח שנמסר לרשויות המס הוא שקרי והתעורר חשש כי עורך הדין שלשל כספים לכיסו במרמה.

השופט אריאל ברגנר קבע בפסק דינו כי במישור מיסוי העסקה והדיווח לרשויות עולה כי מסמכי המכר אינם משקפים את המחיר הנכון של מכירת הדירה, ומכאן האפשרות כי הדיווח שנמסר לרשויות המס הוא שקרי. בית המשפט הזכיר כי ידם במעל היא הן התובעת (המוכרת), הן הנתבע 2 (הקונה) והן הנתבע 1 – שהוא עו"ד אשר היווה את הגורם המקצועי בעריכת העסקאות והמצוי תחת כללי התנהגות נוקשים וכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. מפסק הדין עולה כי כשערך את המסמכים למכירת הדירה, עוה"ד פרומוביץ נתן יד ואף הוביל את הצדדים ובמיוחד את המוכרת להתנהלות פסולה.

ואילו במישור הפלילי נפסק כי עולה חשש לשלשול כספים לכיס במרמה על ידי מי ששימש עו"ד בעיסקה. למרות שהדבר לא הוכח חד משמעית, המליץ בית המשפט לברר את הפרשה על ידי הגורמים המוסמכים לכך. השופט ברגנר הנחה את מזכירות בית המשפט להעביר לגורמים הרלוונטיים את פרטי החששות שעלו במהלך המשפט.

עורך הדין ביצע עוקץ

לטענת המוכרת, במהלך עריכת הסכם המכר של דירתה נקבע בין הצדדים כי התמורה עבור הדירה בסך של 330 אלף שקלים תשולם באופן שבו הקונה ישלם 245 אלף שקלים באופן הדרגתי והיתרה, צ'ק בסך של 85 אלף שקלים, תופקד בידי עו"ד בנאמנות. מאחר שהדירה אינה רשומה על שם המוכרת, סוכם כי הצ'ק יינתן לה כשתירשם הדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין וניתן יהיה לבצע את העברת הבעלות לקונה.

המוכרת טענה בתביעתה לבית משפט השלום באשדוד כי עוה"ד פרומוביץ והקונה שיתפו יחדיו פעולה בעוקץ שעשו לה, באופן שבו סירב עוה"ד לתת למוכרת את סך 85 אלף השקלים הנותרים וטען כי מעולם לא קיבל לידיו את היתרה. התובעת התייחסה בטענותיה לעובדה כי בהסכם צוין הסך של 245 אלף השקלים בעבור מכירת הדירה וטענה כי נאמר לה על ידי עוה"ד פרומוביץ כי הדבר מקובל לצורך תשלום מס רכישה נמוך.

מנגד, טענו להגנתם עוה"ד פרומוביץ והקונה כי בהסכם שנחתם צוין מפורשות כי סך התמורה בעבור הדירה הוא 245 אלף שקלים והוא שהועבר במלואו לתובעת. בפרט טען הקונה כי כל הסכמה אחרת בין הצדדים, באם הייתה, לא הובאה לידיעתו.

בית המשפט קיבל את התביעה במלואה, וחייב את עו"ד אפרים פרומוביץ וקונה הדירה דויד שחל לשלם למוכרת הדירה לידיה צנאני את מלוא סכום התביעה בסך של 95,603 שקלים.

ההקלטות יכולות לסתור הסכם בכתב

בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים לעניין סך התמורה בעבור הדירה על סמך הראיות שבפניו: בעוד שהמוכרת ביקשה לבסס את טענתה על הקלטות של שיחות טלפון שנערכו בינה לבין עוה"ד והקונה ועל המשמעויות הנגזרות מהן, טענו עוה"ד והקונה כי ההקלטות אינן קבילות ולא עומדות בשורה עם טענותיהם הנסמכות על הסכם המכר והדיווח לרשויות המס, כלומר המסמכים בכתב.

בית המשפט נדרש ראשית לשאלה האם ניתן לטעון טענות בע"פ כנגד תוכנו של הסכם בכתב וקבע כי הגם שסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמאנית קובע כי כנגד התחייבות בכתב ניתן לטעון רק על ידי מסמך בכתב, החריגה הפסיקה את העיקרון האמור וקבעה כי כדי שהחוטא לא ייצא נשכר, מותר להוכיח תרמית בראיה שבעל-פה ואף אם יש בראיה מסוג זה כדי לסתור מסמך בכתב. במקרה זה קבע בית המשפט כי בהקלטות יש משום אישור הן מפורש והן מכללא לקיומו של הצ'ק בסך 85 אלף השקלים, השנוי במחלוקת, ויש לקבלן כראיה.

השופט ברגנר הוסיף והתייחס למבחנים המנויים בפסיקה בעניין קבילותן ומשקלן של הקלטות, הבאים להבטיח כי המכשיר משקף אחת לאחת את שנאמר והוקלט, וכי לא נעשה טיפול פסול כדי לשנות את ההקלטה (ע"פ 869/81), וקבע כי בפרשה זו נוכח חוות דעת המומחה מטעם התובעת בעניין התמלול, ובהעדר כל חוות דעת נגדית אשר יש בה כדי להצביע על עילה לפסול בקלטות – יש לקבל את הקלטות ותמלולן כראיות קבילות.

בית המשפט ציין כי תמלול הקלטות תואם את ההקלטה במידה הנדרשת כדי להעיד על שנאמר בה וכי לאור הסתירות השונות בגרסאות הנתבעים לעניין קיומו של הצ'ק הנוסף בסך 85 אלף שקלים, אין מנוס מלהעדיף את גרסת המוכרת לפיה הופקד בידי עוה"ד בנאמנות צ'ק נוסף בעבור הדירה בסך המצוין וכי סך כל התמורה בעבור הדירה הוא 330 אלף שקלים.

לבסוף, נדרש בית המשפט גם לטענות החמורות העולות בפסק הדין לעניין המיסוי הנכון של עסקת המכר וקבע כי העתק מפסק הדין יועבר אל רשות המיסים והנהלת בתי המשפט. כן ציין כי ביחס להתנהלות עוה"ד, יועבר פסה"ד גם לבדיקת לשכת עורכי הדין. מעבר לכך, חייב בית המשפט את הנתבעים בהוצאות משפט בסך של 25 אלף שקלים.

בפנייתנו לקבלת תגובתו של עוה"ד אפרים פרומוביץ, הוא ביקש שלא להגיב על פסק הדין.

(ת"א 22531-03-10)