במסגרת המאבק בתופעת "גזירת הקופון" של עורכי הדין בתובענות סרק ייצוגיות סירבה השופטת ענת ברון לפסוק שכר בבקשת הסתלקות מתביעה נגד זוגלובק, למרות הסכמת החברה, מחשש לפגיעה במוסד התובענה הייצוגית וגילגול ההוצאות על "הצרכן הקטן"
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשת הסתלקות בתובענה ייצוגית נגד זוגלובק וסירב לאשר את ההסדר שאליו הגיעו הצדדים כדי לא לתמרץ הגשת תביעות סרק.
השופטת ענת ברון כתבה בהחלטתה כי "בקשת ההסתלקות היא לכאורה אחת מיני רבות המגיעות לפתחו של בית המשפט בהסכמה ובכפוף לתשלום גמול ושכר טרחה – עוד טרם שנערך דיון בבקשת האישור; ולעתים אף טרם שהוגשה לה תשובה, כבענייננו. על פניו אין מניעה לאשר את ההסתלקות כמבוקש בבקשות אלה – שכן על פי רוב אכן אין טעם בהמשך ניהול ההליך, ומכל מקום ההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין בבקשת האישור. מאחר שתשלום הגמול ושכר הטרחה נעשה בהסכמה, ואינו גורע לכאורה מטובתה של הקבוצה, הנטייה היא להיעתר גם לעניין זה. ואולם יש לתת את הדעת לכך שנוכח ייחודו של המוסד הייצוגי – יש בהיענות לבקשות הסתלקות מעין אלה כדבר שבשגרה, דווקא משום פגיעה במוסד התובענה הייצוגית".
לפי החלטת השופטת ברון, לא אחת הבקשות לאישור ניהול תובענה ייצוגית נגד חברה צרכנית אף משמשות כאמצעי פסול להפעלת לחץ על הצד שכנגד להגיע להסדר כספי עם המבקש ובא הכוח המייצג כדי להסיר את האיום המרחף מעל ראשו. "להסדרים כאלה נודעת תוצאה שלילית מבחינה ציבורית", החליטה השופטת ברון, "כפי שנודעת לאישור תובענה בלתי ראויה כייצוגית: מדיניות מתגוננת יתר על המידה מצידם של הספקים ונותני השירותים הגדולים במשק, וגילגול ההוצאות על 'הצרכן הקטן' ".
צו הפיקוח "אמור להשתנות"
השופטת ברון דנה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד זוגלובק. במסגרת הבקשה נטען שהמוצר 'נקניקיות עוף' המיוצר על ידי זוגלובק משווק על ידה באריזה שאינה כוללת כיתוב כנדרש בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים. לטענת המבקש, דרור אביטל, היה על החברה לציין ליד שם המוצר את הכיתוב "בתוספת חלבון מן הצומח", בנוסף לסימון הרכיב ברשימת הרכיבים התזונתיים שבגב האריזה.
בנוסף נטען בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כי זוגלובק הוסיפה למוצר צבעי מאכל מסוג תמצית פפריקה, אדום סלק וקנתקסנטין, בניגוד להוראה גורפת בצו הפיקוח. בית המשפט התבקש להורות לזוגלובק להסיר את המוצר מהמדפים, לתקן את הליקויים ולסמן את מוצריה כדבעי. בנוסף התבקש פיצוי כספי בסך של כ-5 מיליון שקלים.
נציגי החברה הגיעו להסכמה עם התובע הייצוגי, במסגרתה החברה תשלם מבלי להודות בטענה כלשהי גמול של 1,000 שקלים למבקש ושכר טרחה בסך 44 אלף שקלים לעורך דינו. בבקשת ההסתלקות נכתב כי צו הפיקוח "אמור להשתנות, והדעת נותנת כי יותאם לנוהל הקיים כיום הלכה למעשה. באם לא ישתנה, המשיבה תשנה את הכיתוב על האריזות תוך 24 חודש מיום מתן החלטה המאשרת את ההסתלקות ודחיית התביעה".
"עמוסות לעייפה בסיסמאות ריקות מתוכן"
אך השופטת ברון דחתה כאמור את בקשת ההסתלקות חייבה את הצדדים להודיע לבית המשפט אם ברצונם להסתלק מבקשת האישור ללא פסיקת גמול ושכר טרחה או להמשיך בהליכים. "ברור כי לאחר הגשתה של בקשת האישור התברר כי מלכתחילה לא היה לה מקום – בהיעדר נזק לצרכנים ולנוכח שינוי בצו הפיקוח", כתבה השופטת ברון בהחלטתה. "פסיקת גמול ושכר טרחה בנסיבות אלה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות רצויה – באשר יש בו מתן תמריץ להגשתן של תביעות סרק; וכך בוודאי כאשר עסקינן בשכר בשיעור ניכר כבמקרה דנן. בהעדר סיכוי לבקשת האישור, החשש הוא שאין בהליך מאום מלבד הפעלת לחץ פסול על המשיבה להסכים לתשלום גמול ושכר טרחה כדי להסירו מסדר היום – ולכך לא ייתן בית משפט את ידו".
השופטת ברון הביעה ביקורת נוקבת על תצהיריהן של באות כוח המבקש, אשר "עמוסות לעייפה בסיסמאות ריקות מתוכן בנוגע לחדשנותה ולתרומתה הציבורית הניכרת של בקשת האישור שהוגשה על ידן. אלא שבקשות מסוגה של בקשת האישור דנן, שעניינן באופן הסימון התזונתי של מוצרים והתאמתן לתקן החל, מוגשות לבית המשפט חדשות לבקרים – ועל פניו אין בבקשת האישור דנן כל 'חדשנות' או 'ראשוניות' כנטען".
מעבר לכך, החליטה השופטת ברון כי "מידת החשיבות הציבורית שמעוררת בקשת האישור של התובענה הייצוגית היא מוגבלת ביותר, אם בכלל – וכך במיוחד לנוכח העובדה שהמבקש ובאות כוחו עצמם הצהירו במסגרת בקשת ההסתלקות כי לדידם לא נגרם לחברי הקבוצה כל נזק כתוצאה מאופן סימון המוצר על ידי המשיבה. ודוק: אם לא נגרם לצרכנים נזק כלשהו, לא ברור מה התועלת הגלומה בבקשת האישור כנטען על-ידי באות הכוח המייצגות. מנגד, ככל שאופן הסימון אמנם פוגע בצרכנים – כיצד זה מסכימות באות הכוח המייצגות למתן ארכה כה ממושכת למשיבה עד לשינוי הכיתוב על אריזת המוצר".
(ת"צ 26193-00-04)
