ביהמ"ש דחה עתירות נגד התיקון לחוק המפחית קצבה להורים שילדיהם לא קיבלו את החיסון המרובע הניתן בגיל שנה, וקבע כי תכלית החוק – השמירה על בריאות הציבור – מצדיקה את הפגיעה בשוויון
בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה שלוש עתירות נגד תיקון לחוק הביטוח הלאומי המורה על הפחתת קצבאות הילדים הניתנות עבור ילדים שלא קיבלו את החיסון MMRV – החיסון ה"מרובע" הניתן לתינוקות בגיל שנה נגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח. השופטת עדנה ארבל קבעה כי אף שהתיקון לחוק פוגע בשוויון, פגיעה זו עומדת במבחני המידתיות והתכלית הראויה, שכן היא נועדה לשרת גם את האינטרס של כלל האוכלוסייה בישראל.
לטענת העותרים, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל עדאלה, המועצה לשלום הילד והעמודה למידע על החיסונים, התיקון לחוק פוגע בילדים ובזכויותיהם החוקתיות, ובעיקר בילדים למשפחות עניות שייאלצו לוותר על הוצאות כספיות הכרחיות עבור גידולם והתפתחותם. בנוסף, פוגע התיקון בעיקרון השוויון שכן הוא יוצר הבחנה לא רלוונטית בין ילדים שחוסנו לילדים שלא חוסנו, וכן בין ילדים שיש להוריהם נגישות לשירותי רפואה מונעת לילדים שהמדינה לא דאגה עבורם לנגישות לשירותים אלו.
דילמת הטרמפיסט
לטענת מרכז עדאלה, עיקר הפגיעה תהיה באוכלוסייה הבדואית, ובפרט בילדי הכפרים הבלתי מוכרים, שבהם שיעור העוני גדול יותר והנגישות למרפאות אם וילד ולתחבורה ציבורית מוגבלת.
השופטת עדנה ארבל דחתה את העתירות וקבעה כי להחלטתו הפרטנית של כל הורה האם לחסן את ילדיו יש השפעה גם על כלל הציבור. זאת, כיוון ששיעור גבוה של מחוסנים בחברה הוא הדרך היחידה להבטיח את "חסינות העדר", המגנה על פרטים בציבור שלא התחסנו מסיבות מוצדקות, בהם תינוקות שטרם הגיעו לגיל מתן החיסון, קשישים שהמערכת החיסונית שלהם אינה מתפקדת ואוכלוסיות נוספות הנמצאות בסיכון. על כן, תופעה נרחבת מדי של "טרמפיסטים", הבוחרים שלא לחסן את ילדיהם בהנחה שחסינות העדר תגן עליהם ממחלות, עלולה לגרום לנזקים לציבור כולו.
השופטת ציינה כי העמדה המקובלת בעולם היא כי התועלת הנובעת מהחיסונים עולה לאין ערוך על הסיכון הטמון בהם, וזוהי גם נקודת המוצא לדיון בעתירות.
עוד קבעה השופטת ארבל כי הפחתת הקצבאות בסכום של 100-300 שקל אינה פוגעת בזכות לחיים בכבוד. זאת, בין היתר, לאור העובדה שרובה של ההפחתה למשפחות שאינן מחסנות את ילדיהן נעשית לאחר העלאה בסכום דומה של הקצבאות, כך שיש לראות בה אי הענקת הטבה ולא חיסור או שלילת הקצבה.
השופטת ארבל קבעה בנוסף כי התיקון לחוק במקרה זה אינו פוגע בזכות החוקתית לאוטונומיה או לאוטונומיה הורית, שכן הוא אינו יוצר חובה לחסן את הילדים ואף אינו מטיל סנקציה פלילית אל אי החיסון. עם זאת, לדעת השופטת, התיקון לחוק פוגע בזכות לשוויון של ילדים שהוריהם החליטו שלא לחסנם, אך פגיעה זו עומדת בתנאיה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
"הפגיעה בשוויון אינה שרירותית"
השופטת ארבל קבעה כי התכלית העומדת בבסיס התיקון לחוק, הנוגעת לטובת כלל הציבור, מצדיקה את הפגיעה בשוויון וכי הפגיעה היא מידתית. "נדמה כי מוצו האמצעים הפוגעניים פחות להגשמת התכלית של עידוד ההתחסנות, והשלב הבא בסולם להשגת התכלית יכול להיות במישור הכלכלי, כפי שנעשה בתיקון", כתבה השופטת בפסק הדין. "כן ישנו קושי בהבחנה העלולה להיווצר בין שכבות חזקות באוכלוסייה אשר תוכלנה להרשות לעצמן לוותר על חלק מקצבת הילדים על מנת לממש את רצונן שלא לחסן את ילדיהן, לבין שכבות חלשות שתיאלצנה לבחור בין העמקת העוני לבין ויתור על רצונן. מנגד, יש ליתן את הדעת על כך שהפגיעה בשווין במקרה זה אינה שרירותית ואינה מבוססת על הבחנה חשודה כלשהי בין מגזרים שונים".
השופטת התייחסה לטענות הנוגעות לאוכלוסייה הבדואית בנגב וציינה כי יישום התיקון נדחה על מנת להיערך ולהגביר את נגישותן של תחנות טיפת חלב לאוכלוסייה זו, כך שהמצב כיום מניח את הדעת, וזאת גם לאור הנתונים המלמדים כי שיעורי ההתחסנות במגזר הבדואי דומים לשיעורים במגזרים האחרים.
לפסק הדין של השופטת ארבל הצטרפו גם השופטת דפנה ברק ארז והשופטת אסתר חיות, שציינה בדעת יחיד כי התיקון לחוק הביטוח הלאומי אינו מהווה פגיעה בזכותם החוקתית לשוויון של ההורים שבחרו שלא לחסן את ילדיהם.
