חדשות

ביהמ"ש לענייני משפחה החליט שלא לחייב אישה שתבעה מזונות מגבר שאותו חשבה לאבי בנה במלוא הוצאות המשפט של הנתבע: "שאיפתה של התובעת לבירור האמת היתה ראויה"

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה תביעת אבהות, מזונות ומשמורת שהגישה אישה נגד גבר שאיתו היתה לה מערכת יחסים, לאחר שתביעת האבהות גילתה שהוא אינו אביו של בנה הקטין. עם זאת, בית המשפט לא הטיל עליה את מלוא הוצאות המשפט של הנתבע אלא קבע כי על הצדדים לשאת בהן במשותף, שכן שאיפתה של התובעת לבירור האמת בדבר אבהותו של הנתבע על בנה היתה שאיפה ראויה שיש לאפשרה.

בתביעתה טענה התובעת כי היא והנתבע קיימו מערכת יחסים זוגית שנמשכה שנתיים, שבעקבותיה הרתה עם בנה הקטין. לטענתה, לאחר הולדת הבן עזב הנתבע את ביתם המשותף לאחר שבמהלך כל תקופת ההיריון הוא ליווה אותה ותמך בה.

הנתבע לא הכחיש כי היה פוקד מעת לעת את התובעת בדירתה, אך טען כי זו לא היתה מערכת יחסים זוגית או קשר מתמשך. לטענתו, התובעת עבדה במתן שירותי ליווי ומשום כך הוא נהג להגיע לביתה באופן מזדמן ולאורך תקופה של מספר חודשים. עוד טען הנתבע כי במסגרת עיסוקה, היתה התובעת עם מספר רב של גברים ואף טענה בפניו כי היא משתמשת באמצעי מניעה על מנת שלא להרות.

היועץ המשפטי לממשלה שהצטרף כצד להליך הביע את עמדתו כי יש לברר את התביעה בדרך של מתן צו לביצוע בדיקה גנטית לצורך הוכחת האבהות, ועל פיה להכריע בעניין.

הבדיקה הגנטית העלתה באופן חד משמעי כי הנתבע אינו אביו של הקטין. בעקבות כך ביקש הנתבע לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט.

התובעת נתנה את הסכמתה לדחיית התביעות, לאור תוצאות בדיקת האבהות, אך טענה כי תביעותיה הוגשו בתום לב וללא כוונת זדון, שכן היא סברה בכנות כי הנתבע הוא אבי בנה. התובעת פירטה את קשייה הכלכליים וביקשה כי אם אכן תחויב בהוצאות, הדבר ייעשה במתינות.

השופט נחשון פישר ציין כי ככלל, בעל דין שהפסיד בהליך המשפטי יחויב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו. במקרה זה נגרמו לנתבע הוצאות ריאליות של כ-18 אלף שקל, הכוללים 15 אלף שקל על פי הסכם שכר הטרחה, סכום נוסף של 1,500 שקל עבור כל ישיבת בית משפט וסכום של 1,750 שקל המהווים מחצית מעלות הבדיקה לסיווג רקמות.

השופט פישר קבע כי בנסיבות המקרה, אין מנוס מלחלק את נטל ההוצאה בין שני הצדדים, ולא להטיל אותו במלואו על התובעת. "התובעת מצדה שאפה לבירור האמת בדבר אבהותו של הנתבע על בנה, עובדה אשר היה בה כדי להשליך על מערכת זכויות וחובות נוספת. זוהי שאיפה ראויה ויש לאפשרה", קבע השופט בפסק הדין.  עם זאת, קבע השופט, התובעת לא פירטה בתביעתה כי קיים סיכוי שהנתבע אינו אביו של בנה ולא פעלה מלכתחילה על מנת למנוע אפשרות זו. משכך, יש לחייב אותה בהוצאותיו של הנתבע או לכל הפחות ב-75% מהן.

(תמ"ש 12519-10-12)