ביהמ"ש העליון דחה את הערעור שהתבסס בחלקו על טענות "לגופו של שופט ולא לגופו של עניין" וקבע כי למערכת היחסים העכורה הנטענת עם השופט נעם סולברג לא היתה השפעה הממצאים העובדתיים שנקבעו
בית המשפט העליון דחה ערעור של אדם שהורשע בחבלה בנסיבות חמורות וטען כי הרשעתו התקבלה בשל יחסיו העכורים של סנגורו עם השופט שישב בדין. השופטים יורם דנציגר, יצחק עמית ואורי שהם דחו את הניסיון למחזר את הטענות שנדחו בדבר פסלות השופט וקבעו כי ההרשעה התבססה על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.
המערער, יהודה סבג, הואשם בביצוע עבירה של פציעה וחבלה בנסיבות מחמירות, לאחר שהמתלוננים, אב ושני בניו, נפצעו בתגרה עם סבג וקטין נוסף. בכתב האישום נטען כי סבג תקף את אחד המתלוננים במגרש כדורגל, על רקע מערכת יחסים עכורה קודמת בינו למשפחת המתלוננים, יידה אבנים לעברם וגרם לפציעתם.
במהלך המשפט ביקש סנגורו של סבג, עו"ד יעקב קמר, משופט בית המשפט המחוזי נעם סולברג (כיום שופט בית המשפט העליון) לפסול את עצמו, אך בקשתו דחתה וכך גם ערעור שהגיש בעניין זה לבית המשפט העליון.
השופט סולברג הרשיע את סבג במיוחס לו, וקבע כי למרות הסתירות בעדויות המתלוננים וחזרתם מהדברים שמסרו למשטרה, ליבת העדויות היא דומה וסיפקה מניע למעשיו של סבג. לעומת זאת, קבע השופט, גרסתו של סבג השתנתה בכל פעם בפרטים מהותיים, ועל כן נמצאה לא אמינה. על סבג נגזרו 25 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.
בערעור טען עו"ד קמר כי מרשו הורשע בשל יחסיו העכורים עם השופט סולברג, שנבעו מתלונות שהגיש נגד השופט. לטענתו, סבג נפל קורבן ליחסים האישיים בינו לבין השופט, שחלחלו והשפיעו על כל מהלך המשפט ועל תוצאותיו. זאת, מאחר שכל הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין הם שגויים ומופרכים, ונובעים מהיחסים העכורים הנטענים. משכך, טען עו"ד קמר, מתבקש בית המשפט העליון להיכנס לעובי הקורה ולבדוק מחדש את מכלול הראיות, ולחלופין טען כי לסבג לא היה יומו בבית המשפט ולכן יש מקום להורות על החזרת הדיון בתיק מתחילתו ועד סופו למותב אחר בבית המשפט המחוזי.
השופט דנציגר דחה את הערעור וקבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכה הדיונית, אלא במקרים חריגים שמקרה זה אינו נמנה עמם.
בית המשפט דחה גם את הטענה כי סבג הורשע רק בשל יחסיו העכורים של סנגורו עם השופט סולברג. השופטים ציינו כי אין מקום לנסות ולהשיג על קביעה חלוטה בדבר פסלות שופט במסגרת ערעור על פסק הדין המרשיע, וכי במקרה זה מחזור הטענות בדבר פסלות השופט הביאו לכך שחלק ניכר מטענות הערעור היו "לגופו של שופט ולא לגופו של עניין"
