חדשות

ביהמ"ש דחה את ערעורו של עורך הדין על הרשעתו ועל חומרת העונש, אך דחה את הפרשנות של ביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד לפיה ייצוג בן משפחה מהווה ייצוג בתמורה שכן יש בכך "חיסכון לקופה המשפחתית"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של עורך דין על הרשעתו בגין פעולות שביצע כעורך דין עבור בת זוגו בתקופת השעיית חברותו בלשכת עורכי הדין.

בהליך שהתקיים בבית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין הודה המערער, עו"ד יעקב שפירא, כי הוא חתם עבור זוגתו על הסדר חוב ועל בקשה לדחיית מועד דיון בבית משפט השלום בצירוף התואר "עורך דין", למרות העובדה שחברותו בלשכה היתה מושעית.

לטענתו, המסמכים החתומים התייחסו לבת זוגו ולא ללקוח, ולכן הוא לא עבר על חוק לשכת עורכי הדין ולא עשה כל פעולה שיוחדה על פי החוק לעורכי דין בלבד, אלא ייצג את זוגתו מתוקף הקשר הזוגי ביניהם ולכן אף לא קיבל כל תמורה בגין סיוע זה.

בית הדין דחה את טענותיו של שפירא והדגיש כי בן משפחה של עורך דין המיוצג על ידו בהליך משפטי כלשהו, כשאותו עורך דין חותם בשמו ועבורו, הוא לקוח לכל דבר ועניין, בין אם משולם לא שכר ובין אם לאו. עוד נקבע כי כאשר עורך הדין מייצג את בת זוגו הליך משפטי או בעסקה ללא קבלת תמורה הוא חוסך ממנה את הצורך לשכור את שירותיו של עורך דין חיצוני, ולכן התמורה שקיבל היא ה"חיסכון" לקופה המשפחתית. עו"ד שפירא הורשע בעבירה של התחזות, בעבירת משמעת ובעבירה של אי שמירת כבוד המקצוע, ובית הדין גזר עליו השעיה של שנתיים בפועל ועוד חמש שנים על תנאי.

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין קיבל בחלקו את הערעור שהגיש שפירא וקבע כי אין לקבל את הקביעה כי החיסכון לקופה המשפחתית נחשב "תמורה" שקיבל המערער עבור שירותיו המשפטיים. עם זאת, ערעורו של שפירא נדחה מהנימוק שהפעולות שביצע הן פעולות משפטיות הנמצאות בתחום העיסוק הייחודי של עורכי דין ונעשו "דרך עיסוק".

שפירא ערער בשנית על ההחלטה לבית המשפט המחוזי וטען כי בנסיבות העניין, העונש שהוטל עליו חמור ובאופן קיצוני ובלתי סביר לעומת רף הענישה הראוי.

השופט משה יועד הכהן קיבל את עמדתו של שפירא כי אין בסיס לפרשנות לפיה מתן ייצוג לבן משפחה מבלי שנתקבלה תמורה בעין מהווה ייצוג בתמורה שכן יש בכך חיסכון לקופה המשפחתית. השופט ציין כי אדם יכול לעזור לזולתו גם ללא ציפייה לתמורה, קל וחומר כשמדובר במתן עזרה לבן משפחה או לבן זוג.

עם זאת, נקבע כי הפעולות שביצע שפירא נעשו "דרך עיסוק", כדרישת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, ולכן הרשעתו היתה מוצדקת. השופט הכהן קבע כי האפשרות הניתנת לעורך הדין המושעה לבצע פעולה המיוחדת לעורך דין שלא "בדרך עיסוק", מצומצמת לפעולה אקראית וחד פעמית או למקרה שבו עורך הדין המושעה מודיע במפורש על מעמדו זה לגוף שמולו הוא פועל, או מגיש בקשה מפורשת לבית המשפט להתיר לו את הייצוג. במקרה זה, שפירא לא הודיע לבית המשפט או לצד שכנגד היא הוא מייצג את זוגתו שלא "כדרך עיסוק" של עורך דין אלא רק מתוקף הקשר הזוגי ביניהם, ואף לא מצא לנכון לבקש היתר מבית המשפט לייצגה למרות השעייתו. בכך, קבע השופט, עבר עורך הדין במובהק עבירת משמעת ופגע בכבוד המקצוע ובמוניטין של העוסקים בו בעיני הציבור.

השופט הותיר על כנה גם את הרשעתו של שפירא בהתחזות וקבע כי המחוקק ביקש למנוע הטעייה של הציבור העשוי לחשוב שאותו עורך דין שהושעה עדיין רשאי לפעול ולהעניק שירותים משפטיים.

בית המשפט דחה גם את הערעור על חומרת העונש שהוטל על שפירא והדגיש כי יש לעקור מהשורש את התופעה של עורכי דין מושעים המצמידים את התואר "עורך דין" לשמם, הגורמת לזילות המקצוע ולזילות הדין המשמעת ופוגעת במאמצים להגן על מקצוע עריכת הדין ולמנוע את הסגת גבולו.

(עמל"ע 17913-09-12)