בני הזוג טענו כי נאלצו לוותר על בילויים וללוות כספים מרבנים בבית חב"ד, אך סירבו להצעת חברת האשראי להעביר כסף מהארץ בשל העמלה הכרוכה בכך. ביהמ"ש: "דיינרס היתה צריכה לשאת בעמלה, התובע היה צריך להקטין את נזקו"
זוג מטיילים שנסע לתאילנד עם כרטיס "דיינרס פלטינום" גילה להפתעתו כי אינו יכול להוציא כספים ממכשירי כספומט ובנקים מקומיים. בית המשפט חייב את דיינרס לפצותם בסכום העמלה הכרוכה בהעברת כספים מהארץ, בסך 150 שקל, לאחר שהתברר כי השניים סירבו להצעתה להעביר להם כסף בשל העמלה האמורה.
התובע, סטפן לייק, נסע לטיול בתאילנד עם בת זוגו, כשבאמתחתם כרטיס אשראי של חברת "דיינרס" מסוג פלטינום. אך משהגיעו למקום גילו לתדהמתם כי אין באפשרותם למשוך כספים באמצעות הכרטיס, לא ממכשירי כספומט אוטומטיים עליהם נמצא הלוגו של דיינרס ולא מסניף בנק אליו פנו.
בשובם לארץ הגיש לייק תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בבקשה לחייב את דיינרס בפיצוי של 5,000 שקל על עוגמת הנפש העצומה שנגרמה לטענתו לו ולבת זוגו. לדבריו, היעדר היכולת למשוך כספים הובילה להתפרצות בבכי של בת זוגו ואילצה אותם לוותר על בילויים וללוות כספים מרבנים בבית חב"ד ומישראלי נוסף שהסכים לסייע להם. עוד הוסיף לייק כי לאחר שהתברר לו כי אינו מצליח למשוך כספים, פנה לדיינרס וזכה לדבריו ליחס מזלזל, לחוסר נכונות לסייע ולהתעלמות מהמצוקה אליה נקלע. ביתר פירוט תיאר לייק כי בשיחה עם נציגת החברה הוצע לו להעביר כספים באמצעות איש קשר בישראל, אך סירב לאחר שנענה בשלילה לדרישתו כי דיינרס תממן את העמלה הכרוכה בכך.
בתגובה לכתב התביעה, טענה דיינרס כי הכרטיס שבו אחזו בני הזוג היה תקין ולא היתה כל מניעה לעשות בו שימוש בבתי עסק. עוד טענה כי מי שאחראית להתקשרות עם בנקים בחו"ל היא חברת דיינרס העולמית, וכי לה אין כל שליטה על אופן השימוש בזיכיון השימוש במותג דיינרס שנעשה על ידי הבנק התאילנדי.
הרשמת הבכירה רנה הירש דחתה את מרבית התביעה וקבעה כי חוסר האפשרות למשיכת המזומנים לא נבע מהעדרם של מכשירים אוטומטיים, אלא מכך שהכרטיס אינו מקובל בתאילנד. יחד עם זאת, לשיטתה, דיינרס אינה אחראית לאופן השימוש שעושים הבנקים בחו"ל בהרשאות הניתנות להם, וככל שסמל החברה הופיע בסניפי בנק ועל המכשירים האוטומטיים, הדבר מצביע על כך שדיינרס העולמית פעלה להבטחת תשתית הולמת לפעילות בכרטיס האמור במדינה. כמו כן, מאחר שלייק לא הכחיש את האפשרות להשתמש בכרטיס בבתי עסק, נקבע כי דיינרס לא הפרה חובה או הבטחה שנתנה לו בעת הנפקת הכרטיס.
עם זאת, הרשמת סברה כי לאחר שהתברר שבתאילנד אין אפשרות למשוך מזומן באמצעות הכרטיס, היתה צריכה החברה בעקבות הודעתו של לייק להתחייב ולשאת בעמלה הכרוכה בהעברת הכסף המזומן מהארץ או להשיבה, על מנת להקל על המצוקה שאליה נקלע.
מכתב ההגנה של דיינרס הסיקה הרשמת כי בניגוד לטענה לפיה הציעה ללייק בזמן אמת כי היא תישא בעמלה לפנים משורת הדין, למעשה נאמר לו כי אין הסכמה לבטל את העמלה וכי חובה עליו לשלמה, כאשר רק עם חזרתו לארץ "יוכלו לבדוק את האופציה לביטולה". בשל כך, קבעה הרשמת כי החברה תפצה את לייק בסכום בסכום העמלה העומד על 150 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 350 שקל. הרשמת קבעה כי לא יינתן פיצוי מעבר לסכום זה מאחר שלייק עצמו יכול היה למנוע חלק מעוגמת הנפש שנגרמה לו אילו שילם בעצמו את העמלה ופועל להשבתה עם חזרתו לארץ.
