בעל הנכס הגיש נגד זכאי סמיונוב תביעה לפינוי ולתשלום שכר הדירה. בתגובה הגיש סמיונוב תביעה לפסק דין הצהרתי, בצירוף הסכמי מכר מזויפים, וטען כי הוא הבעלים בדירה ובדירה נוספת בבניין
בית משפט השלום בתל אביב הרשיע אתמול (א') שוכר דירה שזייף מסמכים ונתן עדות כוזבת בהליך שיפוטי שבה טען כי הדירה שבה הוא מתגורר היא למעשה בבעלותו.
השוכר, זכאי סמיונוב, התגורר בשכירות בדירה בתל אביב שהינה בבעלות יצחק גלעדי. לאחר שחדל לשלם את תשלומי השכירות, הגיש בעל הנכס תביעה לפינויו ולתשלום שכר הדירה. בתגובה לפסק הדין שניתן נגדו הגיש סמיונוב תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים בדירה זו וכן בדירה נוספת בבניין.
סמיונוב צירף לתביעה הסכמי מכר שזויפו על ידי משה מילט, שלפיהם גלעדי מכר לו את הדירות תמורת 350 אלף שקל לכל דירה.
לתביעה צורפו גם תצהירים של הנאשמים שנחתמו כביכול בפני עו"ד אורי רגב, בעוד שבפועל עו"ד רגב מעולם לא פגש אותם ולא ערך עבורם את התצהירים.
לאחר הגשת התביעה לפסק דין הצהרתי הגיש סמיונוב בקשה לבית משפט השלום לעכב את ביצוע פסק דין הפינוי ובית המשפט נענה לבקשתו.
סמיונוב ומילט העידו בבית המשפט המחוזי וחזרו על הנטען בתצהירים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לפסק דין הצהרתי בסוף שנת 2010, וכנגד השניים הוגשו כתבי אישום חמורים. השניים כפרו בכל העבירות שיוחסו להם וחזרו בפעם נוספת על טענותיהם כי תצהירם הוא אמת.
השופטת מיכל ברק-נבו קיבלה את גרסתו של גלעדי למרות הסתירות בעדותו וקבעה כי "השדרה המרכזית של עדותו היתה ברורה ועקבית". השופטת קבעה כי גלעדי "לא חתם על הסכמי המכר ומעולם לא מכר דירה כלשהי לסמיונוב".
בית המשפט הרשיע את סמיונוב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מתן עדות כוזבת ביודעין בהליך שיפוטי, בידוי ראיות ועשיית שימוש ביודעין בראיות בדויות בכוונה להטעות רשות שיפוטית, מסירת תצהיר שקר ביודעין, עשיית דבר בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי ולהביא לידי עיוות דין, זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמכים מזויפים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
משה מילט הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, מתן עדות כוזבת ביודעין בהליך שיפוטי, בידוי ראיות, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, מסירת תצהיר שקר ביודעין, עשיית דבר בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי ולהביא לידי עיוות דין.
השופטת קבעה כי במקרה זה קיימות נסיבות מחמירות, בהן "התחכום, התעוזה, השימוש לרעה בהליכי משפט, ניצול המערכת המשפטית והחומרה היתרה של העבירות, לצד העובדה שלצורך ביצוע מעשי המרמה כלפי גלעדי ניצלו הנאשמים את גילו המבוגר (כבן 90)".
(ת"פ 1310-04-11)
