בהנחיה לרשויות המדינה הבהיר היועמ"ש כי "כתבי הסירוב" של בתי הדין הדתיים המכילים סנקציות חברתיות, גינויים ואיומים בחרם בגין פנייה לערכאות עלולים להוות עבירה, משיבוש מהלכי משפט ועד לסחיטה באיומים
"הוצאת כתב סירוב המכיל סנקציות חברתיות, גינויים ואיומים בחרם, בגין הגשת תביעה לערכאות המדינה או בגין מסירת עדות במשטרה, עלולה להוות עבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות, הדחה בחקירה והטרדת עד, ובמקרים החמורים יותר אף עלולה לעלות לכלל עבירה של איומים או סחיטה באיומים", כך קבע היועץ המשפטי לממשלה בהנחיה שפרסם אתמול לרשויות המדינה המבהירה את דרך ההתמודדות עם "כתבי הסירוב" שמוציאים בתי הדין הדתיים.
כתבי הסירוב המוצאים על ידי בתי דין דתיים מוכרים במשפט העברי עוד מלפני הקמתה של מדינת ישראל ונועדו במקור לשמר את האוטונומיה והמעמד של מוסדות השיפוט בקהילות היהודיות בתקופת הגלות. כתב הסירוב מאפשר לבית הדין להטיל נידוי חברתי נגד מי שלא מתייצב בפניו, לא מציית לפסקיו או אף נגד מי לערכאות אחרות במקום לבית הדין.
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה פורסמו בעקבות מספר מקרים שהובאו לידיעתו, שבהם בתי דין פרטיים הוציאו צווים שהתיימרו למנוע או להגביל את יכולתם של אזרחים לפנות לערכאות ולרשויות המדינה, באמצעות איומים בחרם או בנידוי, וכן סנקציות חמורות אחרות, שהופנו לעיתים לא רק נגד מושא כתב הסירוב אלא גם נגד משפחתו וילדיו.
בעקבות מקרים אלה, נערכה עבודת מטה במשרד המשפטים שנועדה להגדיר את גבולות המותר והאסור ולהנחות את גורמי אכיפת החוק כיצד להתמודד עם התופעה, תוך כיבוד המסורת כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם החוק.
בהנחיה נקבעו השיקולים שלפיהם יוחלט אם לפתוח חקירה פלילית או להעמיד לדין בגין "כתב סירוב", בהם חומרת הסנקציות, עוצמת הפגיעה בזכויות היסוד כתוצאה מכתב הסירוב ועוד. במקביל, הותוו גם השיקולים שבגינם תפחת הנטייה לפתוח בהליך פלילי ויינתן משקל רב יותר לצורך בהכרה באוטונומיה השיפוטית של הקהילה שבית הדין הדתי פועל בקרבה.
עוד הובהר כי במישור המשמעתי, הוצאת כתב סירוב עלולה להוות עילה להגשת קובלנה משמעתית, בין אם החותם על כתב הסירוב הוא דיין בבית דין רבני ממלכתי ובין אם הוא דיין בבית דין פרטי הממלא במקביל תפקיד ציבורי, כגון תפקיד של רב המכהן במשרה שלטונית או כל עובד ציבור אחר.
