העמדה לדין פלילי של בכירים ברשויות מקומיות בגין מחדלי הרשות תשים סוף למצב שבו רשויות פועלות בניגוד לחוק או להחלטת ביהמ"ש, במימון כספי הארנונה של התושבים
פעמים רבות ניצבים אזרחים חסרי אונים מול רשות מקומית שפועלת ככל העולה על רוחה, לעיתים בניגוד לחוק או להחלטה מפורשת של בית המשפט. במקרים כאלה, גם אם בית המשפט יצביע על מחדל של הרשות ויורה לה לשלם פיצויים למי שנפגע, הרי שהתשלום לא יתבצע מכיסם הפרטי של עובדי הרשות, אלא מכספי המסים והתמיכות שמקבלת העירייה. במציאות שכזאת, המוטיבציה של רשויות מקומיות לפעול בהתאם לחוק ולהוראות בית המשפט עלולה להיחלש.
בימים אלה ממש ניתן לזהות שינוי במגמה. לאחרונה נפתחה חקירה פלילית נגד עשרות בכירים בחמש עיריות ורשויות מקומיות שונות. הפרשה החלה כאשר התגלה כי חלק מהעיריות לא פעלו להנגשת מבני ציבור למוגבלים, ובכך עברו על חוק הנגישות. מדובר בסוג של תקדים – זו הפעם הראשונה שבה מתנהלת בארץ חקירה פלילית נגד בכירי רשות מקומית בגין אי קיום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
החלטה זו מחזקת את כוחם של האזרחים בפנותם למשטרה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד עובדי העיריות. על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ניתן להגיש כתב אישום נגד עובד ציבור בגין הפרת החוק, כאשר הקנס יכול להגיע עד לסכום של 75 אלף שקל. במקרה של הרשעה בבית משפט, העבירה עלולה להסתיים בהעברת הבכיר מתפקידו, ואפילו במאסר.
ההרתעה עבדה
הצעדים הפליליים שננקטו נגד אותם עובדי עירייה בכירים עוררו בהלה לא קטנה בקרב הרשויות. פתיחת חקירה פלילית גרמה לעובדי הרשויות להבין כי הם אינם חסינים עוד מפני דין פלילי אישי.
ניכר שההרתעה עבדה. ראשי הרשויות נדרשו להסברים ולפעולות מיידיות לאור המחדלים, והחלו לבקש תוספת תקציב לשם קיום חוק הנגישות. ההרתעה האישית גרמה לדברים לזוז, אבל התמריץ הזה לא שמור רק לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. על נבחרי הציבור לזכור כי הם מצויים תחת ביקורת אישית תמידית, ועלולים לשאת באחריות אישית ובקנסות בגין מחדלים שונים.
גם החוק למניעת מפגעים מאפשר הגשת כתב אישום והטלת קנסות נגד בכירי רשות מקומית בגין הפרתו. כך, למשל, בשנת 2003 חויבו ראש מועצת דיר-אל אסד ומנהל מחלקת התברואה של המועצה לשלם קנס בסך 10,000 שקל, בשל עבירה על חוק מפגעים. השניים חתמו על התחייבות בסך 20 אלף שקל שלא לבצע את העבירה במשך שנתיים.
במקרה אחר, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור שהוגש בשנת 1997 כנגד הרשעת ראש עיריית דימונה וסגנו, בגין עבירות על החוק למניעת מפגעים. בית המשפט המחוזי אישר להטיל על ראש העיר ועל סגנו קנס אישי של 1,000 שקל לכל אחד או עשרה ימי מאסר, לאחר שמצא אותם אחראיים לטיפול לוקה במקרים של זיהום אוויר וריח רע בעיר. בנוסף, חייב אותם בית המשפט לחתום על כתב התחייבות בסך 5,000 שקל שלא יבצעו בעתיד עבירות דומות.
גם חוק המים מאפשר הטלת קנס אישי והעמדה לדין של עובד עירייה בגין ביצוע עבירה של זיהום המים. בשנת 2003 הורשעו ראש עיריית רחובות ושני בכירי עירייה בעבירות של זיהום מים ושל לכלוך רשות הרבים, בעקבות הגלשת שפכים לא מטופלים אל מערכת הביוב העירונית ואל נחלים שבאזור. בית המשפט חייב את ראש העיר ואת עובדי הרשות הבכירים בקנסות כספיים "בגין גרימת מפגעי ריח, יתושים וזיהום הסביבה, תוך הפגנת זלזול וחוסר אכפתיות לבריאות הציבור, לחי, לצומח ולמים".
מעלימים עין מפגיעה בחוק
מקרים אלה מוכיחים כי אין כל סיבה שאזרחים ירגישו חסרי אונים אל מול רשויות מקומיות. בנובמבר 2011 סירבה עיריית ירושלים להעניק את התמיכה הכספית המגיעה ל"בית הפתוח" בעיר, המייצג את הקהילה ההומו-לסבית. העירייה פעלה במקרה זה בניגוד לפסיקת בג"צ, ונציגי הבית הפתוח פנו לבית המשפט כדי שיורה לה להעביר את הכספים. בית המשפט הורה לעירייה בסופו של דבר להעביר את התמיכה הכספית, בצירוף הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. למעשה, כספי הארנונה של תושבי העיר הם שמימנו התנהגות לא חוקית של העירייה.
כמה חודשים לפני כן התעלמה עיריית הרצליה מהחלטת בית המשפט העליון וקידמה פרויקט שבמסגרתו בניין הלגונה במרינה יתפקד כבית מלון במשך תשעה חודשים בשנה. עשרות דיירים במרינה, בעלי הדירות עצמם, הגישו עתירה נגד ראש העיר, ומשלמי המיסים נשאו בעלויות של ההליכים המשפטיים שנלוו לצעד זה.
תושבי אותן ערים לא פנו בדרישה לפתיחה בהליך פלילי או בבקשה לביזיון בית המשפט – אך הקרקע להליכים אישיים שכאלה קיימת במקרים רבים שבהם עיריות לא פועלות על פי הכרעות בתי המשפט, ואף מצפצפות עליהן בראש חוצות.
דוגמאות שכיחות יותר אפשר למצוא גם בהתנהלות של עיריות מול גורמים עבריינים והעלמת העין מפגיעה בחוק, מטעמים השמורים עימן. כך, למשל, נחשפה לפני כמה שנים פרשה, שבמסגרתה אפשרה המועצה האזורית אבו-בסמה כביכול בניה בלתי חוקית רחבה ומסוכנת ביותר בשטחה, בניגוד מוחלט לצווי הריסה שניתנו על ידי בית המשפט. גם כאשר עמותת רגבים, העוקבת אחר השתלטות על אדמות מדינה, התריעה על המקרה, המשיכה המועצה בשלה.
עד לאחרונה היה מקובל לחשוב כי ראש מועצה או עירייה משלם את מחיר מחדליו בקלפי, ויחד עימו מסתלקים גם ראשי האגפים במועצה המקומית שלא עושים את תפקידם כראוי. נקיטה בהליכים פליליים נגד בעלי תפקידים בשל תפקודם הלוקה טורפת את הקלפים. חשיפתם של עובדי ציבור בכירים להליך פלילי ולתשלום קנסות כספיים באופן אישי, היא בעלת משמעות מרתיעה ברורה. ככל שהידיעה על אפשרות להעמדה פלילית תרווח בציבור, וככל שייעשה בה שימוש רב יותר, כך ידאגו ראשי העיריות ובעלי התפקידים העובדים תחתיהם למלא את תפקידם כשורה ולא יראו בפרק הזמן בין בחירות לבחירות כמגרש בו אין דין ואין דיין.
